Page 200 - ורד נועם סופי לאתר
P. 200
פרק ב
ה IV 5סיכום
במסורת ההלכה הקדומה התרחשה תנועה מסקרנת מן התפיסה שהמת ‘חמור
מכולם' אל הקלות מפליגות בדינו של אדם חי שנטמא במת ,ואפשר ששניות
זו נובעת מפשט המקראות .עם ההתפלגות הכתתית והמחלוקת בפרשנותו של
ה'מחנה' המקראי בהופעותיו השונות ,קיבל עיקרון זה פנים שונות בזרמים
הנבדלים .אלה החילו את הקּולה על כניסת טמאי מתים לערי ישראל בלבד,
ואלה על כניסתם לירושלים ואפילו להר הבית .ואולם אי אז בימי הבית השני
התחוללה מהפכה נוספת בחוגי הפרושים :הונהגה הקלה מתריסה בדינו של
המת עצמו והותר להכניסו אל תוך הר הבית עצמו .הכרעה זו היא למעשה
היפוך מכוון של ה ִמדרג המקובל של הטומאות .היא עומדת בניגוד גמור לעולה
מן המקרא ,להלכתם של חוגים אחרים ובעיקר בניגוד להלכות תנאיות שנוסחו
קודם לכן .נראה שמהפכה זו היא אחד הגילויים של המאבק הכתתי בימי הבית.
בהנחת אש דולקת מערב שבת לשבת (ראו נעם וקימרון ,דיני שבת ,עמ' ,)543-537וכיוצא
באלה.
] [ 190
