Page 203 - ורד נועם סופי לאתר
P. 203
יוסף בן מתתיהו ופילון
המציאות בירושלים בת זמנו ,כלומר שמכאן ראיה שהמצורעים והזבים הורחקו
בפועל מירושלים של המאה הראשונה לסה"נ11.
רוברט פ' גלנט העיר על השמטת טמאי מתים מן הפסקה הראשונה,
המתבססת בלא ספק על במדבר ה ב ,פסוק שעניינו בצרוע ,זב ו'טמא לנפש'
כאחד .יוספוס בחר לעסוק בפסקה הפותחת ( )261במצורעים וזבים בלבד,
ולדחות את הטיפול בטמאי מתים לקטע הבא ( .)262גלנט תלה תופעה זו
בנטייתו של יוספוס להבחין בין קטגוריות נבדלות :לא הרי זב ומצורע הטעונים
קרבן כהרי טמא מת שאינו טעון קרבן ,ולא הרי טמא מת שטומאתו שבעה,
כאלה שטומאתם תלויה בתופעה גופנית שמשכה אינו מוגדר מראש 12.ואולם
נראה לי שחילוק זה של יוספוס אינו בגדר מיון של סוגי הטומאה המקראיים
גרדא; לפנינו פרשנות הלכתית החורגת במפגיע מן המקרא ,והנתמכת בעדים
נוספים.
בפרק הקודם ראינו שההלכה הכתתית חילקה בין דיניהם של זב ומצורע לזה
של טמא מת והקלה בדינו של האחרון .טמא לנפש‘ ,איש כי יהיה לו מקרה לילה'
ו'איש כיא ישכב עם אשתו שכבת זרע' נמנים בטור מה של מגילת המקדש בין
האסורים בכניסה אל המקדש ו'עיר המקדש' ,ירושלים .אולם בטור מח ,העוסק
בשילוח טמאים מכלל הערים ,נזכרים מצורעים ,זבים ,נידות ויולדות בלבד,
ואילו הטמאים האחרים (טמא לנפש ,בעל קרי והשוכב עם אישתו) נעדרים.
מכאן מצטיירת חלוקה ברורה :טמא מת ,בעל קרי והשוכב עם אשתו אסורים
רק בכניסה לירושלים .לעומתם זב ומצורע ,ועמם נידה ויולדת ,מורחקים מכל
הערים .לשון אחר ,בעל המגילה בשעתו ,ממש כמו יוספוס ,שלף את ה'טמא
לנפש' ממקומו בשלישיית הטמאים החמורים (זב ,מצורע וטמא לנפש) ,קשר
אותו אל הטומאה הקלה של בעל קרי ,והקל בדינו לעניין כניסה אל סתם
‘עריכם' .כל זה למרות חומרתה היתרה של טומאת מת במקרא ,ואף על פי
ש'טמא לנפש' נזכר בכתוב לעניין שילוח בחדא מחתא עם הזב והמצורע 13.כפי
המקדש (מח )17-14 :מעידה ,שזבים ומצורעים שולחו מ'כול עיר ועיר''/עריכמה' .ראו גם 11
לעיל ,פרק ב ,ה. 1 2
פלדמן (מייסון) ,הערה ,778ומראה המקום שם. 1 3
גלנט ,הובא במהדורת קדמוניות ,פלדמן (מייסון) ,עמ' .309-308ראו גם פלדמן עצמו,
שם.
ראו את תהייתה של קסטלי ,הלכת יוספוס ,עמ' ,337לנוכח הניגוד אצל יוספוס בין
‘ ’Particularly strict Theoryבתורה ,לבין ‘ ’milder praxisבתיאורו של הנוהג הרווח.
] [ 193
