Page 233 - ורד נועם סופי לאתר

‫מגמות בהלכה התנאית‬

‫מקראי זה מכל ממשות‪ ,‬מכפיפה אותו אל האנושי ומציירת אותו כמין מבנה‬
‫מופשט המסתמן רק מכוחה של מערכת ציוויים שרירותית לחלוטין‪ 5.‬תפיסה‬
‫זו מושפעת מאופייה הרציונלי לכאורה של הלכת חז"ל‪ 6,‬ממגמתה להמעיט‬
‫בהשפעתה המעשית של הטומאה‪ ,‬מגמה המתוארת בפירוט גם במחקרי זה‪7,‬‬
‫ומכמה יסודות נומינליסטיים חריפים הארוגים אל תוך דיני טהרות התנאיים‪8.‬‬
‫אין זה מן הנמנע שמוסכמה זו מושפעת שלא מדעת גם מהגות ימי הביניים‪,‬‬
‫ומן הרמב"ם בפרט‪ 9.‬ואולם המקור המרכזי שעליו נשענת הבחנה זו היא אגדה‬

‫ידועה שעניינה בטיבה המסתורי של פרה אדומה‪:‬‬

‫כך אורבך‪ ,‬וראו בהערות הבאות‪ .‬ניוזנר‪ ,‬טהרות‪ ,22 ,‬עמ' ‪ ,189-186 ,182‬מדגיש את‬ ‫ ‪5‬‬
‫התפתחותו של יסוד הכוונה והפעולה האנושית במשנה כרכיב מעצב של דיני טהרות‪,‬‬
‫ומייחס אותו לדור יבנה‪ ,‬אולם להלן יתברר כי יסוד זה מתקיים באופן בולט בשכבות הלכה‬ ‫‪ 6‬‬
‫מוקדמות בהרבה‪ ,‬והוא מצוי כבר בתשתית מחלוקותיהם של בית שמאי ובית הלל‪ .‬נראה‬ ‫ ‪7‬‬
‫שגם מילגרום‪ ,‬ויקרא‪ ,‬עמ' ‪ ,1006‬לא חלק על מסקנת ניוזנר שלשיטת חז"ל 'הוכפף כוחה‬ ‫ ‪8‬‬
‫המסתורי של הטומאה למניפולציה אנושית' (ראו ניוזנר‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,186‬התרגום שלי);‬ ‫‪ 9‬‬
‫אלא שלטענתו הבחנה זו נכונה גם לגבי הטומאה המקראית‪ .‬סנדרס‪ ,‬הלכה‪ ,‬עמ' ‪,317‬‬
‫לגלג על הפאתוס של ניוזנר בנוגע למרכזיות הכוונה‪ ,‬והעיר שהפעולה והכוונה האנושיות‬
‫הן מרכזיות בכל מערכת משפטית‪ .‬גם אילברג–שוורץ‪ ,‬הפרא‪ ,‬עמ' ‪ ,216-196‬העמיד את‬
‫ההבדל המרכזי בין הטומאה המקראית לטומאה הבתר–מקראית בחוגים יהודיים שונים‬
‫(קומראן‪ ,‬חז"ל‪ ,‬הנוצרים הראשונים) על היבט זה דווקא‪ .‬לשיטתו‪ ,‬הטומאה במקרא מסמנת‬
‫מצבים אובייקטיביים של חוסר שליטה אנושי‪ ,‬בעוד זו המאוחרת היא תלויַת כוונה ורצון‬
‫של בני אדם‪ .‬לדעתו‪ ,‬המעבר מחקיקה של כוהנים בחברה תלויַת ייחוס טבעי אל הנהגה‬
‫של חכמים בחברה המיוסדת על הישג אישי‪ ,‬רצון ובחירה‪ ,‬הוביל לסוג חדש ורצוני של‬
‫טומאה‪ .‬ויכוח חשוב על מרכזיותה של המגמה הנומינליסטית אצל חז"ל בהשוואה להלכה‬
‫הקומראנית התנהל בין דניאל ר' שוורץ לבין יעקב (ג'פרי) רובינשטין‪ .‬מחלוקת זו תידון‬

‫בהרחבה בהמשך‪.‬‬
‫ראו זוסמן‪ ,‬אורבך‪ ,‬עמ' ‪ 106‬הערה ‪ ,248‬על 'הצגת היהדות התלמודית–רבנית באור‬
‫רציונליסטי קיצוני ומעוות' משני כיוונים מחקריים סותרים‪ ,‬על ידי גרשם שלום ואפרים‬

‫אלימלך אורבך כאחד‪ .‬ראו גם שם‪ ,‬עמ' ‪ 74-73‬הערה ‪ 78-77 ,148‬הערה ‪.151‬‬
‫ראו להלן בפרק זה וכן לעיל‪ ,‬פרק ב ובסיכום הספר‪ .‬סקירת מחקר ודיון ראו גם במאמרי‬

‫נעם‪ ,‬טהרה‪.‬‬
‫יסודות אלה יידונו בפירוט בסעיפים הבאים‪.‬‬
‫על שיטתו הרציונליסטית לעילא של הרמב"ם בהסברת הטומאה ראו לעיל‪ ,‬פרק א‪.‬‬
‫הגותו המשפיעה של הרמב"ם גרמה לפרשנות שגויה ואנכרוניסטית של עמדות חז"ל גם‬
‫בתחומים אחרים‪ .‬ראו זוסמן‪ ,‬תורה שבעל פה‪ ,‬עמ' ‪ 236-231‬והערה ‪30‬א; לורברבוים‪,‬‬

‫צלם‪ ,‬עמ' ‪ ,82-27‬ובעיקר ‪.78-77‬‬

‫] ‪[ 223‬‬