Page 234 - ורד נועם סופי לאתר
P. 234
פרק ד
גוי אחד שאל את רבן יוחנן בן זכיי א' ליה ,אילין מיליא דאתון עבדין נראין כמן
כשפים ,מביאין פרה ושוחטין אותה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את
אפרה ואחד מכם מטמא למת ומזין עליו שתים שלש טיפים ואומרין לו טהרתה.
א' לו לא נכנסה רוח תזזית באותו האיש מימיו ,א' לו לאו ,אמ' לו ולא ראיתה
אחר שנכנסה בו רוח תזוזית ,א' לו הין .א' לו ומה אתם עושין ,א' לו מביאין
עיקרין ומעשנין תחתיו ומרבצים עליה מים והיא בורחת .א' לו ולא ישמעו אזניך
מה שפיך מדבר ,כך הרוח הזה רוח טומאה היא ,דכת' וגם את הנביאים ואת רוח
הטומאה וג' (זכריה יג ב) .וכיון שיצא אמרו לו תלמידיו ר' לזה דחיתה בקנה לנו
מה אתה משיב ,א' להם חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרים אלא גזירתו
של הקב"ה הוא ,א' הקב"ה חוקה חקקתי גזירה גזרתי ואין אתה רשאי לעבור על
גזירתי זאת חוקת התורה (במדבר יט ב)10.
סיפור זה מלמד ,כפי שניסח זאת אפרים אלימלך אורבך ,כי ‘המת מטמא ,כי
כך היא ההלכה ,אבל אין הטומאה הזאת כוח בפני עצמה ,ואין במים הללו כוח
מאגי כלשהו ,אלא זו מצווה ,ומכוח המצווה המת מטמא והמים מטהרים'11.
ההנחה שיש קיום ממשי לטומאה ולטהרה מסווגת כעמדה נחותה היָאה ל'גוי'
בלבד .תן לבך שהאגדה דוחה שתי גרסאות המקנות ממשות לטומאה .נדחית
לא רק העמדה המתריסה ,הבאה מפי הגוי ,המגדירה את הטומאה ואת הטקס
ככשפים ,אלא אף זו הנאמרת מפי ריב"ז לגוי ומפרשת את הטומאה והטיהור
כסוג של מחלה ותרופה ,כלומר כייצוג של כוחות במציאות .לשון אחר ,האגדה
דוחה גם כל הסבר ‘טבעי' ורציונלי לטומאה .המספר סבור ,שכל מימוש של
מערכת הטומאה והטהרה ,לא רק בגלגולו המאגי אלא אף בגרסה מעודנת,
כמו–מדעית ,מחטיא את האמת הדתית 12.ואולם אגדה זו ,אף שהיא שמה את
הדברים בפי רבן יוחנן בן זכאי ,מצויה במקורות מאוחרים בלבד 13.אין לה כל
פסיקתא דרב כהנא ד ,ז (עמ' )74ומקבילות. 10
אורבך ,חז"ל ,עמ' ;84-83שם ,עמ' .330-329גם שלום ,פרקי יסוד ,עמ' ,93ראה באגדה 11
זו דוגמה מובהקת לניתוקה של ההלכה הרבנית משורשיה האמוציונליים ומן התחום
המיתי .לתפיסה הרואה באגדה זו זיקוק של יחסם של חז"ל לטומאה בכלל ראו ניוזנר, 12
רעיון ,עמ' .115 13
יצחק בער ,ישראל בעמים ,עמ' ,112-110דחה מסקנה זו בתוקף .הוא סבר 'שגם התשובה
השניה היא תשובה משתמטת ואינה באה אלא להטיל שתיקה על היודעים בדבר' (עמ'
.)111לשיטתו ,ידע גם רבן יוחנן בן זכאי ,שהיה 'מיסטיקן ופניאומאטיקן [ ]...בכל אישיותו
ותורתו' ,כמה טעמים מיתיים–מיסטיים בדין שרפת הפרה ,אלא שלא רצה לפרשם.
ברוב המקבילות היא אנונימית ,ורק בעד נוסח בודד של אחד המקורות היא מיוחסת
] [ 224
