Page 237 - ורד נועם סופי לאתר
P. 237
מגמות בהלכה התנאית
א II 2מה בין אהל לקבר
תפיסה אימננטית זו של הטומאה ,השואפת להגדיר את דרכי התפשטותה
הטבעית ,נתקלת בקשיים חמורים שמציבים הפסוקים כפשוטם .תיאור טומאתו
של ה'אהל' המקראי מלמד שהטומאה נעצרת בגבולותיו ואינה מתפשטת הלאה
ממנו ,שהרי רק ‘כל אשר באהל יטמא' (פס' יד) ואילו ‘על פני השדה' נדרש
מגע ישיר כדי להיטמא (פס' טז) .מכאן שהעומד מחוץ לאהל המת אינו נטמא,
וחכמים פסקו שאף הנוגע ב'אהל' מבחוץ אינו נטמא 20.לעומת זאת ,הכתוב
מלמד ,שהנוגע בקבר מבחוץ נטמא (פס' טז) .גם לעניין זה ,לבעלי ההשקפה
ש'לא המת מטמא [ ]...אלא גזירתו של הקב"ה הוא' ,אין בכך כל קושיה .די
בקביעתו השרירותית של הכתוב שקבר מטמא מבחוץ ,מה שאין כן אהל ובית,
בחינת ‘גזירה גזרתי'.
ואולם התפיסה האימננטית של הטומאה לא תוכל להסתפק בהבחנה
התפקודית בין אהל המת לקבר המת ,בהיות שניהם מבנים מקורים המכילים
גופת אדם .מדוע אפוא נשארת הטומאה בתוך הראשון אבל יוצאת מגבולות
השני? התפיסה ה'טבעית' של הטומאה מחייבת להרחיב את הגדרת האהל
והקבר אל מעבר למהותם הפרטית ולהגדיר ‘הבחנה טבעית' ,פיזיקלית ,בין
סוכך ומבנה הכולאים בתוכם את הטומאה (כדין ‘אהל') לבין סוכך ומבנה
שהטומאה צולחת כביכול את קירותיהם ,יוצאת החוצה ומטמאת גם את הנוגע
מההנחה שהאהל משמש תחליף לגופת המת ,היינו כלי קיבול לאותה ישות בלתי נראית 2 0
הניגרת מן המת וניתנת להיאסף אל תוך חלל מצומצם של טפח .תיאור זה רומז על
זיהוי מפתיע בין 'נשמה' לבין 'טומאה' ,אף שניוזנר מצהיר שהוא נמנע מליצור זיהוי
מפורש כזה .ניוזנר מציע שהאהל המכיל את הטומאה הוא בבחינת 'תיקון' למוות המנתק
ומפזר את חיותו של המת .הנחה זו אינה מתיישבת עם העובדה שהאהל מתפקד כאמצעי
להעברת טומאה ולא כטקס מטהר .ניוזנר גם מתעלם כאן ממגוון אופני האהילה ,שברובם
אינם דומים כלל למכל קטן וסגור ,האוסף וחוסם בתוכו את הטומאה .כנגד שיטתו ראו
מילגרום ,ויקרא ,עמ' ;1008מקובי ,ריטואל ,עמ' ,15-14שניסה להוכיח את הרצף מן
המקרא ואת ההיגיון בפיתוח הרבני של המונח אהל.
'כל הבא אל האהל — דרך פתחו הוא מטמי ,אין מטמי מכל צדדיו כשהוא פתוח' (ספרי
במדבר קכו [עמ' ,)]163וראו להלן .פטור זה של ה'צדדים' מטומאת המת פירושו שהטומאה
אינה צולחת את המחיצות החוצה כדרך שהיא עושה בקבר ,ולכן אהילה תחת בליטות
האהל והבית מבחוץ ואף מגע ממש בקירות הבית מבחוץ אינן מטמאות .במקרה של אהל
יריעות וכדומה ,המגע מבחוץ מטמא ,אולם מטעם אחר :יריעות האהל מקבלות טומאה
מצד עצמן ולכן מטמאות את הנוגע בהן .ראו לעיל ,פרק ב ,ב ,2ומשנה ,אהלות א ד (עמ'
,)7וראו ההערות הבאות.
] [ 227
