Page 240 - ורד נועם סופי לאתר
P. 240
פרק ד
א III 2הסתירה הפנימית בהגדרת האהל המקראי
התפיסה האימננטית של הטומאה יוצרת סתירות נוספות בהבנת הפסוקים,
ואלו גוררות אילוצים הלכתיים .תפיסת הטומאה כישות ממשית הכפופה לחוקי
הטבע ,מחייבת להניח שאם ה'אהל' הוא כלי העשוי לקבל טומאה ,נתפסת
טומאת המת שתחתיו בכלי'/אהל' עצמו ועוברת הלאה ,כלומר ‘אהל' מסוג זה
אינו חוצץ עוד בפני הטומאה 30.אכן המשותף לכל ה'אהלים' הנמנים במשנה
כחוצצים בפני טומאה הוא שאינם מקבלים טומאה ,כגון שידה ,תיבה ומגדל,
אשר בשל גודלם (מכילי ארבעים סאה) וצורתם (יש להם שוליים ,כלומר
בסיס) אינם מקבלי טומאה ,עדר בהמות ואוכלים טהורים 31.לעומתם ,רשימת
ה'אהלים' שאינם חוצצים בפני הטומאה הנמנים באותו הפרק היא מקבילתה של
הרשימה הראשונה ,בהבדל אחד — כל הנמנים בה הם מקבלי טומאה 32.לפיכך
נמנו שם ,למשל ,שידה ,תיבה ומגדל ,שבשל גודלם וצורתם (אין להם שוליים
ואינם מחזיקים ארבעים סאה) הם מקבלי טומאה ,בהמה וחיה שמתו (והן טמאות
משום נבלה) ואוכלים שהוכשרו לקבל טומאה.
תפיסה זו יוצרת סתירה בין הגדרת ה'אהל' המכיל וחוסם טומאה ,לבין
כושרו של האהל עצמו לקבל טומאה .אהל 'שלם' ,המכיל את הטומאה ועוצר
בעד התפשטותה החוצה ,אינו יכול בשום פנים ,לפי התפיסה ה'טבעית' ,להיות
ממקבלי הטומאה ,שאם לא כן הייתה זו חודרת אותו ועוברת דרכו 33.דא עקא,
אותו העיקרון מנוסח במפורש במשנה בהקשר של חלון בגודל טפח שהטומאה עוברת 3 0
דרכו' :זה הכלל ,הטהור ממעט והטמא אינו ממעט' (משנה ,אהלות יג ו [עמ' .)]100-99
כלומר ,הטומאה המבקשת לעבור בחלון נתפסת בעצם הטמא ועוברת דרכו לצד השני, 3 1
אולם אין היא יכולה לצלוח עצם טהור ,שהוא כמחיצה חוסמת ,וממעט את הפתח המינימלי 3 2
33
שהיא עשויה לעבור דרכו.
משנה ,אהלות ח א (עמ' .)62-59
משנה ג שם .ראו ניסוחו של הרמב"ם לעיקרון זה ,בפרפרזה על משנה ,עדויות א יד (שם
הנושא הוא כלי ולאו דווקא אהל)' :שדבר טמא אינו חוצץ' (משנה תורה ,הלכות טומאת
מת יג ד; טו ה; כב ח).
כיוון שכך ,הגדרת 'האהל השלם' ,המביא וחוצץ ,אינה אפשרית גם כשהמדובר בכלים
מקבלי טומאה מלכתחילה בהפכם לאהל .כל הכלים מקבלי הטומאה הנמנים באהלות פרק
ח ממילא אינם חוצצים בפני הטומאה בהופכם לאהל .עם זה ,חפצים וישויות שמטבעם
אינם מקבלים טומאה הפכו לאהלים מלאים החוצצים בפני הטומאה ,שכן חכמים פטרו
אותם מן הטומאה המיוחדת החלה על האהל רק מכוח היותו אהל ,שאותה הגבילו ליריעות
בד נטויות בלבד .הסתבכות זו הולידה בקרב מפרשי המשנה הבחנה מלאכותית ,אך
הכרחית ,בין 'טומאה בתורת כלי' ל'טומאה בתורת אהל' ,שהרי על כרחך נמצא ששני מיני
] [ 230
