Page 243 - ורד נועם סופי לאתר
P. 243

‫מגמות בהלכה התנאית‬

‫מצוי בספרות התנאית בעיקר בצורת הנקבה‪ ,‬ודווקא בצירוף החוזר כמה עשרות‬
‫פעמים‪‘ :‬בוקעת ועולה‪ ,‬בוקעת ויורדת'‪ .‬צירוף זה מוסב תמיד‪ ,‬בלא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫על טומאת המת בנסיבות האמורות‪ ,‬והוא מצוי בספרות התנאית אך ורק במשנה‬
‫ובתוספתא אהלות‪ .‬לפיכך נראה שזהו צירוף קפוא עתיק‪ 46.‬היקרות נוספת של‬
‫בק"ע בבניין קל בספרות התנאית‪ ,‬המצורפת אף היא אל הפועל ‘ירד'‪ ,‬משמשת‬
‫לתיאור הבריה האגדית‪ ,‬בוקעת האבנים והמתכות‪‘ ,‬שמיר'‪‘ :‬אמ' ר' יודה מה טיבו‬
‫של שמיר זה‪ ,‬בריה היתה מששת ימי בראשית כשנותנין [אותו] על גבי אבנים ועל‬
‫גבי קורות מתפתחות לפניו כלוחי פינקס ולא עוד אלא כשנותנין אותו על גבי‬
‫ברזל הוא בוקע ויורד מלפניו ואין כל דבר יכול לעמוד בו'‪ 47.‬אפשר שקרבה זו‬
‫אל תיאורו של ה'שמיר' המיתולוגי מלמדת על העצמה ועל המסתורין הכרוכים‬
‫בתנועתה הפולחת של הטומאה‪ .‬תיאור זה של ‘בקיעת' הטומאה מלמד גם על‬
‫כיוון התנועה האופייני לה‪ .‬תנועתה של טומאת המת כשהיא פורצת מחלל צר‪,‬‬
‫היא אנכית דווקא‪ ,‬ואינה פוסקת לעולם‪ :‬למטה עד התהום‪ ,‬למעלה עד הרקיע‪48.‬‬
‫יושם אל לב‪ ,‬שתנועה זו אינה מאפיינת את טומאת המת בנסיבות אחרות‪ .‬בהיותה‬
‫באהל היא מתפשטת לכל הכיוונים‪ ,‬וכשהיא יוצאת דרך פתח היא מתפשטת נכחה‪,‬‬
‫כפי שיתואר להלן‪ .‬התנועה החזקה מעלה ומטה נולדת רק בנסיבות של פריצה‬

              ‫מתוך חלל דחוס‪ 49.‬אף זו תכונה ‘פיזיקלית' מובהקת של הטומאה‪.‬‬

‫מעילה ה א; תוספתא‪ ,‬מעילה ב ב (עמ' ‪ ;)559‬כלים בבא מציעא יא ה (עמ' ‪ ;)589‬ספרי‬                ‫‪	46‬‬
‫דברים קפג (עמ' ‪ ,)225‬או חתירה של מים בקרקע (מדרש תנאים לדברים לב ב [עמ' ‪.)]185‬‬             ‫‪4	 7‬‬
‫במקרא מצוי השורש בק"ע לא מעט‪ ,‬בכל הבניינים‪ ,‬ומציין פריצה בכוח של אדמה‪ ,‬הרים‬                ‫‪4	 8‬‬
‫וסלעים‪ ,‬ים ומעיינות‪ ,‬עצים‪ ,‬בני אדם ועוד‪ .‬ראו לדוגמה בראשית ז יא; שופטים טו ט;‬
                                                                                           ‫‪4	 9‬‬
                                        ‫ישעיה נח ח; עמוס א יג; זכריה יד ד; איוב כו ח‪.‬‬
         ‫על התופעה של צירופים הלכתיים קפואים וקדומים ראו קימרון‪ ,‬מונחי ההלכה‪.‬‬

                                                         ‫תוספתא‪ ,‬סוטה טו א (עמ' ‪.)238‬‬
‫לטומאות העולות 'עד הרקיע' ויורדות 'עד התהום' ראו למשל משנה‪ ,‬אהלות ט ג‪-‬ד; שם‬
‫ז‪-‬ח; שם יב; שם יד (עמ' ‪ )73-68‬ועוד‪ .‬לאינסופיות הגלומה במונחים 'תהום' ו'רקיע' השוו‪:‬‬
‫'הריני נזיר מיכן ועד התהום מן הארץ עד לרקיע הרי זה נזיר עולם' (תוספתא‪ ,‬נזירות א‬

                                                                            ‫ד [עמ' ‪.)]125‬‬
‫מקובי‪ ,‬ריטואל‪ ,‬עמ' ‪ ,18‬שניסה להציג את הפיתוח ההלכתי הרבני כהמשך הגיוני של החוק‬
‫המקראי‪ ,‬הגדיר זאת כך‪ :‬ה'אהל' יוצר טומאה אופקית בתוך חללו אך חוצץ בעד ההתפשטות‬
‫האנכית של הטומאה‪ .‬לפי הסברו‪ ,‬בלא אהל נעה הטומאה רק בכיוון אנכי‪ ,‬למעלה ולמטה‪,‬‬
‫ומכאן נובעת תפיסת חז"ל שהמת 'מאהיל'‪ ,‬כלומר גורם טומאה למה שמתחתיו‪ ,‬ושהאדם‬
‫או הכלי מאהילים על המת‪ ,‬כלומר מקבלים את הטומאה היוצאת ממנו כלפי מעלה‪ ,‬ואילו‬
‫באהל הטומאה 'מתנגשת' בתקרה ומתפזרת בכל החלל‪ .‬ואולם יש להעיר‪ ,‬שהאהל חוצץ‬

‫] ‪[ 233‬‬
   238   239   240   241   242   243   244   245   246   247   248