Page 243 - ורד נועם סופי לאתר
P. 243
מגמות בהלכה התנאית
מצוי בספרות התנאית בעיקר בצורת הנקבה ,ודווקא בצירוף החוזר כמה עשרות
פעמים‘ :בוקעת ועולה ,בוקעת ויורדת' .צירוף זה מוסב תמיד ,בלא יוצא מן הכלל,
על טומאת המת בנסיבות האמורות ,והוא מצוי בספרות התנאית אך ורק במשנה
ובתוספתא אהלות .לפיכך נראה שזהו צירוף קפוא עתיק 46.היקרות נוספת של
בק"ע בבניין קל בספרות התנאית ,המצורפת אף היא אל הפועל ‘ירד' ,משמשת
לתיאור הבריה האגדית ,בוקעת האבנים והמתכות‘ ,שמיר'‘ :אמ' ר' יודה מה טיבו
של שמיר זה ,בריה היתה מששת ימי בראשית כשנותנין [אותו] על גבי אבנים ועל
גבי קורות מתפתחות לפניו כלוחי פינקס ולא עוד אלא כשנותנין אותו על גבי
ברזל הוא בוקע ויורד מלפניו ואין כל דבר יכול לעמוד בו' 47.אפשר שקרבה זו
אל תיאורו של ה'שמיר' המיתולוגי מלמדת על העצמה ועל המסתורין הכרוכים
בתנועתה הפולחת של הטומאה .תיאור זה של ‘בקיעת' הטומאה מלמד גם על
כיוון התנועה האופייני לה .תנועתה של טומאת המת כשהיא פורצת מחלל צר,
היא אנכית דווקא ,ואינה פוסקת לעולם :למטה עד התהום ,למעלה עד הרקיע48.
יושם אל לב ,שתנועה זו אינה מאפיינת את טומאת המת בנסיבות אחרות .בהיותה
באהל היא מתפשטת לכל הכיוונים ,וכשהיא יוצאת דרך פתח היא מתפשטת נכחה,
כפי שיתואר להלן .התנועה החזקה מעלה ומטה נולדת רק בנסיבות של פריצה
מתוך חלל דחוס 49.אף זו תכונה ‘פיזיקלית' מובהקת של הטומאה.
מעילה ה א; תוספתא ,מעילה ב ב (עמ' ;)559כלים בבא מציעא יא ה (עמ' ;)589ספרי 46
דברים קפג (עמ' ,)225או חתירה של מים בקרקע (מדרש תנאים לדברים לב ב [עמ' .)]185 4 7
במקרא מצוי השורש בק"ע לא מעט ,בכל הבניינים ,ומציין פריצה בכוח של אדמה ,הרים 4 8
וסלעים ,ים ומעיינות ,עצים ,בני אדם ועוד .ראו לדוגמה בראשית ז יא; שופטים טו ט;
4 9
ישעיה נח ח; עמוס א יג; זכריה יד ד; איוב כו ח.
על התופעה של צירופים הלכתיים קפואים וקדומים ראו קימרון ,מונחי ההלכה.
תוספתא ,סוטה טו א (עמ' .)238
לטומאות העולות 'עד הרקיע' ויורדות 'עד התהום' ראו למשל משנה ,אהלות ט ג-ד; שם
ז-ח; שם יב; שם יד (עמ' )73-68ועוד .לאינסופיות הגלומה במונחים 'תהום' ו'רקיע' השוו:
'הריני נזיר מיכן ועד התהום מן הארץ עד לרקיע הרי זה נזיר עולם' (תוספתא ,נזירות א
ד [עמ' .)]125
מקובי ,ריטואל ,עמ' ,18שניסה להציג את הפיתוח ההלכתי הרבני כהמשך הגיוני של החוק
המקראי ,הגדיר זאת כך :ה'אהל' יוצר טומאה אופקית בתוך חללו אך חוצץ בעד ההתפשטות
האנכית של הטומאה .לפי הסברו ,בלא אהל נעה הטומאה רק בכיוון אנכי ,למעלה ולמטה,
ומכאן נובעת תפיסת חז"ל שהמת 'מאהיל' ,כלומר גורם טומאה למה שמתחתיו ,ושהאדם
או הכלי מאהילים על המת ,כלומר מקבלים את הטומאה היוצאת ממנו כלפי מעלה ,ואילו
באהל הטומאה 'מתנגשת' בתקרה ומתפזרת בכל החלל .ואולם יש להעיר ,שהאהל חוצץ
] [ 233
