Page 258 - ורד נועם סופי לאתר
P. 258
פרק ד
תכנון אנושי .אף זה נדבך משנה נומינליסטי על יסודות ראליסטיים.
הפתח ‘מנקז' את הטומאה ומטהר את הקירות החיצוניים האחרים
מנוכחותה .זהו מאפיין של טומאה מוחשית .הכללתו של ‘הפתח
הווירטואלי' הסתום בהגדרת הפתחים המנקזים היא בגדר ‘הערת
שוליים' נומינליסטית.
בסעיף ד ,להלן ,ניתקל בתופעה דומה גם בתחום ההלכתי של ‘בית הפרס'.
שילוב זה של מסד נטורליסטי בתוספת חריגות נומינליסטיות מגשים לכאורה
את ‘נבואתו'–השערתו הנזכרת של רובינשטין .ואולם במובנים אחרים אין
הערכתו מתאשרת .רובינשטין הציע דגם של מסד מקראי ראליסטי במובהק.
לשיטתו ,שתי מערכות החקיקה הדתית המאוחרות יותר — זו הכוהנית וזו
הרבנית — ספחו רכיבים נומינליסטיים ככל שהתרחקו ממסד זה בנסיבותיהן
ובהשקפתן 102.ואולם הממצא שלנו חורג מדגם זה בשני היבטים ,שיתבררו
להלן( :א) מתברר שגם הפיתוח הראליסטי של הטומאה הוא יצירה בתר–מקראית
מובהקת; (ב) הנתיב ההדרגתי המוביל מראליזם לנומינליזם אינו מתממש
בשווה בכל הקורפוסים היהודיים ,בהתאמה למרחק ההיסטורי והתרבותי שלהם
מן המסד המקראי ,כפי שהניח רובינשטין.
א II 4השורשים המקראיים של שתי התפיסות
רוב החוקרים ראו ביסוד הכוונה והמחשבה בהלכות טהרה חידוש פרושי–רבני
מובהק ,הזר לחלוטין לאופייה של הטומאה המקראית 103.לעומתם ביקשה חנה ק'
הרינגטון להוכיח שההלכה הרבנית כולה ,ושילובה של הכוונה האנושית בחלות
הטומאה בכלל זה ,אינה חידוש כי אם המשך והרחבה של מגמות מקראיות104.
1 02השוו לתיאורו של ניוזנר ,רעיון ,עמ' ,106המתאר בתוך ספרות חז"ל לדורותיה רצף
התפתחותי של גישות :מזיהוי של חטא מוסרי ברקע הטומאה או פרשנות אלגורית שלה
ועד ריקונה המוחלט ממשמעות.
103ניוזנר ,טהרות ,22 ,עמ' ,189-186 ,182מייחס חידוש זה לדור יבנה .ראו גם סנדרס ,הלכה,
עמ' ;186אילברג–שוורץ ,הרצון האנושי ,עמ' ,107-101מדגיש את החידוש ברעיון
התנאי שהגדרתו האנושית של חפץ משפיעה על טיבו המהותי .עם זה הוא סבור שניצניה
של תפיסה זו מצויים בסיפור הבריאה ובקריאת שמות החיות על ידי האדם; ראו גם הנ"ל,
הפרא ,עמ' .216-195על אופייה הנטורליסטי של הטומאה המקראית ראו שם ,עמ' .204
104הרינגטון ,טומאה ,עמ' .159-156גם מקובי ,ריטואל ,עמ' ,29-13ניסה להצביע על רצף
לוגי ופרשני המוביל מהחוק המקראי אל הלכת חז"ל בעיצוב דיני האהל וטומאת המת.
ואולם מקובי כפר לגמרי בקיומו של עקרון הכוונה במובן שאותו תיארנו בהלכה התנאית,
] [ 248
