Page 253 - ורד נועם סופי לאתר

‫מגמות בהלכה התנאית‬

‫פילוסופי המוסב על מהותה של תחיית המתים ועל היחס בין זהות המת וזהות‬
‫החי בתהליך זה‪.‬‬

‫התייחסות נוספת לטומאתו של בן השונמית מצויה בסיפור המובא בתלמוד‬
‫הבבלי על שאלות ששאלו אנשי אלכסנדריה את ר' יהושע בן חנניה‪ 87.‬השאלות‬
‫בסיפור ממוינות לארבעה סוגים‪ :‬דברי חכמה‪ ,‬דברי הגדה‪ ,‬דברי בורות ודברי‬
‫דרך ארץ‪ .‬שלושת ‘דברי הבורות' הם‪' :‬אשתו של לוט מהו שתטמא [‪ ]...‬בן‬
‫שונמית מהו שיטמא [‪ ]...‬מתים לעתיד לבא מהו שצריכין הזאה שלישי ושביעי'‪.‬‬
‫על שתי השאלות הראשונות משיב ר' יהושע‪ ,‬שאין נציב מלח מטמא ואין חי‬
‫מטמא‪ ,‬ועל השלישית הוא משיב‪‘ :‬לכשיחיו נחכים להם'‪ 88.‬אולם השאלה על בן‬
‫השונמית במקור זה אינה זהה לנושא העיקרי המעסיק את הספרי זוטא‪ .‬ר' יהושע‬
‫לא נשאל‪ ,‬כמו לפנינו‪ ,‬אם בן השונמית היה טמא מת בעצמו לאחר שהחיהו‬
‫אלישע‪ ,‬מחמת מצבו הקודם‪ ,‬אלא אם הוא מטמא אחרים כמת‪ .‬המפרשים‬
‫נחלקו בכוונת השואלים‪ .‬יש שפירשו שהקושיה היא אם טימא בהיותו מת‪,‬‬
‫ויש שפירשו שהקושיה היא אם טימא כמת לאחר שהחיהו אלישע‪ 89.‬ליברמן‬
‫סבר שהתכוונו לטומאה שגרם במותו‪ ,‬ושר' יהושע השיב שבן השונמית לא‬
‫טימא אפילו במותו‪ .‬לדעתו‪ ,‬המדרש בספרי זוטא מודע למסורת על ר' יהושע‬
‫וחולק על שיטתו‪ .‬המדרש משמיע‪ ,‬שבניגוד לדעת ר' יהושע‪ ,‬בן השונמית טימא‬

‫במותו ככל מת‪90.‬‬
‫השאלה המקבילה לעיקר ההיגד של מדרשנו היא דווקא שאלתם של בני‬
‫אלכסנדריה על המתים שיחיו לעתיד לבוא‪ ,‬אם נטמאו מחמת עצמם‪ ,‬והוא‬
‫הנושא הנידון במדרשנו באשר לבן השונמית‪ .‬לפיכך סבור ליברמן שדברי‬
‫המדרש ‘אין עצמו שלמת טמא' אף הם תגובה על שאלת בני אלכסנדריה‪,‬‬
‫וכוונתם‪ :‬המת עצמו אינו נטמא כשיקום לתחייה‪ ,‬ואינו צריך הזאה‪ ,‬שהרי לא‬

‫נגע בגופת עצמו בהיותו מת‪ ,‬אלא בא במקומה‪91.‬‬

‫בבלי‪ ,‬נידה סט ע"ב‪-‬עא ע"א‪.‬‬ ‫‪ 87‬‬
‫שם ע ע"ב‪ ,‬לפי כתב יד ותיקן ‪ .113‬על משמעות ההגדרה 'דברי בורות' ראו ליברמן‪ ,‬ספרי‬ ‫‪8 8‬‬
‫‪ 89‬‬
‫זוטא‪ ,‬עמ' ‪.31-30‬‬ ‫‪9 0‬‬
‫ראו דיונו של ליברמן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,32-29‬ומה שהציע לגבי כוונתם האמתית של השואלים‪.‬‬
‫ליברמן‪ ,‬שם‪ .32 ,‬הוא רומז שבמחלוקת זו מקופלים ענייני אמונות ודעות‪ ,‬ונראה שכוונתו‬ ‫‪9 1‬‬
‫לרמיזתו של המאירי‪ ,‬שצוטטה בדבריו קודם לכן (ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ 31‬והערה ‪ .)77‬נראה‬
‫שהמאירי התכוון לומר כי מי שסבור שבן השונמית לא טימא במותו כופר בתחיית המתים‪,‬‬

‫שאם לא כן צריך לומר שכל המתים אינם מטמאים‪ ,‬שהרי הם עתידים לחיות‪.‬‬
‫ליברמן‪ ,‬שם‪.‬‬

‫] ‪[ 243‬‬