Page 252 - ורד נועם סופי לאתר
P. 252
פרק ד
א .אפשר שהמדרש מבקש להדגיש שכל שהכתוב מלמדנו הוא שאנשים
וחפצים נטמאים במת .דבר לא נאמר על המת עצמו .לפיכך אין סיבה להניח
שבמת עצמו שוכנת טומאה 85.מובן שסברה פרדוקסלית חריפה זו חסרה לחלוטין
השלכות מעשיות ,ונכונותה אינה עשויה להיבחן במציאות .מצבו של המת
עצמו איננו רלוונטי לאיש ,שהרי תודעתו אינה קיימת ,ואילו החיים שסביבו
טרודים ממילא רק בטומאה הנגרמת להם על ידו ולא בטומאתו העצמית .שאלה
זו ניתנת לבחינה מעשית רק בנסיבותיה של פיקציה הלכתית .רק אם יקום
המת לתחייה יהיה אפשר לברר אם יש בו טומאה עצמית .המדרש משתמש
בסיפור מקראי יוצא דופן של תחיית המת ומדגים דרכו את העיקרון המופשט —
היעדר טומאה עצמית של מת .מה פשר קביעתו של המדרש? האם אפשר להניח
שמקור המייצר טומאה חמורה כל כך לאחרים יהיה נעדר מהות זו לחלוטין
בעצמו? התשובה היא כן ,בתנאי שנניח שהטומאה אינה מהות כלל .הנטמאים
במת אינם נטמאים מחמת מהותו הפנימית ,מפני שמהות כזאת אינה קיימת!
הם נטמאים באופן שרירותי ,מחמת גזרתו של מלך ולא בשל נסיבות טבעיות
כלשהן .אם אכן זו כוונת המדרש ,הרי לפנינו קביעה נומינליסטית קיצונית ,גם
אם יחידאית ,בספרות התנאית.
ב .מצד אחר ,אפשר שהמדרש אינו מתכוון לשלול טומאה מן המת
כשלעצמו ,כי אם ללמדנו שבנסיבות היחידות שבהן יש משמעות לטומאתו
העצמית ,כלומר בנסיבות של מת שקם לתחייה ,לא תוכל טומאה זו להתקיים.
מהותו של המת אינה נשמרת בהיהפכו לחי ,וגם אי–אפשר לייחס לחי היטמאות
מחמת מגע במת שהיה קודם .הוא הרי לא נגע בגופת עצמו כי אם התהווה
במקומה 86.פרשנות זו הופכת את מדרשנו מעיון במהות הטומאה לשעשוע
ירושלים תשס"ו ,ב ,עמ' שכא. 8 5
תפיסה זו עומדת בניגוד גמור לכינוי הרווח של המת' :אבי אבות הטומאה' .ואולם עיון 86
ילמדנו שכינוי זה אינו קיים כלל בעולמם של חז"ל ונעדר לחלוטין מספרות התנאים
והאמוראים כולה (הוא מופיע פעם אחת בלבד במדרש ימי ביניימי :מדרש אגדה ,במדבר
יט טז ,חלק שני ,עמ' קכג .לזמנו של המדרש ראו במבוא שם ,בעיקר עמ' .)VIגם הגאונים
לא השתמשו בביטוי הזה .הכינוי רווח מספרות הראשונים ואילך ,אף כי ראוי לציין
שהרמב"ם אינו מזכירו במשנה תורה ולו פעם אחת.
בפרשנות זו תמך ליברמן ,וראו להלן .ליברמן ,ספרי זוטא ,עמ' ,32השווה את ההיגיון
בטענה זו להיגיון בשיטת ר' יוסי במשנת כלים כז ט-י .שם מדובר במדרס שהפך לדבר אחר,
או שאיבד את השיעור המינימלי לטומאת מדרס ,ולפיכך פקעה ממנו טומאה זו .לשיטת
ר' יוסי ,גם אין הוא טמא מגע מדרס ,שהרי לא נגע במהותו הקודמת אלא בא במקומה.
] [ 242
