Page 252 - ורד נועם סופי לאתר
P. 252

‫פרק ד‬

‫א‪ .‬אפשר שהמדרש מבקש להדגיש שכל שהכתוב מלמדנו הוא שאנשים‬
‫וחפצים נטמאים במת‪ .‬דבר לא נאמר על המת עצמו‪ .‬לפיכך אין סיבה להניח‬
‫שבמת עצמו שוכנת טומאה‪ 85.‬מובן שסברה פרדוקסלית חריפה זו חסרה לחלוטין‬
‫השלכות מעשיות‪ ,‬ונכונותה אינה עשויה להיבחן במציאות‪ .‬מצבו של המת‬
‫עצמו איננו רלוונטי לאיש‪ ,‬שהרי תודעתו אינה קיימת‪ ,‬ואילו החיים שסביבו‬
‫טרודים ממילא רק בטומאה הנגרמת להם על ידו ולא בטומאתו העצמית‪ .‬שאלה‬
‫זו ניתנת לבחינה מעשית רק בנסיבותיה של פיקציה הלכתית‪ .‬רק אם יקום‬
‫המת לתחייה יהיה אפשר לברר אם יש בו טומאה עצמית‪ .‬המדרש משתמש‬
‫בסיפור מקראי יוצא דופן של תחיית המת ומדגים דרכו את העיקרון המופשט —‬
‫היעדר טומאה עצמית של מת‪ .‬מה פשר קביעתו של המדרש? האם אפשר להניח‬
‫שמקור המייצר טומאה חמורה כל כך לאחרים יהיה נעדר מהות זו לחלוטין‬
‫בעצמו? התשובה היא כן‪ ,‬בתנאי שנניח שהטומאה אינה מהות כלל‪ .‬הנטמאים‬
‫במת אינם נטמאים מחמת מהותו הפנימית‪ ,‬מפני שמהות כזאת אינה קיימת!‬
‫הם נטמאים באופן שרירותי‪ ,‬מחמת גזרתו של מלך ולא בשל נסיבות טבעיות‬
‫כלשהן‪ .‬אם אכן זו כוונת המדרש‪ ,‬הרי לפנינו קביעה נומינליסטית קיצונית‪ ,‬גם‬

                                               ‫אם יחידאית‪ ,‬בספרות התנאית‪.‬‬
‫ב‪ .‬מצד אחר‪ ,‬אפשר שהמדרש אינו מתכוון לשלול טומאה מן המת‬
‫כשלעצמו‪ ,‬כי אם ללמדנו שבנסיבות היחידות שבהן יש משמעות לטומאתו‬
‫העצמית‪ ,‬כלומר בנסיבות של מת שקם לתחייה‪ ,‬לא תוכל טומאה זו להתקיים‪.‬‬
‫מהותו של המת אינה נשמרת בהיהפכו לחי‪ ,‬וגם אי–אפשר לייחס לחי היטמאות‬
‫מחמת מגע במת שהיה קודם‪ .‬הוא הרי לא נגע בגופת עצמו כי אם התהווה‬
‫במקומה‪ 86.‬פרשנות זו הופכת את מדרשנו מעיון במהות הטומאה לשעשוע‬

                                                          ‫ירושלים תשס"ו‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' שכא‪.‬‬  ‫‪8	 5‬‬
‫תפיסה זו עומדת בניגוד גמור לכינוי הרווח של המת‪' :‬אבי אבות הטומאה'‪ .‬ואולם עיון‬         ‫‪	86‬‬
‫ילמדנו שכינוי זה אינו קיים כלל בעולמם של חז"ל ונעדר לחלוטין מספרות התנאים‬
‫והאמוראים כולה (הוא מופיע פעם אחת בלבד במדרש ימי ביניימי‪ :‬מדרש אגדה‪ ,‬במדבר‬
‫יט טז‪ ,‬חלק שני‪ ,‬עמ' קכג‪ .‬לזמנו של המדרש ראו במבוא שם‪ ,‬בעיקר עמ' ‪ .)VI‬גם הגאונים‬
‫לא השתמשו בביטוי הזה‪ .‬הכינוי רווח מספרות הראשונים ואילך‪ ,‬אף כי ראוי לציין‬

                                     ‫שהרמב"ם אינו מזכירו במשנה תורה ולו פעם אחת‪.‬‬
‫בפרשנות זו תמך ליברמן‪ ,‬וראו להלן‪ .‬ליברמן‪ ,‬ספרי זוטא‪ ,‬עמ' ‪ ,32‬השווה את ההיגיון‬
‫בטענה זו להיגיון בשיטת ר' יוסי במשנת כלים כז ט‪-‬י‪ .‬שם מדובר במדרס שהפך לדבר אחר‪,‬‬
‫או שאיבד את השיעור המינימלי לטומאת מדרס‪ ,‬ולפיכך פקעה ממנו טומאה זו‪ .‬לשיטת‬

    ‫ר' יוסי‪ ,‬גם אין הוא טמא מגע מדרס‪ ,‬שהרי לא נגע במהותו הקודמת אלא בא במקומה‪.‬‬

‫] ‪[ 242‬‬
   247   248   249   250   251   252   253   254   255   256   257