Page 259 - ורד נועם סופי לאתר
P. 259
מגמות בהלכה התנאית
לראיה הזכירה פרשות מקראיות המבחינות בין שוגג למזיד (במדבר טו כז-
לא); קרבנות על שגגה (ויקרא ד ועוד) ודין רוצח בשגגה (שמות כא; במדבר
לה; דברים יט) 105.כנגד טענה זו יש להדגיש את ההבדל בין מושגי זדון ושגגה
בביצוע עברה ,שאכן מצויים במקרא 106,לבין כוונה אנושית ניטרלית המשנה
את מעמדו או מהותו של יסוד במציאות או את חלותה של הגדרה הלכתית או
משפטית לגביו ,שהיא ה'מחשבה' הפועלת בהלכות טומאה התנאיות .סוג זה של
‘מחשבה' אינו קיים כלל בפרשות הרוצח בשגגה ובקרבנות השגגה שבמקרא.
אמנם ,הרינגטון העירה גם על כך שלפי התורה עצמה הפרשת המעשרות
מספקת כדי לקדשם (דברים כו יב-יד) ,והקדשת בהמה לחטאת מקדשת אותה
כבר קודם שנשחטה (ויקרא ו יח) .שתי הדוגמאות האחרונות ,שאינן מתנסחות
בתורה בפירוש אבל משתמעות מן הפסוקים ,אכן עשויות להתפרש כניצנים
ראשוניים ומוקדמים ביותר של ‘כוונה' במובן השני .על אלה יש להוסיף דוגמה
קרובה עוד יותר שהביא דניאל שוורץ מתחומי הטומאה עצמם .התורה מצווה
על פינוי הבית המנוגע בנגע צרעת ‘ּ ְב ֶט ֶרם יָ ֹבא ַהּ ֹכ ֵהן ִל ְראֹות ֶאת ַהּנֶגַע וְֹלא יִ ְט ָמא
ּכָל ֲאׁ ֶשר ּ ַבּ ָביִת' (ויקרא יד לו) .משמע ,שבטרם יקבע הכוהן רשמית שהבית טמא
אין כליו נטמאים ,אף שהנגע נראה בבית זה מכבר .לשון אחר ,לא הנגע מטמא
כי אם קביעתו הסובייקטיבית של הכוהן למן הרגע שבו ניתנה 107.עם כל זה,
ראוי לזכור שמלבד רמיזות עמומות אלו ,אין אנו מכירים כל מקבילה מקראית
ל'משנת הכוונה' מרחיקת הלכת של התנאים ,ואף לא כל הבלחה נוספת של
מאפיינים נומינליסטיים בהיבט כלשהו של חוקי הטומאה והטהרה ,ודאי לא
בפרשת טומאת המת.
האם נאמר שהמקרא משקף תפיסה ראליסטית של הטומאה ,כשיטתו של
רובינשטין? גם הצהרה זו אינה נכונה במלואה .מן הפסוקים אכן משתמע קיומה
של טומאה ממשית המתפשטת באהל ,נעצרת במחיצותיו ,נכנסת אל תוך כלים
פתוחים ומידבקת במגע .עם זה ,נעדר מן המקרא ,מטבע הדברים ,המאמץ
הרבני האופייני לכונן מערכת קוהרנטית של ‘חוקי הטבע של הטומאה' .מאמץ
כזה היה מחייב הכללות אחידות וברורות המגדירות את כל הסוככים ה'מביאים'
את הטומאה על המצויים תחתיהם עם המת מלבד האזכור הקזואיסטי ‘אהל'.
וטען שהכוונה האנושית משמשת רק להגדרות משפטיות מתבקשות של מושגים מקראיים.
105על השגגה במקרא ובהלכת חז"ל ראו לאחרונה ניתוחו של אדרעי ,שגגה.
1 06ראו השורש 'זוד' לנטיותיו ,השורש 'צדי'',יד רמה' ,והשוו למונח 'שגגה' במקרא.
1 07ראו שוורץ ,חוק ואמת ,עמ' 237-236הערה .22
] [ 249
