Page 259 - ורד נועם סופי לאתר
P. 259

‫מגמות בהלכה התנאית‬

‫לראיה הזכירה פרשות מקראיות המבחינות בין שוגג למזיד (במדבר טו כז‪-‬‬
‫לא); קרבנות על שגגה (ויקרא ד ועוד) ודין רוצח בשגגה (שמות כא; במדבר‬
‫לה; דברים יט)‪ 105.‬כנגד טענה זו יש להדגיש את ההבדל בין מושגי זדון ושגגה‬
‫בביצוע עברה‪ ,‬שאכן מצויים במקרא‪ 106,‬לבין כוונה אנושית ניטרלית המשנה‬
‫את מעמדו או מהותו של יסוד במציאות או את חלותה של הגדרה הלכתית או‬
‫משפטית לגביו‪ ,‬שהיא ה'מחשבה' הפועלת בהלכות טומאה התנאיות‪ .‬סוג זה של‬
‫‘מחשבה' אינו קיים כלל בפרשות הרוצח בשגגה ובקרבנות השגגה שבמקרא‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬הרינגטון העירה גם על כך שלפי התורה עצמה הפרשת המעשרות‬
‫מספקת כדי לקדשם (דברים כו יב‪-‬יד)‪ ,‬והקדשת בהמה לחטאת מקדשת אותה‬
‫כבר קודם שנשחטה (ויקרא ו יח)‪ .‬שתי הדוגמאות האחרונות‪ ,‬שאינן מתנסחות‬
‫בתורה בפירוש אבל משתמעות מן הפסוקים‪ ,‬אכן עשויות להתפרש כניצנים‬
‫ראשוניים ומוקדמים ביותר של ‘כוונה' במובן השני‪ .‬על אלה יש להוסיף דוגמה‬
‫קרובה עוד יותר שהביא דניאל שוורץ מתחומי הטומאה עצמם‪ .‬התורה מצווה‬
‫על פינוי הבית המנוגע בנגע צרעת ‘ּ ְב ֶט ֶרם יָ ֹבא ַהּ ֹכ ֵהן ִל ְראֹות ֶאת ַהּנֶגַע וְֹלא יִ ְט ָמא‬
‫ּכָל ֲאׁ ֶשר ּ ַבּ ָביִת' (ויקרא יד לו)‪ .‬משמע‪ ,‬שבטרם יקבע הכוהן רשמית שהבית טמא‬
‫אין כליו נטמאים‪ ,‬אף שהנגע נראה בבית זה מכבר‪ .‬לשון אחר‪ ,‬לא הנגע מטמא‬
‫כי אם קביעתו הסובייקטיבית של הכוהן למן הרגע שבו ניתנה‪ 107.‬עם כל זה‪,‬‬
‫ראוי לזכור שמלבד רמיזות עמומות אלו‪ ,‬אין אנו מכירים כל מקבילה מקראית‬
‫ל'משנת הכוונה' מרחיקת הלכת של התנאים‪ ,‬ואף לא כל הבלחה נוספת של‬
‫מאפיינים נומינליסטיים בהיבט כלשהו של חוקי הטומאה והטהרה‪ ,‬ודאי לא‬

                                                         ‫בפרשת טומאת המת‪.‬‬
‫האם נאמר שהמקרא משקף תפיסה ראליסטית של הטומאה‪ ,‬כשיטתו של‬
‫רובינשטין? גם הצהרה זו אינה נכונה במלואה‪ .‬מן הפסוקים אכן משתמע קיומה‬
‫של טומאה ממשית המתפשטת באהל‪ ,‬נעצרת במחיצותיו‪ ,‬נכנסת אל תוך כלים‬
‫פתוחים ומידבקת במגע‪ .‬עם זה‪ ,‬נעדר מן המקרא‪ ,‬מטבע הדברים‪ ,‬המאמץ‬
‫הרבני האופייני לכונן מערכת קוהרנטית של ‘חוקי הטבע של הטומאה'‪ .‬מאמץ‬
‫כזה היה מחייב הכללות אחידות וברורות המגדירות את כל הסוככים ה'מביאים'‬
‫את הטומאה על המצויים תחתיהם עם המת מלבד האזכור הקזואיסטי ‘אהל'‪.‬‬

‫וטען שהכוונה האנושית משמשת רק להגדרות משפטיות מתבקשות של מושגים מקראיים‪.‬‬
               ‫‪ 	105‬על השגגה במקרא ובהלכת חז"ל ראו לאחרונה ניתוחו של אדרעי‪ ,‬שגגה‪.‬‬

        ‫‪ 1	 06‬ראו השורש 'זוד' לנטיותיו‪ ,‬השורש 'צדי'‪',‬יד רמה'‪ ,‬והשוו למונח 'שגגה' במקרא‪.‬‬
                                         ‫‪ 1	 07‬ראו שוורץ‪ ,‬חוק ואמת‪ ,‬עמ' ‪ 237-236‬הערה ‪.22‬‬

                                 ‫] ‪[ 249‬‬
   254   255   256   257   258   259   260   261   262   263   264