Page 119 - שלמה מלכו, חייו ומותו של משיח בן יוסף / מוטי בנמלך
P. 119

‫פרק ג ‪117‬‬

‫ומעודכן‪ .‬מתקבל מהם הרושם כי על אף שוליותה של ירושלים בתקופה זו בכל זאת הגיעו‬
‫אליה ידיעות רבות ומפורטות ואף מדויקות במידה רבה על המתרחש בעולם — באירופה‬

              ‫ובמזרח — וכי מידע זה היה זמין‪ ,‬לכל הפחות בחוגו של אברהם הלוי‪118.‬‬
‫אשכולי‪ 119,‬הללסון‪ 120,‬שוחט‪ 121‬ובירנבאום‪ 122‬עמלו קשות כדי לנסות ולגלות‪ ,‬על פי שמות‬
‫המקומות שהראובני הזכיר ביומנו‪ ,‬מה הייתה ארץ המוצא שלו ומהו המסלול הגאוגרפי‬
‫שעשה‪ ,‬אולם תשובות ברורות וחד–משמעיות לשאלות אלו טרם ניתנו‪ .‬אני סבור כי חוסר‬
‫הבהירות נובע מכך שהראובני מעולם לא ערך מסע כזה‪ ,‬אלא בנה מסלול דמיוני שהיה‬
‫ברובו המכריע מבוסס על הידיעות הבלתי שלמות אשר הגיעו לירושלים‪ ,‬ושאת ביטוין‬
‫אנו מגלים גם בכתביו של הלוי‪ .‬הראובני שקד לבנות לעצמו מסלול הגיוני בהסתמך על‬
‫המידע הגאוגרפי שעמד לרשותו‪ ,‬וניסיון זה הוא שהטעה את החוקרים בניסיונם להפוך‬
‫את המסלול הדמיוני‪ ,‬המבוסס על מידע חלקי ומקוטע‪ ,‬למסלול המבוסס על המציאות‬

                                                           ‫הפיזית והגאוגרפית‪.‬‬
‫עדות העשויה לשפוך אור על מוצאו של הראובני‪ ,‬או לכל הפחות על הסביבה שממנה‬
‫הושפע‪ ,‬מצויה בפרט הלכתי שולי למדי הנזכר ביומנו‪ .‬הראובני מספר כי במהלך שהותו‬
‫בפורטוגל רכש שפחה ערביה מידי אחד האנוסים כדי שתסייע למשרתיו בעבודות הבית‪.‬‬
‫מיד לאחר שרכש אותה הוא גייר אותה‪ ,‬ככל הנראה כדי שיוכל לאכול מתבשיליה ללא‬

                     ‫חשש בישולי נוכרים‪ .‬בתיאורו את גיור השפחה הוא מספר כי‪123‬‬
‫שלחתי שלמה כהן הזקן ושנים משרתים שלי עם השפחה אל הנהר‪ ,‬והזקן שלמה כנס עם‬
‫השפחה במים ושטפה וטבלה במים ג' פעמים כולה‪ :‬ואחרי שבאו אל הבית צויתי אותה תחתוך‬

                                ‫הצפורן אשר עליה ומעט מאת השער אשר לה בראשה‪.‬‬
‫גזיזת השער והציפורניים הנזכרים כאן נעשו לאחר הטבילה‪ ,‬והם לא נועדו אפוא למניעת‬
‫חציצה בטבילה אלא היו מעשים בעל משמעות עצמאית כחלק מתהליך הגיור‪ .‬ניתן היה‬
‫לטעון כי מדובר כאן בטעות או בבלבול בסדר הכתיבה‪ ,‬אולם מעשה זה‪ ,‬נטילת הציפורניים‬
‫וגזיזת השער של המתגייר‪ ,‬היה נהוג אך לא במקרים של גיור‪ ,‬אלא בחזרתם של יהודים‬
‫מומרים ליהדות‪ 124.‬אף על פי שזהו מנהג אשכנזי במקורו‪ ,‬הוא היה נהוג גם בדרום צרפת‬

‫‪ 	118‬על קצב העברת המידע ניתן ללמוד מאיגרתו של דוד מן האדומים (יערי‪ ,‬אגרות‪ ,‬עמ' ‪)186‬‬
‫ממרץ ‪ ,1535‬שבה מסופר כי שלושה חודשים קודם לכן הגיעה לטריפולי השמועה על מותו של‬
‫האפיפיור קלמנט השביעי‪ .‬קלמנט עצמו מת בשלהי ספטמבר ‪ 1534‬והידיעה על מותו הגיעה‬
‫לטריפולי בשלהי דצמבר ‪ ,1534‬דבר שנותן לנו מושג על תוכן המידע שהגיע וכן על משך הזמן‬

                                                                            ‫שהדבר ארך‪.‬‬
                                                                ‫‪ 	119‬אשכולי‪ ,‬סיפור‪ ,‬עמ' פא‪.‬‬
                                                              ‫‪ 	120‬הללסון‪ ,‬הראובני באפריקה‪.‬‬

                                                                         ‫‪ 1	 21‬שוחט‪ ,‬לפרשת‪.‬‬
                                                                ‫‪ 	122‬בירנבאום‪ ,‬המקור ההודי‪.‬‬
                                                                ‫‪ 	123‬אשכולי‪ ,‬סיפור‪ ,‬עמ' ‪.73‬‬
‫‪ 1	 24‬המנהג מבוסס על דרשתו של ר' משה הדרשן כי מי שעבד עבודה זרה צריך לגלח את שער‬
   114   115   116   117   118   119   120   121   122   123   124