Page 135 - שלמה מלכו, חייו ומותו של משיח בן יוסף / מוטי בנמלך
P. 135
פרק ד 133
פורטוגל .אולם ,ההתבססות על מקור זה מפוקפקת משתי סיבות .כבר הצבעתי על היות
יומנו של הראובני מקור ערוך ומגמתי אשר נועד לשרת את האינטרסים שלו לאחר שובו
לאיטליה בשנת ;1530נוסף לכך ,הראובני תומרן במידה רבה בידי שכבת העילית של
האנוסים בפורטוגל ,ונאלץ לעתים לפעול על פי תכתיבים שקיבל מהם .לפיכך יש לקבל את
תיאוריו של הראובני על ההתלהבות הרבה שבה הוא התקבל במידה של הסתייגות .אך גם אם
נקבל את דבריו של הראובני ככתבם ,יש לזכור כי הוא תיאר מציאות חריגה ויוצאת דופן,
שבה הגיע לפורטוגל מי שהציג את עצמו כשגריר מטעם מעצמה יהודית עצמאית שביקשה
לקשור קשרים פוליטיים וצבאיים עם פורטוגל .הראובני המשיך בפורטוגל בהתנהגות
המוחצנת שאפיינה אותו באיטליה :הוא לבש בגדים מיוחדים ,נופף בדגלי משי צבעוניים,
רכב על סוסים אבירים ,חגר למותניו חרבות מעוטרות וכדומה .אין זה מפתיע אפוא לגלות
כי הופעתו עוררה עניין והתרגשות מרובים בין הנוצרים החדשים ,אולם אין להסיק מכך
כי המגמות שהתגלו באותם הימים היו אופייניות לאנוסי פורטוגל לכל אורך התקופה56.
אירוע מרכזי שהתרחש בתקופה שבין ההמרה הכפויה להקמת האינקוויזיציה ,ואשר יש
מקורות רבים בעניינו ,הוא טבח ליסבון בשנת .1506באפריל של שנת 1506פרצו בליסבון
מהומות חריפות שהיו מכוונות כנגד הנוצרים החדשים והפכו במהרה לטבח המוני בשכונות
שבהן הם התגוררו .הרקע למעשה זה היה הטענה כי נוצרי חדש זלזל באות שנראה באותם
הימים בפסלּה של מריה שבמנזר הדומיניקני שבעיר .המהומות לובו על ידי הנזירים,
אשר ניצלו את שהותם של המלך וחצרו מחוץ לעיר ,ולפיכך את היות הפיקוח על הסדר
הציבורי מצומצם .במהלך אירועים אלו נרצחו מאות נוצרים חדשים (האומדנים נעים בין
אלף לארבעת אלפים) ובתים רבים נהרסו ונבזזו .בעקבות האירועים ,וכחלק מן ההכרה
שהשילוב של הנוצרים החדשים בתוך החברה הפורטוגלית לא נחל הצלחה ,פרסם המלך
בתחילת מרץ 1507צו המאפשר יציאה חופשית של נוצרים חדשים עם בני משפחותיהם
ורכושם מפורטוגל; כמו כן הוסרו המגבלות על מכירת נדל"ן והחלפת כספים בידי נוצרים
חדשים .כל זאת מבלי שתוטלנה עליהם מגבלות כלשהן ,בתנאי שהם יצאו לארצות נוצריות
ובספינות פורטוגליות 57.בד בבד המשיך המלך לפעול למען המשך השתלבותם של הנוצרים
המתח בין הראובני למנהיגי האנוסים בפורטוגל ,שהראובני כינה אותם "האנוסים היותר גדולים", 56
מתגלה בניסיונם של אנוסים אלו לכפות עליו לפטר את משרתו הנאמן שלמה הכהן מפראטו 5 7
אשר היה ממונה על חשבון ההוצאות שלו ,ולמנות במקומו משרת אחר שיהיה מקובל עליהם.
האנוסים אף איימו על הראובני כי "אם לא תעשה זה הדבר תדע כי לא נהיה בעזרתך" ,והראובני
מספר כי "בא אלי דאגה וקדחת בעבור זה" (אשכולי ,סיפור ,עמ' .)88הרושם העולה מכאן הוא
כי יחסם של אנוסים אלו לראובני התבסס במידה רבה גם על דאגה לאינטרסים הפרטיים שלהם,
ושיתוף הפעולה עם הראובני היה על רקע זה ולאו דווקא מאמונה בו ובשליחותו .המבקר החריף
של ירושלמי בסוגיה זו הוא סלומון — ראו סלומון ,ביקורת ,עמ' .75-65הוויכוח בין ירושלמי
לסלומון מהווה במידה רבה המשך למחלוקת שבין רווה ( )Israël Salvator Révahלסאראיווה,
אשר סלומון רואה את עצמו כתלמידו ואף כתב את המבוא למהדורה האנגלית של ספרו על
האנוסים (המפעל האנוסי) — ראו הפרק הראשון בספרו של סלומון ,דיוקנו של נוצרי חדש.
המחקר המקיף ביותר בנוגע לפרשייה זו גם הוא של ירושלמי ,טבח ליסבון .וראו שם ,עמ' 16-10
