Page 136 - שלמה מלכו, חייו ומותו של משיח בן יוסף / מוטי בנמלך

‫‪ 134‬חייו ומותו של משיח בן יוסף‬

‫החדשים בחברה הפורטוגלית‪ ,‬ואף תיקן תקנות שנועדו להקל על השתלבותם‪ .‬הובטחה‬
‫חנינה לכל האנוסים שנמלטו מפורטוגל‪ ,‬וכן הובטח להם כי כל רכושם יושב להם עם שובם‬
‫אליה‪ ,‬וזכויותיהם של הנוצרים החדשים הושוו לזכויות של הנוצרים הוותיקים‪ .‬שנים אחדות‬
‫לאחר מכן‪ ,‬בשנת ‪ ,1512‬נקבע כי במועצת העיר ליסבון יישמר מקום לנוצרי חדש‪ ,‬ותוקפו‬

‫של הצו האוסר על בדיקת מצבם הדתי של האנוסים הוארך בשש עשרה שנים נוספות‪.‬‬
‫אך על אף ההיתר הגורף שניתן ליציאתם של הנוצרים החדשים‪ ,‬אין עדויות לנהירה‬
‫המונית שלהם מפורטוגל בשנים אלו‪ .‬מתברר אפוא כי כאשר נדרשו אנוסי פורטוגל‬
‫לבחור בין שתי אפשרויות — לצאת מן הארץ עם רכושם ובני משפחתם ולחיות באופן‬
‫גלוי כיהודים במקום אחר‪ ,‬או להמשיך ולחיות בפורטוגל תוך ויתור על זהותם היהודית‬
‫והתכחשות אליה או לכל הפחות הסתרה שלה‪ ,‬כשהם נהנים מהתחייבות מלכותית להשוות‬
‫את תנאי החיים שלהם לתנאי החיים של הנוצרים הוותיקים ומבלי שהתנהגותם הדתית‬
‫תיחקר — בחרו מרבית הנוצרים החדשים באפשרות השנייה דווקא‪ .‬קביעתו של ירושלמי‬
‫כי “מעט‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬ניתן להסיק מכך בנוגע לאמונתם הדתית (של הנוצרים החדשים)"‪58,‬‬
‫אינה משכנעת אפוא‪ .‬גם אם החלופה שהוצעה להם (יציאה מפורטוגל באניות פורטוגליות‬
‫ולארצות נוצריות) הייתה קשה הרי הבחירה להישאר בפורטוגל מלמדת על התערערותו של‬
‫הרכיב היהודי בזהותם של האנוסים‪ ,‬ועל שכבר בשלב מוקדם זה ניתן אולי לזהות תודעה‬

‫“אנוסית" ולאו דווקא תודעה יהודית‪.‬‬
‫לנאמר יש לצרף מקורות נוספים אשר גם בהם נמתחת ביקורת חריפה ומפורשת בנוגע‬
‫לאורחות חייהם והתנהגותם של הנוצרים החדשים בפורטוגל‪ .‬יצחק אבן פארג'‪ ,‬יהודי ספרדי‬
‫אשר נמלט מקסטיליה לפורטוגל בשנת רנ"א (‪ ,)1491‬אולץ להמיר את דתו במסגרת ההמרה‬
‫הכפויה של שנת ‪ 1497‬ועזב את פורטוגל בשנת ‪ ,1506‬כתב כי חמש שנים לאחר ההמרה‬
‫“שהיו כל היהודי[ם] המומרי[ם] היושבים במלכות בשמות גוים ובחזקת גוים בכל עניניהם"‪59.‬‬
‫גם יוסף הכהן מתאר את האנוסים אשר נשארו בפורטוגל אף לאחר שניתן היתר ליציאתם‬
‫משם‪ ,‬כ"פוסחים על שתי הסעיפי[ם] את יי' היו יראים ובפסלם היו נשבעים ואל במותם היו‬
‫הולכים דבר יום ביומו"‪ 60.‬מקורות נוספים מלמדים על הקושי שבקיום המצוות ובהנחלתן‬

‫בנוגע לאירועים עצמם‪ ,‬ועמודים ‪ 31-30‬על ההיתר שניתן ליהודים לעזוב את פורטוגל‪.‬‬ ‫‪5 8‬‬
‫ראו ירושלמי‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪ .44‬ירושלמי מתקשה מאד להתמודד עם שאלת ההגירה‪ .‬הוא טוען‬ ‫‪5 9‬‬
‫תחילה כי הייתה הגירה נרחבת מפורטוגל (עמ' ‪ ,)43‬אך נאלץ להודות כי רק מעטים עזבו את‬ ‫‪6 0‬‬
‫הארץ‪ .‬הוא מעלה את האפשרות כי המעטים שעזבו את פורטוגל היו אלו שביקשו להמשיך‬
‫ולשמור על זהותם היהודית וכי הנותרים אשר העדיפו להישאר ויתרו למעשה על זהות זו‪ .‬כנגד‬
‫טיעון זה הוא מביא את מקרהו של שלמה אבן וירגא‪ ,‬כדוגמה ליהודי שלם אשר נשאר בפורטוגל‪,‬‬
‫אולם אבן וירגא נשאר בפורטוגל רק כל עוד נאסרה יציאתם של יהודים מפורטוגל ועזב אותה‬
‫בסמוך לשנת ‪ ,1507‬עם מתן ההיתר‪ ,‬ומקרה זה מוכיח אפוא בדיוק את ההפך‪ .‬ירושלמי מצטט גם‬
‫את תיאורו של יצחק אבן פארג' כיצד הוא ובני משפחתו נמלטו מפורטוגל (מרקס‪ ,‬גירוש ספרד)‪,‬‬

‫אולם הוא אינו מזכיר את דבריו של אבן פארג' עצמו המצוטטים להלן‪.‬‬
‫מרקס‪ ,‬גירוש ספרד‪ ,‬עמ' ‪.101‬‬
‫הכהן‪ ,‬עמק הבכא‪ ,‬עמ' סה‪.‬‬