Page 138 - שלמה מלכו, חייו ומותו של משיח בן יוסף / מוטי בנמלך
P. 138

‫‪ 136‬חייו ומותו של משיח בן יוסף‬

‫על היקף הספריות שהיו ברשותם של תלמידי החכמים בפורטוגל ניתן ללמוד מעדויותיהם‬
‫של כמה מהפליטים‪ .‬ר' דוד אבן יחיא אשר עזב את פורטוגל זמן קצר לאחר הגעתם של‬
‫מגורשי ספרד‪ ,‬נאלץ למכור את ספריו כדי לממן את הוצאות המסע שלו ושל משפחתו וסיפר‬
‫כי “וגם שאבדתי יותר מש' חתיכות מספרים‪ ,‬עדיין יש לי יותר ממאה"‪ 68.‬חכם פורטוגלי‬
‫אחר‪ ,‬ר' אברהם סבע‪ ,‬מספר כי בפורטוגל “היו בידי כלי אומנותי‪ ,‬ספרים עד אין מספר‪ ,‬לא‬
‫יאמינו כי יסופר‪ ,‬מה שהיה לי מספרי הזוהר והמאורות‪ ,‬כפול ומכופל בכל מיני מהדורות‬
‫ולא ידעתי ספורות‪ ,‬בספרים מחודשים ממדרשות וספירות‪ ,‬מי ימלל גדולות וגבורות"‪69.‬‬
‫הקבלה לא הייתה נפוצה ומפותחת בפורטוגל במאה החמש עשרה כמו בספרד‪ 70,‬אולם‬
‫כפי שעולה מדבריו של ר' אברהם סבע‪ ,‬היו שעסקו בקבלה‪ ,‬וספרי קבלה היו מצויים‬
‫בפורטוגל בשנים אלו‪ .‬כך עולה גם ממקור אחר בנוגע להצלתם של ספרי קבלה מפורטוגל‪.‬‬
‫הספרים שניצלו הם “ספר האמונות “וספר רעיא מהימנא והתקונים מהמאור ר' שמעון בן‬

                                                    ‫יוחאי ע"ה (עליו השלום)"‪71.‬‬
‫הספריה היהודית שהוחרמה מן היהודים בפורטוגל הייתה אפוא ספריה מגוונת‪ ,‬וכללה‬
‫חיבורים רבים מתחומים שונים‪ .‬היקפה של ספריה זו‪ ,‬וכן אומנות הספר והדפוס בפורטוגל‬
‫בכלל‪ ,‬קיבלו חיזוק ניכר ככל שגברו רדיפות היהודים בספרד‪ ,‬ובעקבותיהן זרם הפליטים‬

                         ‫אשר הביאו עמם במקרים רבים גם את ספריותיהם שלהם‪72.‬‬
‫בד בבד עם הוצאת צו הגירוש נצטוו היהודים למסור לשלטונות את כל הספרים העבריים‬
‫שברשותם‪ 73,‬והיהודים צייתו לגזירה‪ ,‬שלוותה באיומים ובעונשים כבדים‪ .‬ר' אברהם סבע‬
‫מספר כי שמע על יהודי שנתגלה אצלו ספר עברי‪ ,‬ואשר נלקח “בספר אחד שהיה חמדתו‬
‫והכוהו מכות מרורות ברצועות"‪ .‬בעקבות זאת החליט ר' אברהם‪ ,‬אשר מכל ספרייתו נותר‬
‫בידו רק כתב היד של פירושיו לתורה‪ ,‬לחמש מגילות ולמסכת אבות‪ ,‬שאותם לא מסר‬
‫עדיין‪ ,‬להיפטר גם מספרים אלו‪“ :‬וכשומעי עמדתי מרעיד והלכתי בפחד ובהלה וחפרתי‬
‫בתוך זית גדול שהיה לו שרש גדול בארץ‪ ,‬וטמנתי שם אלו הג' ספרים שחברתי‪ ...‬על זאת‬

                                           ‫אספדה ואילילה ואבכה יומם ולילה"‪74.‬‬
‫אחרים חששו לעשות אפילו כמעשהו של ר' אברהם סבע‪ ,‬לקבור את הספרים או‬
‫להשמידם‪“ ,‬כי מצות המלך היתה שלא ישרפו שום ספר"‪ 75.‬מכאן ניתן להסיק כי מגמת הצו‬
‫המלכותי הייתה לא רק לנתק את היהודים מספריהם כשלב מכין לקראת ההמרה הכפויה‪,‬‬

                                                         ‫ראו הקר‪ ,‬קבוצת אגרות‪ ,‬עמ' צז‪.‬‬   ‫‪	68‬‬
                                                         ‫ראו מנור‪ ,‬אברהם סבע‪ ,‬עמ' ‪.227‬‬   ‫‪6	 9‬‬
‫ראו למשל דבריו של ר' יוסף חיון‪ ,‬רבה של קהילת ליסבון בדור שלפני הגירוש‪ ,‬הקובע בנוגע‬       ‫‪	70‬‬
 ‫לחכמת הקבלה כי היא "הנעלמה ממנו בימים האלה ובזמן הזה" — גרוס‪ ,‬ר' יוסף חיון‪ ,‬עמ' ‪.81‬‬     ‫‪7	 1‬‬
                                                                                         ‫‪	72‬‬
                                                                  ‫בניהו‪ ,‬מקור‪ ,‬עמ' רסא‪.‬‬  ‫‪7	 3‬‬
                                                                           ‫שם‪ ,‬עמ' רמה‪.‬‬  ‫‪7	 4‬‬
                                                                                         ‫‪	75‬‬
‫על החרמת הספרים והמקורות השונים שבהם היא נזכרת‪ ,‬ראו תשבי‪ ,‬משיחיות‪ ,‬עמ' ‪, 26‬‬
                                                                             ‫ובהערה ‪.43‬‬

                                                        ‫מנור‪ ,‬אברהם סבע‪ ,‬עמ' ‪.228-227‬‬
                                                                  ‫בניהו‪ ,‬מקור‪ ,‬עמ' רסא‪.‬‬
   133   134   135   136   137   138   139   140   141   142   143