Page 298 - שלמה מלכו, חייו ומותו של משיח בן יוסף / מוטי בנמלך
P. 298
296חייו ומותו של משיח בן יוסף
לא בארכיון העירוני של מנטובה ולא באף אחד מן הארכיונים הקיסריים של קרל החמישי117.
גדליה אבן יחיא מספר כי בפיו של מלכו הושם “רסן" שמנע ממנו לדבר מחשש פן יצליח
בדיבורו בלבד לשחרר את עצמו ואולי אפילו לפגוע במי שביקשו להוציא אותו להורג118.
חשש זה עולה בקנה אחד עם מקומה המרכזי של המאגיה בדמותו של מלכו כפי שהיא
מצטיירת ממגעיו עם דמויות המפתח בעולם הנוצרי.
שלמה מלכו והמשיחיות האירופאית בשליש הראשון של
המאה השש עשרה
אחת התופעות המפתיעות בנוגע לפעילותו המשיחית של מלכו היא כי לא נוצרה סביבו
תנועה משיחית של ממש .אנשים באו להאזין לדרשותיו ומקצתם אף רשמו והעתיקו אותן,
והיו מהם שראו בו אדם קדוש וניסו להתקרב אליו ולהעניק לו כיבודים שונים — 119אך
אין שום עדות להתארגנות של קבוצה ,תנועה ,או צורת התארגנות אחרת של אנשים
ששינו את אורחות חייהם והציבו את הרעיון המשיחי שלו ואת הציפייה להגשמתו במוקד
כמיהותיהם ופעילותם .דבר זה מפתיע במיוחד מכיוון שבשליש הראשון של המאה השש
עשרה התהוו באירופה מספר תנועות משיחיות בולטות בחברה היהודית והנוצרית כאחת.
תנועה משיחית יהודית נוצרה בצפון איטליה בתחילת המאה סביב דמותו של אשר
לעמליין ,שבו דנתי לעיל 120,ואף על פי שהמידע על תנועה זו עודנו מעורפל הפן החברתי
והציבורי הרחב שלה בולט מאד במקורות עליה“ :ובאמצעות תלמידיו הטעה הגליל כולו
בביאת הגואל והיה משמיע להאמין שכבר בא"; “רבי לעמלן היה מבשר על ביאת המשיח
בשנת ר"ס ובכל תפוצות ישראל האמינו לדבריו"; “ונהרו אליו היהודים ויאמרו אך נביא
הוא כי ה' שלחהו לנגיד על עמו ישראל ונפוצות יהודה יקבץ"; “וכן כל גלות איטליה
האמינו לדבריו וישובו בתשובה" 121.למותר לציין שאף אחד ממקורות אלו אינו משתמש
במונחים דומים בנוגע למלכו .במספר מקורות נוצריים אף נטען כי בעקבות כישלונו של
1 17סימונסון מציין כי הכרוניקאים של מנטובה טענו כי מלכו הוצא להורג בשל ניסיונו לגייר את
הקיסר ,ובכך אנו שבים לטענה שדחיתי לעיל ,שלפיה מטרתו של מלכו בפגישה עם הקיסר הייתה
לגייר אותו .עם זאת סימונסון מדגיש כי כרוניקאים אלו התבססו על מקורות מכלי שני או שלישי
בלבד ,ולפיכך אין לייחס חשיבות לדבריהם ובייחוד לא לנוכח עדותו הישירה של אלאנדר .מעניין
לגלות כאן כי הדימוי של מלכו כמי שביקש להחזיר את הקיסר בתשובה חצה גבולות דתיים.
118בעקבותיו הלכו גם דוד גאנז ויוסף סמברי .וראו המקורות המצוטטים על ידי אשכולי ,התנועות,
עמ' .432-430
119על כך ראו להלן עמ' .313
1 20ראו לעיל עמ' .69-58
1 21המקורות מצוטטים במלואם בידי אשכולי ,התנועות ,עמ' .331-329המחברים הם (על פי הסדר):
אברהם פאריצול ,דוד גאנז ,יוסף הכהן וגדליה אבן יחיא.
