Page 10 - etmol 86

‫בתמוז תרמ״ג‪ ,‬כתב אימבר‪ :‬״מה‬ ‫שילומים לכל ימי״נזרו בביתם של‬ ‫נפתלי הרץ אימבר‬
‫אכתוב‪ / ...‬טוב למשוך מחרישה ‪/‬‬ ‫האוליפנטים‪ ,‬והגברת אוליפנט היתה‬
‫ממשוך בעט סופר ‪ /‬מנפש משכיל יבשה‬ ‫ואילו ל׳מקוה׳ נתקבלו תלמידים בני‬
‫כועסת עליו ‪ -‬ופורעת את חובו‪.‬״‬ ‫שלוש־עשרה עד חמש״עשרה והלימו­‬
‫‪ /‬טוב באדמה חופר ‪/‬״‪.‬‬ ‫דים נמשכו חמש שנים‪ .‬ה״סטודנטים״‬
‫בכל שיריו ומאמריו שעניינם ארץ‪-‬‬ ‫בךחיל או סופר‬ ‫חברי ביל״ו שעבדו ב׳מקוה׳ עד פסח‬
‫ישראל לא חדל אימבר לקשור כתרים‬ ‫תרמ״ד לא היו בחזקת תלמידים אלא‬
‫עבודת אדמתה כפתח תקוה יחידי‬ ‫לימים כתב אימבר כי אוליפנט‪ ,‬איש‬ ‫פועלים פשוטים בלבד‪ .‬כך גם אין לדעת‬
‫לתחיית העם והארץ‪ .‬רק על‪-‬ידי עבודת‬ ‫מחמיר ועיקש‪ ,‬רצה לעשותו ״בן״חיל״‬ ‫אם המכתב נשלח על דעתו של אימבר‪,‬‬
‫האדמה ״נוכל להיות יהודים כחפץ‬ ‫בכל מובן המלה‪ ,‬פרש עשוי לבלי חת‪.‬‬ ‫או שמא ביקש אוליפנט דרך להיפטר‬
‫מחוקקנו״‪ .‬שוב ושוב חזר אימבר על‬ ‫ואילו אליס היתה כולה רוחניות וביק­‬ ‫מנוכחותו של אימבר בקרבת בני־הזוג‬
‫רצונו להיות עובד‪-‬אדמה‪ ..." :‬רק אות‬ ‫שה לעשותו אומן וסופר ושניהם כאחד‬ ‫המוזרים בהליכותיהם ובהשקפותיהם‬
‫נפשי אשאף רוח להיות אכר פולח‬ ‫רצו אך ורק בטובתו הגמורה‪ .‬מה שלא‬ ‫הדתיות והמוסריות‪ ,‬ובעיקר להרחיקו‬
‫ובוקע בארץ‪ ,‬יטיב לי למשוך מחרישה‬ ‫ציין אימבר הוא כי אוליפנט‪ ,‬שבעצמו‬ ‫מאליס אוליפנט‪ .‬אליס היתה צעירה‬
‫לא בחל בעבודה קשה‪ ,‬רצה לעשותו גם‬ ‫מבעלה בשש״עשרה שנים ומבוגרת‬
‫ממשוך בעט סופר״‪.‬‬ ‫אדם פרודוקטיבי ומועיל‪ .‬לכאורה‪ ,‬אלא‬
‫הגדיל אימבר לעשות בשיר שכתב‬ ‫שרק לכאורה ומן השפה ולחוץ‪ ,‬גם‬ ‫מאימבר בעשר שנים‪.‬‬
‫בחיפה‪ ,‬בתרמ״ד‪ ,‬כלומר סמוך לכתיבת‬ ‫אימבר הצהיר וחזר והצהיר כי גם הוא‬ ‫עדות חיצונית אחת יש בידינו על‬
‫מכתבו של אוליפנט ל׳מקוה׳‪ ,‬והוא‬ ‫רוצה בכך‪ ,‬ואפשר שאוליפנט האמין לו‪.‬‬ ‫התנהגותו של אימבר בבית אוליפנט‬
‫השיר ״מקוה ישראל״‪ .‬השיר נוטף כולו‬ ‫כבר ב״שירי ציון״‪ ,‬אחד השירים הרא­‬ ‫בדליה‪ ,‬והיא עדותו של שרגא פייבל‬
‫שבחי המוסד בפרט והחקלאות בכלל‬ ‫שונים שפירסם ב״חבצלת״ בכ״ט‬
‫ובית אחד שבו ראוי להיקרא בימינו‬ ‫כהנוב‪:‬‬
‫׳תשדיר שרות׳‪ :‬״למקוה ישראל שלחו‬ ‫"‪ ...‬ולא חסר דבר ]בביתם[ בלתי אם‬
‫את בניכם‪ / ,‬שמה ילמדו ארץ לפלח; ‪/‬‬ ‫מעט משקה אשר איותה נפשו ומפעם‬
‫למלאכה‪ ,‬לעבודה הרגילו ידיכם ‪ /‬אז‬ ‫לפעם היה יורד לבית ביצר‪ ,‬המוזג‬
‫תתאזרו‪ ,‬תחליפו כח‪.‬״ ראוי לציין כי‬ ‫הגרמני בחיפה העיר‪ ,‬ושותה לשכרה ‪-‬‬
‫שיר זה לא נדפס באחד מעתוני התקו­‬
‫פה‪ ,‬אך נכלל בקובץ השירים הראשון‬
‫של אימבר‪ ,‬״ברקאי״‪ ,‬שראה אור‬

‫בירושלים בסוף תרמ׳׳ו )‪.(1886‬‬
‫כאמור‪ ,‬הירבה אימבר להטיף לעבו­‬
‫דת האדמה‪ ,‬ואפילו חיווה ״דעה מקצו­‬
‫עית״‪ ,‬כנראה בהשראת פטרונו אוליפ‪-‬‬
‫נט‪ ,‬על צורת ההתיישבות היהודית‪ ,‬על‬
‫מיקומן של המושבות הראשונות ושל‬
‫אלה שיבואו ועל הצורך לגוון את‬
‫המשק ואת הגידולים‪ .‬הוא פסק כי‬
‫עתידה של הארץ הוא בחקלאות ולא‬
‫בתעשיה‪ ,‬שאין לה חומרי גלם ותש­‬

‫תית‪.‬‬
‫נאה דרש אימבר‪ ,‬אך האם היה גם‬
‫נאה מקיים? קשה להעלות על הדעת את‬
‫אימבר הבוהמיין‪ ,‬המשועבד לטיפה‬
‫המרה )״לולא כוסי ‪ /‬אבחר מותי״(‪,‬‬
‫התוסס תמיד‪ ,‬עובד עבודה סדירה‬
‫כלשהי‪ ,‬קל וחומר עבודת ״אכר פולח‬
‫ובוקע בארץ״‪ .‬ברגע נדיר של אמת הוא‬
‫העיד על עצמו בשיר ״תפילה ותשו­‬
‫בה״‪ ,‬שנדפס ב׳׳הצבי״ ב‪ 9-‬ביולי ‪1886‬‬
‫)ו׳ בתמוז תרמ׳׳ו(‪ :‬״בניר ומחרשה ‪ /‬אין‬
‫בי כח ‪ /‬את אדמה יבשה לחרוש‬

‫ולפלח״‪.‬‬

‫רק להיות רכבים‬

‫בין שפנייתו של אוליפנט ל׳מקוה׳‬
‫היתה בידיעתו המוקדמת של אימבר‬
‫ובין שלא‪ ,‬אימבר לא נימנע מלתקוף‬
‫את המוסד‪ ,‬זה שבשירו כתב עליו‪:‬‬
‫״מקוה ישראל נחמה וישועה ‪ /‬יביא‬
‫לדור יבוא אחרינו; ‪ /‬מקוה ישראל היא‬
‫יתד התקועה‪ / ,‬עליה נתלה תקותנו״‪.‬‬
‫כך גם לא זנח אף הזדמנות אחת להיפ‪-‬‬

‫‪10‬‬