Page 10 - etmol 86
P. 10
בתמוז תרמ״ג ,כתב אימבר :״מה שילומים לכל ימי״נזרו בביתם של נפתלי הרץ אימבר
אכתוב / ...טוב למשוך מחרישה / האוליפנטים ,והגברת אוליפנט היתה
ממשוך בעט סופר /מנפש משכיל יבשה ואילו ל׳מקוה׳ נתקבלו תלמידים בני
כועסת עליו -ופורעת את חובו.״ שלוש־עשרה עד חמש״עשרה והלימו
/טוב באדמה חופר /״. דים נמשכו חמש שנים .ה״סטודנטים״
בכל שיריו ומאמריו שעניינם ארץ- בךחיל או סופר חברי ביל״ו שעבדו ב׳מקוה׳ עד פסח
ישראל לא חדל אימבר לקשור כתרים תרמ״ד לא היו בחזקת תלמידים אלא
עבודת אדמתה כפתח תקוה יחידי לימים כתב אימבר כי אוליפנט ,איש פועלים פשוטים בלבד .כך גם אין לדעת
לתחיית העם והארץ .רק על-ידי עבודת מחמיר ועיקש ,רצה לעשותו ״בן״חיל״ אם המכתב נשלח על דעתו של אימבר,
האדמה ״נוכל להיות יהודים כחפץ בכל מובן המלה ,פרש עשוי לבלי חת. או שמא ביקש אוליפנט דרך להיפטר
מחוקקנו״ .שוב ושוב חזר אימבר על ואילו אליס היתה כולה רוחניות וביק מנוכחותו של אימבר בקרבת בני־הזוג
רצונו להיות עובד-אדמה ..." :רק אות שה לעשותו אומן וסופר ושניהם כאחד המוזרים בהליכותיהם ובהשקפותיהם
נפשי אשאף רוח להיות אכר פולח רצו אך ורק בטובתו הגמורה .מה שלא הדתיות והמוסריות ,ובעיקר להרחיקו
ובוקע בארץ ,יטיב לי למשוך מחרישה ציין אימבר הוא כי אוליפנט ,שבעצמו מאליס אוליפנט .אליס היתה צעירה
לא בחל בעבודה קשה ,רצה לעשותו גם מבעלה בשש״עשרה שנים ומבוגרת
ממשוך בעט סופר״. אדם פרודוקטיבי ומועיל .לכאורה ,אלא
הגדיל אימבר לעשות בשיר שכתב שרק לכאורה ומן השפה ולחוץ ,גם מאימבר בעשר שנים.
בחיפה ,בתרמ״ד ,כלומר סמוך לכתיבת אימבר הצהיר וחזר והצהיר כי גם הוא עדות חיצונית אחת יש בידינו על
מכתבו של אוליפנט ל׳מקוה׳ ,והוא רוצה בכך ,ואפשר שאוליפנט האמין לו. התנהגותו של אימבר בבית אוליפנט
השיר ״מקוה ישראל״ .השיר נוטף כולו כבר ב״שירי ציון״ ,אחד השירים הרא בדליה ,והיא עדותו של שרגא פייבל
שבחי המוסד בפרט והחקלאות בכלל שונים שפירסם ב״חבצלת״ בכ״ט
ובית אחד שבו ראוי להיקרא בימינו כהנוב:
׳תשדיר שרות׳ :״למקוה ישראל שלחו " ...ולא חסר דבר ]בביתם[ בלתי אם
את בניכם / ,שמה ילמדו ארץ לפלח; / מעט משקה אשר איותה נפשו ומפעם
למלאכה ,לעבודה הרגילו ידיכם /אז לפעם היה יורד לבית ביצר ,המוזג
תתאזרו ,תחליפו כח.״ ראוי לציין כי הגרמני בחיפה העיר ,ושותה לשכרה -
שיר זה לא נדפס באחד מעתוני התקו
פה ,אך נכלל בקובץ השירים הראשון
של אימבר ,״ברקאי״ ,שראה אור
בירושלים בסוף תרמ׳׳ו ).(1886
כאמור ,הירבה אימבר להטיף לעבו
דת האדמה ,ואפילו חיווה ״דעה מקצו
עית״ ,כנראה בהשראת פטרונו אוליפ-
נט ,על צורת ההתיישבות היהודית ,על
מיקומן של המושבות הראשונות ושל
אלה שיבואו ועל הצורך לגוון את
המשק ואת הגידולים .הוא פסק כי
עתידה של הארץ הוא בחקלאות ולא
בתעשיה ,שאין לה חומרי גלם ותש
תית.
נאה דרש אימבר ,אך האם היה גם
נאה מקיים? קשה להעלות על הדעת את
אימבר הבוהמיין ,המשועבד לטיפה
המרה )״לולא כוסי /אבחר מותי״(,
התוסס תמיד ,עובד עבודה סדירה
כלשהי ,קל וחומר עבודת ״אכר פולח
ובוקע בארץ״ .ברגע נדיר של אמת הוא
העיד על עצמו בשיר ״תפילה ותשו
בה״ ,שנדפס ב׳׳הצבי״ ב 9-ביולי 1886
)ו׳ בתמוז תרמ׳׳ו( :״בניר ומחרשה /אין
בי כח /את אדמה יבשה לחרוש
ולפלח״.
רק להיות רכבים
בין שפנייתו של אוליפנט ל׳מקוה׳
היתה בידיעתו המוקדמת של אימבר
ובין שלא ,אימבר לא נימנע מלתקוף
את המוסד ,זה שבשירו כתב עליו:
״מקוה ישראל נחמה וישועה /יביא
לדור יבוא אחרינו; /מקוה ישראל היא
יתד התקועה / ,עליה נתלה תקותנו״.
כך גם לא זנח אף הזדמנות אחת להיפ-
10