Page 11 - etmol 86
P. 11
רע משמואל הירש ומחברת ׳כל'
ישראל״חברים /מנהלת מקוה״ישראל.
במאמר ארוך שנדפס ב״חבצלת״ בתר־
מ״ט ,(1889) ,כתב אימבר כי המוסד
של חברת כל־ישראל״חברים ׳מקוה׳
אינו טוב ממוסדות אחרים המתפרנסים
מתרומותיהם של נדיבים ,כגון בית*
החולים רוטשילד בירושלים או בית־
הספר תורה״ומלאכה בניהולו של נסים
בכר .רק המנהלים ועוזריהם של המנה
לים נהנים מן הממון הרב שמשפיעים
עליהם ״עשירינו״ .ועל ׳מקוה׳ כתב:
״והתלמידים עת יגמרו למודם לא יצלי
חו למאום ,רק להיות רכבים ]=עגלו-
נים[ ,לדבר עם הסוסים והחמורים צרפ
תית״ .ואילו את שמואל הירש המנהל
אכל אימבר בכל פה על שירד לחייהם
של הביל״ויים ,שביקשו את עזרתו:
״גל התקוה וההתלהבות של הבילו״יים
התנפץ אל לב האבן של מר הירש ,אז
) (1884-1883כעתה ) (1889מנהל בית-
הספר החקלאי של האליאנס .האדון
הזה ,שמעלתו היחידה היא ששירת
בצבא צרפת ,ואשר דומה שאין בו שום
רגש לאומי ,התייצב נגד חברי ביל״ו
תלמידי מקוה־ישראל ,אימבר ביקש ללמוד שם עד שרבים נואשו ונסעו לארץ הפרוז
לי לסבול חרפת רעב בירושלים מהת״ ללמוד איזה מלאכה״ .במכתב לשמריהו אית אמריקה והזיק האלהי כבה״.
אולי משום שהאמין כי הוא מכוון ענג עמכם .קשה עורף הייתי ועזב״ אחיו ,פירט אימבר יותר :״ויען כי
הרופאים ציוו עלי במפגיע כי בל אהגה, לליבו של אימבר תמך לורנס אוליפנט תים״.
כי ההגיון קשה לי ולכן כתב לי האדון ב״תשוקתו״ ללמוד חקלאות ב׳מקוה׳
אליפאנט לראשון לציון כי עשה חוזה ואף היה מוכן לשאת בהוצאות הלימוד
)פערטראג( עם איש אחד ללמדני חכמת להחליף אוויר בראשון־לציון במשך שנים אחדות .אולם גם אוליפנט
מלאכת מורה השעות וכתבתי לו כי לא היה חסיד גדול של המוסד האמור.
הוא ביקר שם ,או עבר על פני המוסד זמן קצר לאחר מכן חלה אימבר אבוא לחיפה ...אך מפני הקראנטין לא
ב ,1885-התפעל משדירות האקליפטוס ושכב חודשים ארוכים על ערש דווי ,באתי באנית הקיטור ובאתי ביום השני
והחזרן ״שהם גידולים לא מוכרים רוב הזמן בבית-החולים של המיסיון בסירת דוגה ותיכף שלחתי לו מכתב
בארץ הזאת״ ,אך לא שיווה חשיבות האנגלי .כשקם ממחלתו ביקשו ]לדליה[ כי באתי וביום השלישי באו
עכשווית לחינוך המקצועי הניתן המיסיונרים לשלוח אותו ליפו ,לבית -האדון אליפאנט ורעיתו לראותי ובשמ
ב׳מקוה׳ :״יש לקוות שככל שיגדל ההחלמה שהקים הברון אוסטינוב חה רבה אין לפרוט לך קבלו את פני
מספר המושבות היהודיות בארץ וככל באחוזתו למען נתמכי המיסיון .שבו ונתנו לי על טאבאק וקאפפע עשרה
שתגבר הדרישה לחקלאים יהודים עיים אחרי שבא ליפו ,שוב בא לעזרתו פלורין ]=עשרים פראנק[ ושלח מאה
מנוסים הבקיאים בשיטות העבודה אוליפנט ושלח אותו ,על חשבונו ,להח ועשרה פלארין להביא כלי מלאכה אשר
ובלשונה של הארץ ,יימצאו מקומות ליף אוויר במשך שלושה חודשים אלמד על ידם ...אין מילין בפי להגיד
עבודה נאותים לצעירים שישלימו את בביתו של האכר האמיד שרגא פייבל כמה טובות הם עושים עמי יותר מאשר
לימודיהם במוסד זה .לא כן היה הדבר הייסמן בראשון-לציון .מאוחר יותר ,יעשו האבות לבניהם״ .אין ידוע יותר
עד עתה ,וצעירים שזכו לחינוך טוב ב ,1889-כתב א .בן-יהודה כי אוליפנט על פרשה זו .דבר אחד אנו למדים
במוסד זה נאלצו לחפש את פרנסתם שלח לאימבר מכתב בו הציע כי ״ילך ממשפט קצר שכלל אימבר במכתב
בעיסוקים מכניסים יותר מאשר עבודת וישב בבית יהודי באחת המושבות אצל ששלח ל״חבצלת״ מלונדון ,אחרי מות
האדמה .בדרך כלל אפשר לומר כי יפו ,וילמוד שם כשלושה חודשים אוליפנט ) 23בדצמבר :(1888״בעת
אנשים בגיל העמידה בעלי השכלה עבודת הגנים ]=הנטיעות[ ,כי יוכל פתחתי חנותי בחיפה התנה עמי האדון
מעטה ומשפחות גדולות ,הצליחו להרויח מזה את לחמו״ .ואילו אימבר אליפאנט כי תהיה סגורה ביום השבת״.
כחקלאים יותר מהצעירים השאפתנים הכחיש בזעם ובתוקף :״היתכן כי פרשת השענות ,ועמה ההתפייסות
אוליפנט ישלחני לזקן אחד למוד חכמת עם אוליפנט ורעייתו לא האריכו ימים. ובעלי-ההצלחה״.
אחרי פרשת המכתב ל׳מקוה׳ ,הסת הגנן בעמדי על רגל אחת במשך שלושה שוב נסע אימבר לירושלים ,הוא התרו
לק אימבר לירושלים ,חרף התנגדותו חדשים ,והוא בעל השדה נחוץ היה עע שם ,בבית היין של פאבסט ליד
שער יפו ,עם פרופסור פאול וירניק של אוליפנט :״שלושה ירחים דיבר על ללמוד גם הוא?״
לבי בל אסע אך לשוא שחת דבריו אוליפנט לא נואש מתקוותו לעשות ונסע עמו ועם ד״ר יוהאנס לפסיוס,
הנעימים באזני כי אני באחת .וירא כי את אימבר אדם יצרני ,עצמאי ומועיל .מיסיונר ודרשן גרמני ,לסיור במצרים.
קשה עורף אני אז אמר לי תוכל לנסוע הפעם הוא החליט כי עליו ללמוד את שם נודע לו על מותה של אליס
ירושלימה אך תתחרט על זה״ .ובמקום מלאכת השענות .גם על כך אין אנו אוליפאנט ) 2בינואר .(1886שוב לא
אחר סיפר אימבר כי אוליפנט ואשתו יודעים פרטים מלאים .אימבר כתב התראו אימבר ואוליפנט בארץ־ישראל,
באו אחריו לירושלים לבקשו שיחזור לימים :״כאשר שבתי לאתני שבתי ממנה נפרד ׳בעל התקוה׳ לצמיתות
לביתם :״אמרתי כי יעבור עלי מה .טוב לחיפה ואחרי זמן קצר נסעתי לביירוט בחודש מארס .1887
11
