Page 17 - ETMOL_111
P. 17

‫בעיר מרסיי‪ ,‬כדי שתוכל לסחור באופן‬         ‫מן המדינות האיטלקיות אשר התיישבו‬         ‫לוניקי בסוף ‪ .1685‬עשר שנים עברו‬
    ‫חופשי עם צרפת‪ .‬באופן זה הקימה‬             ‫באימפריה‪ ,‬ולהעניק להם את אותן‬            ‫עד אשר התיישב בה הסוחר הצרפתי‬
    ‫המשפחה כעין רשת מסחר ים‪-‬‬                                                           ‫הראשון‪ .‬ההיאחזות הצרפתית בשאלו־‬
                                              ‫הזכויות‪ ,‬שמהן נהנו נתיניה‪ ,‬משכו אל‬       ‫ניקי נעשתה בעצלתיים‪ ,‬אולם לאחר‬
                                    ‫תיכונית‪.‬‬  ‫הליבאנט סוחרים יהודים בעיקר‬              ‫שנת ‪ 1714‬פקדה את שאלוניקי גאות‬
                                                                                       ‫כלכלית והאפשרויות הטמונות במסחר‬
            ‫מתגרים בצרפתים‬                    ‫מליוורנו‪ ,‬אך גם מוויניציאה‪ ,‬מדינת‬        ‫השאלוניקאי הביאו את חברת הלי'‬
                                              ‫האפיפיור ומדינות איטלקיות אחרות‪.‬‬         ‫באנט הבריטית לפתוח תחנה בשאלד‬
    ‫בשנת ‪ 1721‬כבר היו בשאלוניקי‬               ‫בעוד שהיהודים המקומיים היו נתיני‬         ‫ניקי ולעיר נשלח קונסול אנגלי‪.‬‬
    ‫שלוש משפחות יהודיות מליוורנו‬              ‫הסולטאן‪ ,‬״בני חסות״‪ ,‬נתינים ממדר­‬        ‫במשך הזמן נפתחו בשאלוניקי‬
    ‫בחסות צרפתית‪ :‬יעקב ורפאל וילרי‪-‬‬           ‫גה שניה‪ ,‬הרי היהודים הנתונים‬             ‫נציגויות של הולנד‪ ,‬נאפולי ומדינות‬
    ‫אל‪ ,‬משה חיים די ליאון ומשה די ליאון‬       ‫בחסות צרפת נפטרו מתשלום מס‬
    ‫ודניאל מנדוזה‪ .‬היהודים המקומיים‬           ‫הגולגולת‪ ,‬ומרוב הכללים המגבילים‬                                           ‫נוספות‪.‬‬
    ‫קנו בזול את הסחורות שהיו מונופולין‬        ‫שכפו הלכות האיסלאם על ״בני‬               ‫היאחזותן של מדינות אירופה הנוצ­‬
    ‫ממשלתי מן השלטונות המקומיים‪,‬‬                                                       ‫רית בעיר פתחה בפני סוחריה היהו­‬
    ‫ואחר כך מכרו סחורות אלה באמצעות‬           ‫החסות״ ‪ -‬היהודים והנוצרים נתיני‬          ‫דים אפשרויות חדשות‪ ,‬והם ידעו לנצל‬
    ‫ה״פראנקוס״ לצרפתים‪ .‬ה״פראנקוס״‬                                           ‫הסולטאן‪.‬‬  ‫את השינויים הכלכליים והפוליטיים‬
    ‫הפכו כעין מתווכים בין המימשל‬                                                       ‫לתועלתם‪ ,‬בהשתמשם ביתרונות‬
    ‫המקומי ויהודי המקום לבין הצרפתים‪,‬‬         ‫עד מהרה‪ ,‬בכל מקום שבו היתה‬               ‫שעמדו לרשותם‪ .‬הראשונים שנתקלו‬
    ‫כאשר היהודים המקומיים מכתיבים‬             ‫קונסוליה צרפתית‪ ,‬נוצרה מושבה של‬          ‫במציאות הסחר השאלוניקאית היו‬
    ‫את מחירי הסחורה‪ .‬יהודים מקומיים‬           ‫יהודים ספרדים ופורטוגזים מאיטליה‪,‬‬        ‫הצרפתים‪ .‬עניינם המרכזי של הצרפ­‬
    ‫שכרו באמצעות תיווכם של ה״פראנ־‬            ‫אשר חיו בחסותה‪ .‬בדרך כלל כונו‬            ‫תים היה בגיזת הצמר המקדוני‪ ,‬ובש­‬
    ‫קוס״ שמות של סוחרים ורבי חובלים‬           ‫היהודים הללו בפי הצרפתים‪ :‬״היהו­‬         ‫נת ‪ 1699‬הם ניסו לראשונה לקנות‬
    ‫צרפתיים‪ ,‬וייצאו סחורות ישירות‬             ‫דים שבחסות צרפת״‪ .‬בפי היישוב‬             ‫חלק ממנה כדי לייצאו לצרפת‪ .‬הסתבר‬
    ‫למרסיי‪ ,‬וזאת בניגוד לאיסור‪ ,‬שהוטל‬         ‫היהודי המקומי בערי התיישבותם‪,‬‬            ‫להם‪ ,‬שהדבר אינו פשוט כלל ועיקר‪.‬‬
    ‫על זרים‪ ,‬יהיו אשר יהיו‪ ,‬לסחור עם‬          ‫נקראו יהודים אלה ״פראנקוס״‪ ,‬כלומר‬        ‫ליהודי שאלוניקי היתה זכות קדימה‬
    ‫מרסיי ישירות או בעקיפין‪ .‬לדברי‬            ‫מי שבאו מארצות פראנקיה‪ ,‬הכינוי‬           ‫בכל הנוגע לקניית גיזת הצמר הזה‪.‬‬
    ‫הצרפתים השתמשו יהודי שאלוניקי‬             ‫שניתן בספרות העברית לארצות הנצ­‬          ‫והם קנו צמר רב ככל האפשר במחי­‬
    ‫בשמות של צרפתים באופן גלוי לחלו­‬                                                   ‫רים נמוכים מאוד ומכרו אותו במחי­‬
    ‫טין‪ .‬הם נהגו לרשום את עסקותיהם‬                   ‫רות להבדיל מארצות האיסלאם‪.‬‬        ‫רים גבוהים לצרפתים‪ .‬הצרפתים ניסו‬
    ‫בשמות של ״פראנקום״‪ ,‬והתחמקו על‪-‬‬           ‫מדוע העניקו הצרפתים את חסותם‬             ‫לשכנע את השלטונות העות׳מאניים‬
    ‫ידי כך מתשלום מיסים לעות׳מאנים‪.‬‬                                                    ‫לבטל את זכות הקדימה של יהודי‬
    ‫התשובה לשאלה כיצד הסכימו לכך‬              ‫לסוחרים אלו? שני מניעים שימשו כאן‬        ‫שאלוניקי בקניית הצמר‪ ,‬אך ללא‬
    ‫פקידי הקונסוליה היא פשוטה‪ :‬נראה‪,‬‬          ‫בערבוביה‪ .‬האחד‪ ,‬יוקרתה ותפארתה‬           ‫הצלחה והוכרחו לשלם למימשל שוחד‬
    ‫שהם‪ ,‬כמו גם משכירי השמות‪ ,‬לא‬                                                       ‫בעבור הזכות לקנות חלק מהצמר‪.‬‬
    ‫קופחו על‪-‬ידי היהודים המקומיים‪.‬‬            ‫של צרפת‪ ,‬והאחר‪ ,‬חשוב לא פחות‬             ‫אבל גם הסוחרים היהודים שילמו‬
    ‫הצרפתים ציינו בקנאה‪ ,‬שהיהודים‬             ‫מהראשון‪ ,‬האינטרסים החומריים של‬           ‫שוחד ולצרפתים לא היתה ברירה אלא‬
    ‫מליוורנו‪ ,‬אשר באו לשאלוניקי חסרי‬          ‫הקונסוליות הצרפתיות בליבאנט‪.‬‬             ‫להמשיך ולקנות צמר במחירים גבוהים‬
    ‫כול‪ ,‬התעשרו תוך פחות מחמש שנים‬
    ‫כדי כך‪ ,‬שהחלו לקנות אניות‪ ,‬ולהפ­‬          ‫ברוב מקומות מושבן של הקונסוליות‬                                 ‫מסוחרים יהודים‪.‬‬
    ‫קיד עליהן רבי חובלים צרפתיים‪,‬‬             ‫הצרפתיות במזרח הים‪-‬התיכון התרח­‬          ‫כדי להחליש את עוצמת שליטתם‬
    ‫ולשלחן למרסיי תחת שמותיהם של‬              ‫שה עיקר התיישבותם של ה״פראנ‪-‬‬             ‫של היהודים המקומיים בשוק הצמר‬
    ‫רבי החובלים הללו בתור רב‪-‬חובל‬             ‫קוס״ סביב ‪ .1673‬בשאלוניקי התייש­‬         ‫החליטו הצרפתים שיש להתארגן‬
    ‫ובעלים‪ ,‬למרות שהיה ידוע לכל שהן‬           ‫בו ה״פראנקוס״ מאוחר יותר‪ .‬הידיעה‬         ‫להתמודדות עימהם‪ .‬ב‪ 20-‬במאי ‪1732‬‬
    ‫שייכות ליהודים‪ ,‬והיהודים אף לא‬            ‫הראשונה על יהודים מליוורנו בחסות‬         ‫תיקנה אסיפת הסוחרים הצרפתים‬
    ‫טרחו להסתיר זאת‪ .‬רפאל וילריאל‬                                                      ‫בשאלוניקי תקנה שקבעה‪ ,‬שמאותו‬
    ‫קנה אניה שעליה הפקיד רב‪-‬חובל‬              ‫הקונסוליה היא משנת ‪ , 1707‬והאנשים‬        ‫יום והלאה‪ ,‬הם לא יתחרו עוד זה בזה‬
    ‫צרפתי‪ ,‬וקרא את שמה בלי היסוסים‬            ‫הם משה חיים די ליאון ובנו משה די‬         ‫על הצמר‪ ,‬אלא יקנוהו במשותף‪,‬‬
                                              ‫ליאון‪ .‬הם נזכרים שוב בשנת ‪,1709‬‬          ‫במחיר אחיד‪ ,‬וכל אחד ואחד מהם‬
                     ‫רבים ״המלאך רפאל״‪.‬‬       ‫ואחר כך משתררת שתיקה עד שנת‬              ‫יקבל חלק שווה בסחורה‪ .‬באופן זה‬
    ‫הקונסול הצרפתי דה‪-‬בואמון התלו­‬            ‫‪ .1715‬משנה זו ואילך נזכרים בתכיפות‬       ‫קיוו הצרפתים להוריד את מחיר‬
    ‫נן בשנת ‪ ,1721‬כי היהודים מליוורנו‬         ‫ובעקביות גם הם וגם יהודים אחרים‬          ‫הצמר‪ .‬אולם התוצאה לא היתה‬
    ‫נהנו באופן מעשי מזכויות של נתינים‬
    ‫צרפתיים מבלי שעשו דבר כדי לרכ­‬                                     ‫שנוספו אליהם‪.‬‬                                    ‫מזהרת‪.‬‬
    ‫שן‪ ,‬ומבלי שתהיה להם כל התחייבות‬           ‫היהודים הראשונים מליוורנו‪ ,‬אשר‬
    ‫כלפי ממלכת צרפת‪ ,‬או תחושה של‬              ‫באו לסחור בערי הליבאנט‪ ,‬היו בדרך‬                    ‫בחסות צרפת‬
    ‫זיקה או נאמנות אליה‪ .‬ברגע שדבר‬            ‫כלל אנשים‪ ,‬שמזלם לא שיחק להם‬
    ‫מה אינו מוצא חן בעיניהם‪ ,‬הם יכולים‬        ‫בליוורנו‪ ,‬והם באו לנסותו בליבאנט‪,‬‬        ‫מסכת היחסים בין הקונסוליה‬
    ‫לקום ולעזוב את החסות‪ .‬האמת היא‬            ‫או שהיו בנים צעירים או קרובים‬            ‫הצרפתית ליהודי שאלוניקי קיבלה‬
    ‫שאותה תמונה הצטיירה בכל נמלי‬              ‫עניים של משפחות סוחרים מליוורנו‪.‬‬         ‫אופי וכיוון חדשים‪ ,‬כאשר קיבלה‬
    ‫הליבאנט שבהן התקבלו ה״פראנקום״‬            ‫כבר מתחילת התיישבותם היו להם‬             ‫הקונסוליה תחת חסותה את ראשוני‬
    ‫לחסות הצרפתית‪ .‬בכולם התלוננו‬              ‫קשרי מסחר הדוקים‪ ,‬ולעיתים אף‬             ‫הסוחרים היהודים מאיטליה‪ .‬נכונותה‬
                                              ‫קשרי משפחה עם פירמות מליוורנו‪,‬‬           ‫של צרפת לקבל תחת חסותה יהודים‬
                                              ‫שהיו כבר מבוססות מאוד באותה עת‪,‬‬
                                              ‫ויכלו לספק להם בעת הצורך גיבוי‬
                                              ‫רב‪-‬ערך‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬שלחה הפירמה‬

                                              ‫של משפחת וילריאל בליוורנו בשנת‬
                                              ‫‪ 1716‬שניים מבני המשפחה‪ ,‬את יעקב‬

                                              ‫ורפאל גבאי וילריאל להקים סניף של‬
                                              ‫הפירמה בשאלוניקי‪ .‬אותה פירמה‬
                                              ‫עצמה לחצה כבר בשנת ‪ 1686‬להשגת‬
                                              ‫רשיון ישיבה קבוע לבן משפחה אחר‬

‫‪17‬‬
   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22