Page 144 - morocco

‫מיכאל מ' לסקר‪138‬‬

‫מרוקו‬

‫יהודיים נוספים‪ ,‬רובם אמריקאיים‪ .‬ארגון כזה היה "אוצר התורה"‪,‬‬ ‫הרב אלישעצרפתי בכיתה בבית הספר‬
‫שפתח את משרדיו במרוקו ב‪ .1947-‬בית הספר של "אוצר התור"ה‬ ‫"אם הבנים"‪ ,‬פאס‪,‬שנות החמישיםשל‬
‫חילק את יום הלימודים בין חינוך כללי לבין חינוך יהודי‪ .‬בתי ספר‬
‫יסודיים ותיכוניים נפתחו בערים הגדולות וחלקם התאחד עם רשת‬ ‫המאה העשרים‬
‫החינוך התורני המקומי‪" ,‬אם הבנים"‪ .‬תכנית הלימודים כללה את‬
‫המקצועות עברית‪ ,‬תנ"ך וצרפתית )שאותה לימדו מורי כי"ח(‪ .‬ב‪1950-‬‬ ‫הרב זולטן וולטנר‬
‫למדו בבתי הספר של "אוצר התורה" ‪ 4,000‬תלמידים בני שש עד ‪.18‬‬
‫ב‪ 1960-‬למדו בהם ‪ 6,564‬נערים ונערות ב‪ 32-‬בתי ספר של הרשת‬ ‫נולד בהונגריה )‪ ,(1915‬מנכ"ל רשת "אוצר‬
‫שנפרסו ב‪ 16-‬יישובים‪ ,‬ובהם כפרים בהרי האטלס‪ .‬לשם השוואה‪,‬‬ ‫התורה" במרוקו‪ .‬בשנות העשרים לחייו למד‬
‫באותה שנה למדו ב‪ 77-‬בתי ספר יסודיים של כי"ח‪ ,‬כולל כיתות‬ ‫בכולל של ישיבת גייטסהד שבאנגליה‪ .‬בסוף‬
‫שנות הארבעים של המאה העשרים הקים‬
‫משלימות‪ 28,684 ,‬תלמידים‪.‬‬ ‫ישיבה בעיר סנדרלנד שבאנגליה‪ ,‬ובה קלט‬
‫בשנים ‪ 1960-1955‬קיים הארגון בטנג'יר מרכז חשוב להכשרת מורים‬ ‫תלמידים ממרוקו‪ .‬בתחילת שנות החמישים‬
‫בהנהלת הרב זולטן וולטנר‪ .‬המרכז כלל ישיבה‪ ,‬סמינר לנערות )שהיווה‬ ‫נסע למרוקו כדי לקלוט תלמידים לישיבתו‪,‬‬
‫חידוש בפני עצמו(‪ ,‬סמינר לנערים ובית ספר תיכון‪ .‬למן שנות השישים‬ ‫אך החליט להשתקע בה ולהקים מוסדות‬
‫הכינו בתי הספר התיכוניים של רשת זו את תלמידיהם לבחינות בגרות‪,‬‬ ‫חינוך‪ .‬בטנג'יר הקים קריית חינוך )שהיו בה;‬
‫ובוגריהם‪ ,‬אשר קיבלו חינוך צרפתי וכללי בסיסי‪ ,‬שולבו כמורים‬ ‫כולל‪ ,‬ישיבה‪ ,‬בית ספר תיכון‪ ,‬חטיבת ביניים‬
‫במוסדות החינוך שלה‪ .‬כי"ח מומנה על ידי השלטון הקולוניאלי‪ ,‬ומ‪ 1956-‬קיבלה סיוע‬ ‫וסמינר למורות "בית יעקב"(‪ .‬הג'וינט סייע‬
‫בהבאת מורים מאנגליה‪ .‬במוסדות שהוקמו‬
‫מממשלת מרוקו ומהג'וינט האמריקאי‪ ,‬ו"אוצר התורה" קיבל סיוע מכספי הג'וינט‪.‬‬ ‫בקריית החינוך למדו לימודי קודש וחול‪.‬‬
‫היחסים בין כי"ח ל"אוצר התורה" היו בתחילה מתוחים‪ ,‬משום שאנשי "אוצר התורה"‬ ‫הלימודים התקיימו ברוח המסורת של הישיבה‬
‫ראו בחברה המתחרה גורם חילוני ואפיקורסי‪ ,‬שתרם להרחקת הצעירים היהודיים‬ ‫הליטאית פוניבז'‪ .‬בשנת ‪ 1980‬עזב הרב וולטנר‬
‫ממורשתם‪ .‬עם חלוף הזמן ושינוי הנסיבות נחלש המתח בין שתי רשתות החינוך‪ .‬תרמו‬ ‫את טנג'יר‪ ,‬עלה לישראל והשתקע בירושלים‪.‬‬
‫לכך הצמצום במספר מוסדות החינוך המיושנים עוד לפני ‪ ,1960‬בעקבות לחץ של כי"ח‬
‫והג'וינט האמריקאי לרפורמות פדגוגיות ולהקמת תלמודי תורה קהילתיים "מחודשים"‬
‫‪ -‬כאלה שהמורים בהם היו בעלי הכשרה פדגוגית מודרנית יותר והדגישו רק ענייני דת‬
‫‪ -‬והצורך הגובר והולך במורים שימלאו תפקידי הנהגה‪ ,‬כדי למלא את החלל שנפער‬

‫אחרי הגירתם של רבים ממנהיגי הקהילה לאירופה‪ ,‬לישראל ולאמריקה‪.‬‬
‫עם סיום גל העלייה הגדול לישראל‪ ,‬במבצע "יכין" בשנות השישים‪ ,‬נאלצו שני הארגונים‬
‫לאחד בתי ספר‪ .‬כי"ח התמקדה בחינוך הכללי ו"אוצר התורה" בחינוך היהודי המסורתי‪.‬‬
‫אולם למרות שיתוף הפעולה חששו אנשי "אוצר התורה" מהשתלטות כי"ח על בתי הספר‬
‫שלהם‪ .‬בשנות השבעים והשמונים צמצם ארגון "אוצר התורה" את תלותו במורי כי"ח‬

‫באמצעות טיפוח גרעין של מורים ללימודים כלליים וצרפתיים‪.‬‬

‫חב"ד‬

‫בשנת ‪ 1950‬נשלחו מיכאל ליפסקר ושלמה מטוסוף מטעם הרבי מלובאביץ' לייסד במרוקו‬
‫את רשת החינוך "אוהלי יוסף‪-‬יצחק"‪ ,‬שבה למדו כל הילדים שנדחו על ידי כי"ח ו"אוצר‬
‫התורה" מפאת חוסר מקום בבתי הספר‪ .‬בין השנים ‪ 1950‬ל‪ 1956-‬הוקמו כיתות‪ ,‬חדרים‬
‫וישיבות לבנים ולבנות )"בתי רבקה"( ב‪ 34-‬קהילות‪ ,‬ובכפרים קטנים בהרי האטלס‬
‫ובשולי מדבר הסהרה‪ .‬ביוני ‪ 1956‬למדו בכל המוסדות הללו כ‪ 3,000-‬תלמידים; הבנים ‪-‬‬
‫השכלה מסורתית כמעט ללא השכלה כללית; הבנות זכו להשכלה כללית ודתית‪ .‬במהלך‬
‫השנים‪ ,‬בלחץ נציגי הג'וינט במרוקו‪ ,‬שתמך כספית בפעולות הרשת‪ ,‬שילבו שליחי חב"ד‬
‫מעט חינוך כללי לבנים‪ .‬לאחר שמרוקו קיבלה עצמאות הגבירו אנשי חב"ד את החינוך‬
‫העל‪-‬יסודי לבנות בהקמת "ישיבות קטנות" לבנות‪ .‬בישיבות חב"ד אורגנו סדנאות להכשרת‬