Page 259 - morocco
P. 259

‫מחזור השנה ‪253‬‬

‫מרוקו‬

                                            ‫היות שהבגדים סופקו ליהודים על ידי שכניהם המוסלמים‪ ,‬הרי שאנו עדים כאן הן‬
                                            ‫למחווה של היפוך מעמדות‪ ,‬הן לתקווה של גאולה מהגלות והן לקרבה לאוכלוסיה‬
                                            ‫המוסלמית" )ה' גולדברג‪",‬חגיגות המימונה במרוקו"‪ ,‬בתוך‪ :‬ש' דשן ומ' שוקד ]עורכים[‪,‬‬
                                            ‫יהודי המזוח‪ ,‬ירושלים ‪ ,1984‬עמ' ‪ .(112‬ההקפדה על כשרותו של המזון מנעה קיום‬
                                            ‫מפגשים בין יהודים למוסלמים‪ ,‬וסוחרים יהודים ששירתו את הציבור המוסלמי נמנעו‬
                                            ‫ממגע עמו בימי החג‪ .‬המתח בין הקבוצות עלה‪ ,‬ולכן‪ ,‬בהסכמה בלתי כתובה בין הצדדים‪,‬‬
                                            ‫הקפיד היהודי לשלוח לשכנו המוסלמי ממעדני החג‪ ,‬והמוסלמי פתח את בוסתניו וגניו‬
                                            ‫בפני היהודים‪ ,‬ודאג לספק את צורכי הקמח‪ ,‬השמרים‪ ,‬שיבולי החיטה והפרחים עם צאת‬

                                                                           ‫החג‪ .‬המימונה הקלה על החזרה ליחסים טובים ביניהם‪.‬‬

                               ‫אזהרות‬                                             ‫חג הטבועות‬

‫מניין תרי"ג מצוות הכתובות כשירים מחורזים‬    ‫חג השבועות‪ ,‬חג מתן תורה‪ ,‬עוצב כ"חתונה"‪ ,‬דימוי לקשר שבין האל )החתן( ועם ישראל‬
‫שחיברו משוררים בתקופות שונות‪ :‬רס"ג )רב‬      ‫ותורתו )הכלה(‪ .‬ההכנות לקראתו החלו שבעה ימים לפני החג‪ ,‬והאווירה ברחוב השתנתה‬
‫סעדיה גאון(‪ ,‬שלמה אבן גבירול‪ ,‬יהודה הלוי‪,‬‬
‫יצחק בר ראובן הברצלוני ועוד‪ .‬נוהגים לקרוא‬       ‫בימים אלה‪ .‬בפאס קיימו"חתונה" בין ילדים קטנים כדי לחבב עליהם את התורה‪:‬‬
‫פיוטים אלה בימי חג השבועות אחרי מוסף‬
‫או לפני מנחה‪ ,‬לפי מנהג המקום‪ .‬בצפון‬         ‫]‪ [...‬שמשיאין בנם קטן כבן שש או שבע שנים בדרך שחוק עם בת קטנה ממשפחה‬
‫אפריקה מקובל לקרוא את האזהרות של רבי‬        ‫אחרת‪ .‬ושבעה ימים קודם חג השבועות מקשטין אותם בבגדי צבעונים ורקמה‪ ,‬בגדים‬
‫יצחק בר ראובן הברצלוני מהספר ארבעה‬          ‫נאים ומעבירים את שניהם בשווקים וברחובות ]‪ [...‬ולבסוף מביאים איזה מלמד תינוקות‬
‫גביעים )אסופה הכוללת קטעים שנהגו לקראם‬      ‫וכותב להם איזה פסוקים‪ ,‬כגון מצא אישה מצא טוב וכו' בדבש על נייר חלק‪ ,‬הבן‬
‫בפסח‪ ,‬בשבועות ובתקופת בין המצרים(‪ .‬יש‬
‫הנוהגים לקרוא את האזהרות של שלמה אבן‬                               ‫והבת לוחכים בלשונם הדבש ואומרים להם זה הגט שלהם‪.‬‬

      ‫גבירול‪ ,‬שנדפסו במחזור שלוש רגלים‪.‬‬     ‫בן נאים‪ ,‬עמ' רג‪.‬‬

                  ‫ילד לבוש כנראה ל"חתונת‬                                         ‫ב"שבת כלה"‪ ,‬השבת שלפני חג השבועות‪ ,‬הושמעו‬
                  ‫הילדים" שנהגו לערוך לבני‬                                         ‫פיוטים לכבוד ה"חתונה"‪ .‬בליל שבועות‪ ,‬שנקרא‬
                                                                                   ‫"לילת לקראיא" )ליל הלימוד(‪ ,‬נהגו להישאר ערים‬
                    ‫חמש‪ ,‬תאעילאלת‪935 ,‬ו‬                                            ‫כל הלילה ולעסוק בקריאה‪ ,‬כמקובל בקהילות‬
                                                                                   ‫ישראל‪ .‬משפחות אמידות שקיימו את התיקון‬
                                                                                   ‫בבתיהן הזמינו אליהן את ציבור המתפללים ובני‬

                                                                                                                        ‫משפחותיהם‪.‬‬
                                                                                   ‫לחג השבועות קושט ההיכל כחופה‪ .‬לצדו של‬
                                                                                   ‫ההיכל הוקם אפיריון אשר רופד בשטיחים יפים‬
                                                                                   ‫ועליהם הונחו ספרי התורה‪ .‬כדרך שמלבישים כלה‬
                                                                                   ‫ביום חתונתה קושטו גם ספרי התורה בצעיפים‬
                                                                                   ‫רקומים ובמטפחות שהביאו הנשים לבית הכנסת‪.‬‬
                                                                                   ‫בעת הוצאת ספרי התורה בתפילת שחרית פיזם‬
                                                                                   ‫הש"ץ )שליח ציבור( את "הכתובה של יום חג‬
                                                                                   ‫השבועות"‪ ,‬שחוברה במיוחד למעמד זה‪ .‬לאחר‬
                                                                                   ‫תפילת מוסף נאמרו האזהרות‪ ,‬ולאחריהן קראו ‪-‬‬
                                                                                   ‫בשני ימי החג ‪ -‬את מגילת רות בתרגום לערבית‪-‬‬
                                                                                   ‫יהודית ובלחן מיוחד; ביום הראשון קראו עד‬
                                                                                   ‫הפסוק"ויהי בחצי הלילה" )ג‪ ,‬ח(‪ ,‬וביום השני את‬
                                                                                   ‫ההמשך‪ .‬ביום השני‪ ,‬אחרי תפילת מנחה‪ ,‬נאמרו‬

                                                                                                        ‫שוב האזהרות במשך כשעה‪.‬‬
   254   255   256   257   258   259   260   261   262   263   264