Page 264 - morocco
P. 264
חןוסםדעי ויהושע פרנקל 258
מרוקו
אחר ארץ מקלט הגיע לצפון-מערב אפריקה )אלמגרב( .הדת התפשטה בארץ רחבת הידיים קבר השושלת הסעדית ,ששלטה בשנים
שבין האוקיינוס האטלנטי לסהרה .הקהילות הדתיות )נוצרים ,למשל( שהתקיימו בעבר ,1603-1548במראכש ,בירת הממלכה
נעלמו ,זולת הפזורה היהודית .הצלחה זו היא פועל יוצא של פעילותן של תנועות דתיות
המוניות ,אלמראבטון ) (1144-1055ואלמוחדון ) ,(1271-1125שבראשן עמדו מנהיגים בתקופתם
כריזמטיים אשר הפיצו את האמונה האסלאמית בקרב קבוצה שבטיות ברבריות .מנהיגי
תנועות אלה הציגו את מאבקם כמהלך לביסוס אורחות חיי המוסלמים במגרב על בסיס
פרשנות"נכונה" ,כלומר פרשנותם שלהם את המסורת האסלאמית .בשמה של אידאולוגיה
זו עלה בידיהם לגייס לעניינם קונפדרציות שבטיות ולכונן אימפריות אשר שלטו במגרב
ובספרד .דת וכוח צבאי נשזרו יחדיו והעניקו עצמה וחיוניות לכוחות שבאו מן השוליים
המרוחקים והדבירו את המרכזים העירוניים המסורתיים.
מונחי היסוד של הסדר הפוליטי אשר צמח במגרב עוצבו ,קרוב לוודאי ,באותה תקופה.
אחד ממרכיבי הלגיטימציה של רוב מלכי מרוקו נובע מקבלתם כצאצאי הנביא מחמד
)אשראף; ביחיד :שריף( .האידאולוגיה של בתי המלוכה השונים גרסה כי תפקיד המשפחה
המלכותית הוא לכונן את התנאים הנאותים למימוש חיי הדת .לפחות מאז המאה השש-
עשרה היה התואר"אמיר המאמינים" אחד מתאריו של השליט )הסולטאן( .תואר זה יצר
הילה של קדושה סביב הסולטאנים וקבריהם .זאת ועוד ,המשטר הפוליטי נשען על ברית
בין קבוצות שבטיות .שלטונן של אלה במרחבים העצומים שמחוץ לפיקוח הישיר של
השלטון המרכזי )מכ'זן( היה למאפיין מובהק של ההיסטוריה המרוקאית עד הכיבוש
הצרפתי )בשנת .(1912אפשר לתלות את בולטות התופעה של פולחן הקדושים במרוקו
בהעדר מוקד עירוני רב עצמה ,ובריבוי מאחזים מקומיים בארץ השבטים שבהם התגוררו
אנשי דת ,אשר שימשו בחלק מן התפקידים השלטוניים ,ובראשם תיווך בין הקבוצות
השבטיות.
אם תמורות היסטוריות ומבנה חברתי יכולים לסייע בהסבר בולטות התופעה של
פולחן קדושים נערצים ושל מתחמים מקודשים בקרב האוכלוסייה המוסלמית ,הרי את
ניסוחיה התרבותיים ואת שפתה יש לחפש במקומות אחרים .לשונם של מבקשי הקודש,
ביטויי האמונה שלהם והכלים התרבותיים ששימשו אותם להסבר תמונת עולמם ולניסוח
עמדותיהם נעוצים באסלאם העממי ,אשר במרוצת הדורות לבש במגרב צורות שהבדילו
אותו מן המנהגים והמסורות שרווחו במשרק הערבי .עבודת האל נקשרה בעבותות לחוויות
רוחניות וחושניות .המיסטיקה האסלאמית )צופיות( קנתה לה אחיזה בלבותיהם
ובנשמותיהם של רבים מקרב תושבי מרוקו .אפשר כי בכך טמון ההסבר לשימוש הרווח
במונח "ולי" )פטרון ,ידיד ,מקורב לאל( לתיאור הקדוש .מהמאה השש-עשרה הייתה
ההתלכדות הציבורית סביב סגפן נערץ לתופעה רווחת ובהדרגה היא הקיפה אזורים
נרחבים .את מקומן של קבוצות קטנות של תלמידים ירשו אחוות חסידים אשר פרשו
רשתן על פני מרחבים גדולים וליכדו שבטים ,קבוצות אתניות ואורחות חיים מגוונים.
הערצת הקדומים בקרב המוסלמים במרוקו
מעריציהם של הקדושים נתנו בהם סימנים פיזיים ברורים ,עדות חותכת למעלת קדושתם
ולמידת השוני בינם לבני תמותה רגילים .לבושם ,התנהגותם והופעתם הבחינו אותם
מכלל הציבור .המקורות הכתובים )בסוגת שבחי הקדושים( ומסורת הסיפור בעל פה
משרטטים את אורחות חייהם ומשקפים את מעלותיהם התרומיות .הסיפורים על אודות
