Page 261 - morocco
P. 261
מחזור השנה 255
מרוקו
ערב תשעה באב באחד מבית הכנסת ומוכרים בכל קהילות ישראל .כך תיאר יוסף גבאי את י"ז בתמוז בתיטואן":סמנים היה
במלאח של מראכש±984, נותן לנו הרבי ,על המאורעות שארעו בשבעה עשר בתמוז .לוקח גיר וכותב לעיננו את
ראשי התיבות של התאריך המר והנמהר ,על ידיהן את המאורעות .ש --שבר הלוחות.ב
--בוטל התמיד .עה --עיר הובקעה .ע --עמד צלם בהיכלו .שר --שרף אפוסטמוס
התורה" )י' גבאי ,טיטואן ,ירושלים ,1990עמ' .(78בשלושת השבועות נהגו מנהגי אבלות,
כגון לא להתחתן או לערוך אירוסין; לא להסתפר או לגזוז ציפורניים; להימנע משתיית
יין; לא לאכול מאכלי בשר .בראש חודש אב ובסעודה שלישית בשבת חזון ,השבת שלפני
תשעה באב ,הקפידו בקהילות רבות ,דבדו בכללן ,לאכול סעודה בשרית שנקראה"קטיע
לחם" )הפסקת בשר( .צאצאי המגורשים נהגו לא לאכול בשר גם בשבת חזון.
בח' באב לפנות ערב נאכלה הסעודה המפסקת בישיבה על הרצפה ,ועיקרה היה ביצים
שלוקות ועדשים .תפילת ערבית והקריאה במגילת איכה נעשו לאור נר או עששית גם
בחצרות הבתים הסמוכים לבתי הכנסת ,שהיו צרים מלהכיל את כל המתפללים .לאחר
התפילה פנו רבים לשמוע דברי תוכחה וסיפורים על חורבן הבית מפי תלמידי חכמים.
הנשים נהגו להתאסף בפתחי הבתים ולקונן בערבית-יהודית .קינות אלה תיארו את
עשרה הרוגי מלכות ,את חנה ושבעת בניה ואת חורבן ירושלים ובית המקדש.
יום תשעה באב החל בתפילת שחרית שנמשכה עד הצהריים .סמלי האבלות בלטו בכל
תפילות היום :גברים לא הניחו תפילין ולא התעטפו בטלית ,למעט שליח הציבור; עם
הוצאת ספר התורה"נהגו להסיר את פרוכת ההיכל ולהפוך
את מעיל ספר התורה שקוראים בו בתשעה באב ,ואחרי
חצות היום מחזירים אותם למקומם" )ביטון ,עמ' .(115יש
שפיזרו אפר על ראשי המתפללים ועל ספרי התורה שהונחו
על אחד מספסלי בית הכנסת במקום על התיבה .העולים
לתורה לא כובדו בעלייה ועלו מבלי שנקראו .ההפטרה של
יום זה תורגמה במלואה לערבית-יהודית ,ובסוף תפילת
שחרית נהג הציבור לקרוא קינות ,בהן שכתבו צאצאי
המגורשים ותורגמו לערבית-יהודית .בין הקינות מוכרת
קינתו של שמעיה קוסון",יום מאורי יום מאורי חשך בגירוש
קסטילייא" ,שנכתבה כנראה אחרי גירוש ספרד ,בסוף המאה
החמש-עשרה.
ההכנות לסיום הצום החלו בצוהרי יום תשעה באב ,עם
ניקיונו של הבית ואוורורו ,אפיית עוגות והכנת חמין חלבי
למוצאי החג.
סיכום
חגי ישראל מילאו תפקיד חשוב בעיצוב הזהות היהודית .הם נחוגו בהתאם להלכה
ועליהם נוספו מנהגי המקום .בין שני צירים אלה פעלו כלפי פנים הלכידות המשפחתית
והערבות ההדדית )מוסדות ציבור ופרטים בקהילה שפעלו למען העניים ,תלמידי חכמים
ומלמדים בימי חג ומועד( ,וכלפי חוץ -יחסי יהודים וסביבתם המוסלמית )באופן בולט
בחגיגות המימונה( .מספרות השו"ת אנו למדים על אימוץ מנהגים שמקורם בסביבה
התרבותית המוסלמית או הברברית שבקרבה ישבו יהודים .כך ,למשל ,הסתייגו חכמים
מ"דרכי האמורי" )התזת מים בשבועות ,קפיצות מעל המדורה בחנוכה ומנהג הכפרות
