Page 159 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 159

‫בין מזרח למערב  ‪157‬‬

‫מצבים עראים'‪ 103.‬לפיכך נפתח הקובץ בציטוטים נרחבים מתוך 'אלטנוילנד'‪,‬‬
‫שבו הביע הרצל את השקפתו בעניין שוויון זכויות לערבים בחברה החדשה‪ .‬זאת‬
‫ועוד‪ ,‬רבי בנימין (יהושע רדלר‪-‬פלדמן‪ ,)1957–1880 ,‬מן הפעילים הבולטים ב'ברית‬
‫שלום' בשנות העשרים‪ ,‬שעד לשנות החמישים תמך בהתלהבות בשיתוף פעולה‬
‫עם הערבים‪ ,‬היה חסיד של גישתו המדינית של הרצל והתנגד נמרצות לאחד העם‪.‬‬
‫בניגוד למרבית חברי 'ברית שלום' היה רבי בנימין בעיני עצמו 'ציוני מקסימליסט'‪.‬‬
‫הוא התנגד לעמדה הרוחנית של אחד העם‪ ,‬להעדפת העשייה החינוכית האיטית‬
‫והמתונה על השאיפה להקמת מדינה יהודית בזמן קצר‪ .‬וכך כתב רבי בנימין‬
‫בהתרסה כלפי חבריו שסברו כי גישתו של אחד העם היא היא הגישה המוסרית‬

                                                                            ‫והראויה‪:‬‬

‫כי אמנם יש איזה הבדל בין אלה העושים את נסיעתם לארץ‪-‬האבות בשנת‬
‫ת"ת לאלף השישי‪ ,‬וחושבים‪ ,‬כי אולי 'דור רביעי ישוב הנה'‪ ,‬ובין אלה‬
‫העושים נסיעה זו בשנת תרפ"ג באותו האלף‪ ,‬וחושבים כי משאת נפשם‬
‫יכולה לצאת לפועל עוד 'בימינו אלה'‪ .‬אבל ההבדל הוא אחר לגמרי מזה‬
‫של אחד העם‪ :‬הראשונים מכוון שדוחים הם את נסיעתם לזמן מרובה‬
‫כל כך‪ ,‬לזמן בלתי מוגבל‪ ,‬ולהם עוד 'היום גדול'‪ ,‬לכן די להם בזה 'שהם‬
‫משרים את שכינתם' בתוכנו‪ ...‬ויכולים הם למשל‪ ,‬לספר ב'מסע לארץ‪-‬‬
‫ישראל' איך 'פעלה תחית השפה על תחית הארץ‪ ,‬קבוץ‪-‬גלויות ואחדות‬
‫האומה' [‪ ]...‬אבל האחרונים לא די להם בהשראת שכינה בלבד ולהם 'היום‬

                                                  ‫קצר והמלאכה מרובה!'‪104.‬‬

‫רבי בנימין השווה גם הוא בין 'אלטנוילנד' של הרצל לבין האוטופיה של לוינסקי‪.‬‬
‫אף שהיה שותף ל'ברית שלום'‪ ,‬שמרבית חבריה תמכו בעמדתו הרוחנית של אחד‬
‫העם‪ ,‬הוא תמך דווקא בעמדתו המדינית של הרצל ויצא נגד הביקורת הקשה‬
‫שהטיח בו אחד העם‪ .‬בעיניו לא היה פסול בגישתו של הרצל‪ ,‬שלא הסתפק‬
‫'בהשראת שכינה בלבד'‪ .‬רבי בנימין לא ראה בעיה בכך שהרצל שאף להגשמתו‬
‫של החזון המדיני בזמן קצר (‪ ,)1923‬לעומת חזונו האיטי להחריד של אחד העם‪,‬‬
‫שעתיד לרקום עור וגידים רק כעבור כמה דורות ולמעלה ממאה שנים‪ .‬עצם‬
‫העובדה שפעיל בולט זה של 'ברית שלום' תמך בחזונו של הרצל ולא בחזונו‬
‫של אחד העם מלמדת שאת הלאומיות ההרצליאנית אפשר היה לפרש כלאומיות‬
‫מכילה ולא מדירה כפי שטען קון‪ 105.‬רבי בנימין עצמו הפגין יחס אוהד כלפי‬

               ‫הערבים בכל דרכו בארץ‪-‬ישראל וקרא לשיתוף פעולה מדיני איתם‪.‬‬
‫החזון ההומניסטי של הרצל הגיע לשיאו ב'אלטנוילנד' כאשר הוא תיאר‬

                                 ‫‪' 	103‬הקדמה'‪ ,‬שאיפותינו‪ ,‬א (תרפ"ו)‪ ,‬עמ' א‪ ,‬וכן שם‪ ,‬עמ' ב–ד‪.‬‬
                        ‫‪ 	104‬רדלר‪-‬פלדמן‪ ,‬על הגבולין‪ ,‬עמ' ‪( 22–20 ,17–9‬הציטוט מעמ' ‪.)22–21‬‬
           ‫‪ 1	 05‬קון הודה בכך לפחות בהקשר של 'אלטנוילנד'‪ .‬ראו קון‪ ,‬עולם במהפכה‪ ,‬עמ' ‪.55‬‬
   154   155   156   157   158   159   160   161   162   163   164