Page 208 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 208
206פרק שישי
האנטישמיות מחד גיסא וגלי ההגירה היהודית למערב מאידך גיסא עוררו
את האינטליגנציה היהודית לדון באפשרות של פתרון לאומי לשאלת היהודים.
המחשבה האוטופיסטית על הקמת מדינה יהודית מודרנית בארץ-ישראל
כתחליף לחיי הגלות באה לידי ביטוי מראשית שנות השמונים .מכאן נבע למשל
הדמיון הרב בין גישותיהם של יהודה לייב פינסקר בספרו 'אוטואמנציפציה'
( )1882לתוכניתו של תיאודור הרצל ב'מדינת היהודים' ( .)1896שניהם זיהו את
האנטישמיות כשנאה בוערת שיש בה סכנה חמורה לקיום היהודי באירופה .שניהם
הגיעו למסקנה שיש צורך במדינה ליהודים כדי לקדם את פני הרעה הזו שאינה
עתידה להיעלם רק עם מתן שוויון זכויות אזרחי .מחשבה זו על הקמתה של מדינה
ליהודים קנתה לה אחיזה גם בקרב אישים שהחליטו לתת לכך ביטוי בכתיבת
ספרות אוטופית.
הרצל החל לחשוב על כתיבת אלטנוילנד בשובו מהביקור בארץ-ישראל
ב .1898-בתחילה חשב לקרוא לספר 'ציון החדשה' ( )Neues Zionוב 30-באוגוסט
רשם ביומנו' :היום באומניבוס מיטלטל בנסיעתי לֶורניג ,עלה במוחי השם של
רומן-ציון שלי Alt-Neuland :ארץ ישנה-חדשה .הסתמכות על שם בית-הכנסת
בפראג אלטנוישול .זה יהיה שם מפורסם' 25.למרות הסממנים המודרניים לעילא
של אלטנוילנד ,שבהם דנתי קודם לכן ,כותרת הספר כפי שהרצל בחר לבסוף
חיברה בין העבר לעתיד היהודי .ראוי לזכור שתמונת העבר של הרצל השתקפה
מעיניו של יהודי בורגני בן האימפריה ההבסבורגית במחצית השנייה של המאה
התשע עשרה .הכרת העבר היהודי של הרצל הייתה שטחית למדיי .היא ניזונה
מעולם של דימויים שציירו גדולי הספרות הגרמנית כמו היינה וגתה ולעיתים
לקתה באידיאליזציה מוגזמת .עם זאת אין להמעיט בחשיבות פנייתו של הרצל אל
העבר היהודי ובכמיהתו הכנה לחזק את זהותו היהודית .הוא הכיר היטב בכוחה
ובעוצמתה של המורשת היהודית האתנית והדתית לגיוס המוני היהודים לשורות
הציונות .ההפניות למסורת היהודית ,לסמליה ,לערכיה ולעקרונותיה הדתיים
אשר מוצא הקורא באלטנוילנד לא נכתבו מן השפה ולחוץ ולא רק כתכסיס
אינסטרומנטלי .הן אכן שיקפו ערגה יהודית כנה לשיבת היהודים לריבונות
ולחירות כפי שידע העם היהודי בעברו העתיק .בעיני הרצל הישן והחדש אכן
השתלבו.
מצד אחד תיאר הרצל את דיוקנה של חברה מודרנית מאוד ששאפה לדכא
כוחות ריאקציוניים אנטי-דמוקרטיים וגזעניים בתוכה ,ומצד אחר הוא שילב בה
סממנים של תרבות יהודית נאורה .ליל הסדר המתואר בטבריה צויר כתמונה
פלורליסטית רב תרבותית שכללה מפגש בין דתי .ירושלים תוארה כעיר מודרנית
ותוססת בעלת סממנים דתיים ברורים ,עיר שבה בצידם של החיים המודרניים
והחילוניים נבנה מחדש בית המקדש והוא עומד בשיא תפארתו — אם כי במקום
25הרצל ,עניין היהודים ,ב ,עמ' .139
