Page 210 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 210

‫‪  208‬פרק שישי‬

‫היטב למתח בין העבר היהודי לבין ההווה והעתיד במיוחד משום שהאוטופיה‬
‫שלו נכתבה ביחס למקום (‪ )Topos‬בעל משקל היסטורי‪ ,‬תרבותי ודתי — ארץ‪-‬‬
‫ישראל‪ .‬אך הוא הדגיש דווקא את ההקשר המודרני של יצירתה המחודשת של‬
‫מדינה יהודית‪' :‬הסיבה להצלחת הניסוי החברתי שלנו היא אחרת‪ :‬אנחנו ארגנו‬
‫את החברה שלנו בלי מעמסה שקבלנו בירושה‪ .‬אמנם גם אנחנו התחברנו אל‬
‫העבר שלנו — האדמה העתיקה‪ ,‬העם העתיק — היינו חייבים לעשות זאת‪ ,‬אבל את‬
‫המוסדות בנינו מחדש כצעירים'‪ 29.‬במתח בין ישן לחדש העדיף הרצל את החדש‬

                                                                            ‫על הישן‪.‬‬
‫כאמור כתיבת הרומן 'אלטנוילנד' הושפעה במובנים מסוימים מהכתיבה‬
‫האוטופיסטית הסוציאליסטית בת הזמן ובמיוחד זו של אדוארד בלמי ותיאודור‬
‫הרצקה‪ 30.‬הרצל הראה גם בקיאות בניסויים חברתיים אוטופיסטיים שנעשו במאה‬
‫התשע עשרה‪ .‬ברם ההשוואה בין אלטנוילנד לספרות האוטופיסטית האחרת‬
‫מלמדת בכל זאת על ההבדלים ביניהם‪ .‬העובדה שאת האוטופיה הציונית כתב‬
‫מנהיג פעיל של תנועה לאומית היא כשלעצמה מבחינה בין ספרו של הרצל‬
‫לבין הספרים האוטופיים האחרים עם כל חשיבותם‪ 31.‬למעשה רק כשהלכה‬
‫ופחתה הצלחתו של הרצל בפעילותו הדיפלומטית הוא חזר במר ייאושו אל‬
‫כתיבת הרומן האוטופי‪ .‬למשל כאשר התברר אט אט שאין סיכוי רב לשכנע את‬
‫הסולטאן העות'מאני בעניין הצ'רטר כתב הרצל‪' :‬אם אכן זו תהיה הבשורה‪ ,‬אני‬
‫יכול להמשיך בכתיבת הרומן שלי אלטנוילנד‪ .‬שכן אז תהיה תוכניתנו רק עתיד‬
‫ורומן'‪ 32.‬מבין האוטופיות הציוניות שנכתבו באותה עת הייתה אלטנוילנד בלא‬
‫ספק החשובה והמשפיעה ביותר‪ ,‬אך נכתבו גם אחרות אשר הלכו בקו דומה‬

             ‫וסרטטו גם הן תמונת עתיד של מדינה יהודית מודרנית בארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫דוגמה בולטת לקו המחשבה המדיני הזה אנו מוצאים בספרו האוטופי‬
‫של מנחם אדמונד אייזלר (‪' )1942–1850‬חזות העתיד'‪ ,‬שהקדים את אלטנוילנד‪.‬‬
‫המחבר‪ ,‬יהודי הונגרי‪ ,‬סוחר משכיל וסופר‪ ,‬לא היה פעיל משמעותי ב'חיבת‬

                                                                                 ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.65‬‬  ‫‪	29‬‬
‫בלמי‪ ,‬מבט לאחור; הרצקה‪ ,‬ארץ החופש‪ .‬על תיאודור הרצקה ראו ויסטריך‪ ,‬יהודי וינה‪,‬‬                  ‫‪3	 0‬‬
‫עמ' ‪ ;426‬ג'ונסטון‪ ,‬הרוח האוסטרית‪ ,‬עמ' ‪ .361–356‬לטענת אלכס ביין מוריץ גידמן‪ ,‬רבה‬
‫של וינה‪ ,‬הוא שהפנה את תשומת ליבו של הרצל לאוטופיה של הרצקה בעת שנפגש עמו‬                      ‫‪3	 1‬‬
‫כדי להראות לו את תוכניתו להקמת מדינה ליהודים באוגוסט ‪ .1895‬הרצל סבר שבניגוד‬                   ‫‪	32‬‬
‫לאוטופיה של הרצקה להקים מדינה חופשית באפריקה‪ ,‬את הציונות אפשר ליישם‪' :‬תכניתי‬
‫היא שימוש בכח מניע המצוי בטבע‪ .‬כוח זה מהו? צרת‪-‬היהודים'‪ .‬צרת היהודים תניע כמו‬
‫כוח הקיטור את גלגלי תוכניתו של הרצל‪ .‬ראו ביין‪ ,‬הרצל ביוגרפיה‪ ,‬עמ' ‪ .118–117‬ספרו‬
‫של אדוארד בלמי (בלמי‪ ,‬שנת האלפיים) זכה לתפוצה עצומה ואף תורגם לעברית כבר בסוף‬

                                                                        ‫המאה התשע עשרה‪.‬‬
                                                                ‫אבינרי‪ ,‬הרצל‪ ,‬עמ' ‪.172–144‬‬
                            ‫הרצל‪ ,‬עניין היהודים‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪ .202‬וראו הדומי‪ ,‬הרומן האוטופי‪.‬‬
   205   206   207   208   209   210   211   212   213   214   215