Page 48 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 48
46פרק ראשון
ולבאר בכתבי הקדש אך בשפת אשכנז הולידה שקרים וכזבים והבל הבלים לאין
קץ' 56.גם ספרו ההיסטורי של היינריך גרץ ,שהתקבל בהתלהבות רבה בקרב
יהודים לאומיים ,היה פגום ופסול בעיניו משום שנכתב בגרמנית לצורכי היהדות
ה'מערבית' בלבד ולא בעברית עבור העם היהודי כולו' :שיר השירים לגראטץ
ושיר השירים לקאמפף ורבים כמוהם ,אשר גם דרשן נודד ללחם בפולין בוש בלי
כל ספק להשמיע הבלים כאלה ,והספרים האלה ירבו מיום ליום כצפרדעים וכל
אלה יען כי נכתבו בשפה אשר רוב היודעים עברית לא יבינוה ,ואלה אשר יקראו
את הספרים האלה רובם לא ידעו אף מה בשפת עבר [ ]...ולזאת חכמת ישראל
תקרא!' 57.סמולנסקין הטיל אם כן ספק ברמתם המקצועית של הספרים שכתבו
אנשי מדעי היהדות בגרמנית .לשיטתו רק העברית יכולה להיות השפה הראויה
לחקר העבר היהודי .הוא גם התרעם על כך שגרץ הדיר מספרו את ההיסטוריה
של יהודי רוסיה והמזרח ותקף אותו בחריפות על כך.
כאמור גיבורי ההשכלה האמיתיים היו בעיניו המשכילים הלאומיים המתונים
מחוץ לגרמניה :בגליציה ,בפראג ובאיטליה ,מלומדים כקרוכמל ,לוצטו ורפפורט
ולא המלומדים היהודים הגרמנים 58.המשכילים המתונים הללו עסקו במדעי
היהדות ,כתבו את ספריהם בשפה העברית והפגינו אהבה לעמם .את המחקרים
הללו רצה סמולנסקין לפרסם בעיתונו ,והוא אכן הצליח לגרום לכך ש'השחר'
פרסם מחקרים רבים שעסקו במדעי היהדות .הוא ראה בחקר ההיסטוריה היהודית
את הנתיב המרכזי לבניית התודעה הלאומית של העם היהודי בהווה .חקר
ההיסטוריה היהודית מנקודת מבט לאומית עשוי היה לדעתו להוביל לגילוי 'הרוח
הלאומי' היהודי:
כל היודע קורות ישראל מעת היותו ידע וגם שונאיו הכירו זאת כבר כי כחו
צפון אך באחדותו וכל עוד אשר לא חלק לב העם וכלם יחד יחשבו כאחים
אשר בצרת האחד יצר גם לרעהו אז כל כלי יוצר לא יצלח עליו לדכאו,
כי שבע יפול וקם ,ואחדות ישראל לא תקום ולא תהיה בלתי אם רוח אחד
ינחם ,והרוח הכביר הזה אשר הנחה אותם עד כה היה רוח ישראל ,הוא
רוח התורה אשר היה רוח החיים בכל אפני חייו ובסור הרוח הזה אז יקרעו
ולא יתאחדו עוד .לא חקי התורה היו עבותות אהבה אשר קשרו זה לזה
בקשר אמיץ ,כי גם המה שונו בעתים השונות ובמקומות השונים ,כי אם
התורה עצמה וכבודה היא היתה כאבן חן לאחד כל הלבבות ולתת להם
סמולנסקין ,מאמרים ,ב ,עמ' .236–234זאת הייתה דעתו הכללית של סמולנסקין על אנשי 5 6
מדעי היהדות בגרמניה למעט אישים בודדים כמו יום טוב ליפמן (לאופולד) צונץ שאותו
57
העריך מאוד .רובם ככולם נראו בעיניו מתבוללים שזנחו את עמם. 58
שם ,עמ' 236הערה .1
שם ,עמ' .259–257
