Page 53 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 53
המאבק לעיצוב תודעת עבר לאומית 51
לרוח משקל' 69.הרעיון שיש יסוד רוחני משותף לעם היהודי היה בעיני סמולנסקין
עניין ממשי ולא ביטוי אידיאלי רעיוני בלבד ,לפיכך 'עם הרוח' אינו עניין שבדמיון
כפי שטען ליליינבלום .סמולנסקין אף ציין ,בצדק ,שגם ליליינבלום עצמו התבטא
במונחים דומים כדי לציין את הייחוד הלאומי של העם היהודי70.
ליליינבלום ,הסופר והמנהיג הציוני בימי 'חיבת ציון' ,היה אומנם ציוני-מדיני
בהשקפתו ,אך הוא תרם לא מעט גם לזרם התרבותי של הציונות .זאת משום
שבכל דרכו הארוכה והנפתלת מבחינה אידיאולוגית ואינטלקטואלית הוא היה בעל
הכרה אתנית ותרבותית יהודית עמוקה .בראשית דרכו כפובליציסט וסופר עברי,
בשנות הששים ובראשית שנות השבעים של המאה התשע עשרה ,הוא הפנה את
עיקר מרצו ואת חריפות לשונו הספרותית למאבק ברבנים ולמען התיקונים בדת.
באמצע שנות השבעים הוא הושפע מהלכי רוח ניהיליסטיים בן היתר בשל קשריו
עם אברהם קרוכמל ,בנו של הרנ"ק .לאחר ה'סופות בנגב' נעשה ליליינבלום
לחובב ציון ולמנהיג בולט ב'חיבת ציון' .יחסו לרעיון הלאומי היהודי עבר מהפך
רדיקלי גם לפי עדותו שלו .למשל כאשר כינס את כתביו לפני מותו הוא הוסיף
במאמרו הנזכר 'על ישראל ועל ארצו' ,שבו עדיין תמך באפשרות של הגירת
היהודים לאמריקה ,את ההערה הזאת' :בזמן קצר אחרי זה נוכחתי ,כי שגגה היא
מלפני ,כי הישוב קודם להמדינה .ובמאמרי הרוסי ,שנדפס כשני חדשים אחרי כן
בהראזסוועט ,החלטתי כי המקום האחד הראוי לנו הוא רק ארץ-ישראל ,גם בלי
שלטון מדיני'71.
ליליינבלום היה הרוח החיה של תנועת 'חיבת ציון' בשנות השמונים ושימש
מזכיר התנועה תחת הנהגתו של יהודה לייב פינסקר ,מכאן ואילך בלטה גישתו
המתונה והפשרנית כלפי העולם הרבני האורתודוקסי .בשנות השמונים של
המאה התשע עשרה הוא חיפש כל דרך אפשרית למצוא מכנה משותף לשמרנים
ולמשכילים כדי לחזק את התנועה הלאומית .כמנהיג בחיבת ציון עמדתו הלאומית
לא הייתה רוחנית ,הוא העדיף את העשייה המדינית המעשית ולא את ההדגשים
הרוחניים והתרבותיים בציונות .זאת הייתה הסיבה לפולמוס — המתון והענייני —
בינו לבין סמולנסקין ומאוחר יותר גם בינו לבין אחד העם 72.אבל ,כפי שהעיר
שם ,עמ' .407 69
קלוזנר ,הספרות העברית החדשה ,ד ,עמ' .261–260קלוזנר הצביע בספרו על כמה שלבים 70
בהתפתחותו האינטלקטואלית של ליליינבלום מן המאבק נגד הרבנים למען התיקונים
בדת בסוף שנות השישים ובראשית שנות השבעים ,דרך התקרבותו לעמדות ניהיליסטיות 71
וסוציאליסטיות במהלך שנות השבעים ועד להיותו הוגה ומנהיג ציוני בימי חיבת ציון. 7 2
ליליינבלום עצמו תיאר את המהפך הלאומי שעבר ב.1881-
ליליינבלום ,כל כתבי ,ד ,עמ' .10
את התנגדותו לדגש הרוחני ראינו בוויכוח שהיה לו עם סמולנסקין ,וגם מאוחר יותר במאמר
התגובה שלו למאמרו של אחד העם 'לא זה הדרך' ב .1889-ראו משה לייב ליליינבלום,
'דרך בת עמי' ,הנ"ל ,כל כתבי ,ד ,עמ' [ 164–157המקור :המליץ ,תרמ"ט] .ראו גם ברימן,
