Page 60 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 60

‫‪  58‬פרק שני‬

‫הרצל‪ .‬את שבט ביקורתו לא חסך גם מן הסופרים העברים ('הצעירים') והתעמת‬
               ‫איתם על אופייה של התרבות העברית ועל היחס אל העבר היהודי‪.‬‬

‫בעקבות הקונגרס הציוני הראשון מתח אחד העם ביקורת נוקבת על הציונות‬
‫המדינית‪ .‬הוא קבע אז‪' :‬תשועת ישראל עתידה לבוא על ידי "נביאים"‪ ,‬לא על‬
‫ידי "דיפלומטים" '‪ 2.‬דהיינו נביאי ישראל‪ ,‬שראו לנגד עיניהם תמיד את האמת‬
‫החברתית הצרופה ולא את חשבונות השעה הפוליטיים‪ ,‬היו בעיניו דגם לחיקוי‪.‬‬
‫על פי הדגם הזה שאף אחד העם לבסס את מנהיגותו כמי שסבור שיש בידו‬
‫התובנה ההיסטורית המתאימה ליצירתה של התחייה הלאומית היהודית‪ .‬מנהיגותו‬
‫של אחד העם הייתה שונה תכלית שינוי ממנהיגותו של הרצל‪ .‬הוא לא ניחן‬
‫באותה מידה של כריזמה כזו של הרצל והוא שב וטען שאין הוא מסוגל להנהיג‪,‬‬

                                              ‫לפחות לא במישור הפוליטי והארגוני‪.‬‬
‫כמנהיג של ממש הוא עמד בראש אגודת 'בני משה' (‪ ,)1896–1889‬שפעלה‬
‫כמסדר סודי בדומה לבונים החופשיים‪ .‬מטרת האגודה הייתה להשפיע על‬
‫הספרות‪ ,‬על החינוך ועל ההנהגה הציונית בימי 'חיבת ציון'‪ .‬בתחום הספרות‬
‫הצליחה האגודה לפרסם קובצי ספרות וכתבי עת ובהם 'כורת'‪' ,‬פרדס'‪' ,‬לוח‬
‫אחיאסף' ו'השלוח'‪ .‬כמו כן היא יזמה את הקמתם של מפעלי ההוצאה לאור‬
‫'תושיה' ו'אחיאסף'‪ ,‬אבל הצלחתה הייתה מוגבלת‪ 3.‬אחד העם עצמו סיכם את‬
‫פעילותה של אגודת 'בני משה' כ'נסיון שלא הצליח' וספג ביקורת קשה ביותר‬
‫מחלק מאנשי האגודה‪ ,‬שהיו לימים מתנגדיו הנחרצים‪ ,‬כמו למשל מן הסופר‬
‫והמו"ל בן אביגדור (אברהם לייב שלקוביץ‪ 4.)1921–1866 ,‬אך למרות כישלונותיו‬
‫הארגוניים הייתה לאחד העם השפעה כבירה על האינטליגנציה ועל ההנהגה‬
‫הציונית‪ .‬לעמדותיו נודעה השפעה רבה והוא קנה לו מעמד של מורם מעם למרות‬

                                                          ‫כינויו הספרותי המצטנע‪5.‬‬

                             ‫אחד העם‪ ,‬כל כתבי‪ ,‬עמ' רעו‪ .‬ראו גם קונפורטי‪ ,‬מזרח ומערב‪.‬‬       ‫‪	2‬‬
‫שלמון‪' ,‬אחד העם ו"בני משה"‪" :‬נסיון שלא הצליח"?'‪ ,‬הנ"ל‪ ,‬אם תעירו‪ ,‬עמ' ‪;193–182‬‬              ‫	‪3‬‬
                                                                                           ‫	‪4‬‬
                                                          ‫גולדשטיין‪ ,‬אחד העם‪ ,‬עמ' ‪.96–86‬‬
‫טשרנוביץ‪ ,‬בני משה; בן אביגדור‪ ,‬אחד העם‪ ,‬עמ' ‪ .290–238‬מאמר ביקורת זה של בן אביגדור‬          ‫	‪5‬‬
‫היה ביטוי לקו שנקט כתב העת שהוא ערך‪' ,‬נתיבות'‪ ,‬בניגוד למדיניותו של אחד העם‪ .‬בפתח‬
‫הגיליון הראשון נכתב מוטו‪ ,‬שמטרת 'נתיבות' היא 'לכונן בימה חפשית ליצירה ומחשבה —‬
‫שאיפתנו‪ .‬לא בנתיב אחד נלך ולא במסילה אחת נעלה'‪ ,‬בניגוד גמור לגישתו של אחד‬
‫העם ולמדיניות העריכה של 'השלוח'‪ .‬לא בכדי גם נפתח הגיליון הראשון במאמרו של‬
‫ברדיצ'בסקי נגד 'אמרכלי ספרותנו ושומרי פתחיה'‪ ,‬וראש להם הוא כמובן אחד העם‪ .‬ראו‬

                                                  ‫נתיבות‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ;9–5‬גולדשטיין‪ ,‬בני משה‪.‬‬
‫אחד העם טען שהכינוי הספרותי הזה נוצר לגמרי במקרה‪' :‬בחתימתי זאת רציתי לאמר‪ ,‬כי‬
‫לא סופר אנכי ואין בדעתי לבוא בקהל הסופרים גם לעתיד וכי במקרה הנני מגלה דעתי‬
‫בענין זה‪ ,‬כאחד העם שענייני העם מעסיקים את רוחו' (אחד העם‪ ,‬פרקי זכרונות‪ ,‬עמ' ‪.)11‬‬
‫שם הוא הפנה את הקורא למאמרו 'לא זה הדרך'‪ ,‬שהתפרסם ב'המליץ' בתרמ"ט‪ .‬ההסבר‬
‫המצטנע הזה אינו עולה בקנה אחד עם התמדת השימוש בשם העט כל חייו‪ .‬אני מציע הסבר‬
   55   56   57   58   59   60   61   62   63   64   65