Page 88 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 88
86פרק שני
ישראל' ,אשר הופיע בכמה מהדורות במחצית השנייה של המאה התשע עשרה,
ואת ספרו של רנאן על ההיסטוריה של העם היהודי ,שאותו סקר בהרחבה90.
ברנפלד הרעיף שבחים על המחברים הללו ,אך גם הביע חשש שרנאן נטה
להסתמך יתר על המידה על ביקורת המקרא הגרמנית ועל שיטת וולהאוזן בדיונו
במקרא.
ברנפלד כהיסטוריון לאומי שיבח מאוד את גישתו ההיסטורית של רנאן אשר
כתב היסטוריה לא לשם העבר אלא עבור ההווה .עמדה זו בהחלט התאימה
לגישה של אחד העם ולגרסה הלאומית של 'חכמת ישראל' ,כפי שגם ציטט מפי
רנאן' :אני מוקיר את העבר ,כתב פעם אחת ,אבל בכל לבי ונפשי אני אוהב את
ההוה' 91.ברנפלד דחה את יחסו של רנאן לנביאי ישראל משום שהיסטוריון זה 'רק
בשכלו היה קרוב לתורת ישראל ,אבל בלבו רחוק ממנה ,לכן הוציא כמה משפטים
מעוקלים' 92.לפיכך אף שהעריך את סגנונו מלא החן של רנאן הוא סימן אותו
כהיסטוריון שאינו בן ברית:
אין כמהו בין הסופרים במקצוע זה שספריו נתפשטו כל כך בין המשכילים
ואשר דבריו עשו רושם גדול כל כך .ואף כי בהרבה כללים ופרטים טעה,
עם כל זה חביבים עלינו ספריו ודרושיו [ ]...על דבר עמנו הוציא כמה
משפטים מעוקלים ,אבל כבר הוטבע זה בתכונת עם ישראל לקבל את
הטוב ולא את הרע ,לכבד כל איש ,אם למדנו ממנו אפילו אות אחת.
לכן יקר לנו רנן כסופר וכאדם ,וגם בספריו נהגה בשים לב ,תוכם נאכל
וקליפתם נזרק93.
השקפתו ההיסטורית ההתפתחותית של ברנפלד קרובה הייתה לזו של אחד
העם ,והיא באה לידי ביטוי מאוחר יותר בספרו הידוע 'ספר הדמעות' על שלושת
כרכיו ,שפורסם בין השנים .1926–1923ברנפלד תיאר בו את חיי היהודים בגלות
כמסכת טרגית של רדיפות ,שמד ורצח .בכך הוא הניח את היסודות לגישה
ההיסטוריוגרפית הציונית אל האנטישמיות ואל שנאת ישראל 94.במבוא ל'ספר
הדמעות' הוא ציין ששנאת ישראל היא תופעה קדומה שאומנם שינתה את פניה
במרוצת ההיסטוריה אך סיבתה האחת היא ההבדל העקרוני בין העם היהודי לבין
העמים שבקרבם הוא חי .כך היה בימי העימות בין ישראל ליוון ,כך היה בעידן
שלטון הדתות הגדולות ,שנאת הנצרות ושנאת האסלאם את היהדות ואת היהודים.
ספרים אלה פורסמו במהדורות רבות ותורגמו גם לאנגליתHeinrich Ewald, History of : 90
Israel, I-VIII, London 1883; Ernest Renan, History of the People of Israel, I-V, 9 1
92
London 1891 93
ברנפלד ,רנאן ,עמ' .26 9 4
שם ,עמ' .116
שם ,עמ' .210
שבת ,שמעון ברנפלד ,עמ' .301–283