Page 20 - Hazofen

‫הצופן‬ ‫‪19‬‬

‫החינוכי אקט של סחר חליפין‪ :‬שלם לי‬ ‫נעבור לפאריס של תחילת שנות השישים‪,‬‬
‫ואמכור לך מידע‪ .‬במצב כזה הלומד מסיר‬ ‫כאשר הפסיכואנאליטיקאי ז'אק לאקאן סולק‬
‫מעליו אחריות לבורותו‪ ,‬ובכך מגביר את‬ ‫מהאגודה הפסיכואנליטית בעקבות העובדה‬
‫שהעז להפר את ממד הזמן הקבוע מראש‬
‫הניכור העצמי שלו‪ .‬המחנכת הבלתי‬
‫לטיפול ובכך ערער על מבנים פורמאליים‪.‬‬
‫פורמלית מבקשת לאתגר מבנים אלה‬ ‫לאקאן קושר בין מושג הזמן לתהליכים‬
‫בהבנתה שלזמן החיצוני אין משמעות‬ ‫אנושיים שלא מכירים ב"זמן‪-‬שעון" ואמנם‬
‫אינהרנטית וקבועה‪ :‬לפעמים יש צורך‬ ‫מפגש טיפולי עם פסיכואנאליטיקאי‬
‫להישאר כמה דקות נוספות על מנת לסיים‬ ‫לאקאניאני עשוי להסתיים באופן מפתיע גם‬
‫טענה או לסגור דיון‪ ,‬ובפעמים אחרות הדיון‬ ‫לאחר עשר דקות‪ .‬גם כאן‪ ,‬בדומה לנאמר‬
‫מגיע לרגע שיא כבר אחרי ‪ 20‬דקות‪ ,‬וכל‬ ‫בתחילה על המפגש החינוכי הבלתי פורמלי‪,‬‬
‫מילה נוספת שתיאמר תעמעם את עוצמת‬ ‫משך המפגש אינו קפריזי או מיקרי‪ :‬העצירה‬
‫החוויה במוחו ובנפשו של הלומד‪ .‬לתהליך‬ ‫מתבצעת ברגע משמעותי‪ ,‬ובכך למעשה‬
‫הלמידה אם כן יש חוקיות על‪-‬זמנית שאינה‬
‫מניעה את התהליך‪.‬‬
‫ניתנת לכימות‪.‬‬ ‫נזהה שלושה מצבי עצירה‪ (1) :‬עצירה‬
‫"מסכמת"‪ :‬הרגע בו נאמר משהו בעל‬
‫מה שמניע את הלמידה זו השהייה ‪-‬‬ ‫משמעות‪ .‬בעצירה זו לרב הלומד ירגיש‬
‫בשאלה‪ ,‬בחשיבה – ואותה לא ניתן לתכנן‬ ‫בעצמו מעין "אאוריקה" המסמנת את סיום‬
‫מראש‪ .‬במובן זה העצירה מזמינה את הלומד‬ ‫המפגש‪ ,‬ויצא בתחושת סיפוק‪ (2) .‬עצירה‬
‫לקבל אחריות אישית ולהתייחס ללמידה‬ ‫"שואלת"‪ :‬אמירה המעלה תהיה לא‬
‫כסדרת מהלכים שעליו לפרש בעצמו‪ ,‬ובכך‬ ‫מתוכננת‪ .‬במצב זה הלומד יצא מהכיתה עם‬
‫להוסיף נדבך למי שהוא כסובייקט חווה‪,‬‬ ‫סימן שאלה ובתחושה מעורבת של סיפוק‬
‫כלומר‪ ,‬להבנות את זהותו‪ .‬כהנא מציע‬ ‫וסקרנות "מגרדת"‪ (3) .‬עצירה "מעכבת"‪:‬‬
‫שהמודולריות היא זו המאפשרת לפרט‬ ‫פגיעה במשמעות של הדברים שהלומד חשב‬
‫להבנות מחדש את תפיסתו העצמית‬ ‫שכבר ידע‪/‬הבין‪ ,‬והלומד יצא בתסכול‪ .‬עצירה‬
‫והחברתית‪ .‬רגע העצירה המדויק הוא שער‬ ‫זו מאפיינת עצירה המסומנת על ידי השעון‬

‫כזה‪.‬‬ ‫או הצלצול‪.‬‬

‫הכותבת היא ד"ר מאיה לבנון‬ ‫עצירה שאינה מתוכננת מראש הינה בעלת‬
‫מרצה במכללה האקדמית בית‬ ‫פוטנציאל גדול לאי‪-‬נחת‪ ,‬ובהתאמה‬
‫השפעתה על ההתפתחות שלנו‪ ,‬כפי מציע‬
‫ברל‬ ‫ג'ון דיואי‪ ,‬פילוסוף אמריקאי מתחילת המאה‬
‫העשרים‪ ,‬אשר חשיבתו ורעיונתיו קידמו את‬
‫תחום החינוך והאופן בו אנו חושבים על‬
‫למידה‪ ,‬יש אף כאלה המכנים אותו אבי‬
‫הגישה הפרוגרסיבית בחינוך‪ .‬בתרבות‬
‫הנאו‪-‬ליברלית גם במרחבים חינוכיים‬
‫וטיפוליים משמעות וערך מיתרגמים לכסף‬
‫וזמן‪ .‬בתרבות כזו היחסים מקבלים אופי של‬

‫לקוח‪/‬נותן שירות‪ ,‬כמו היה המעשה‬