Page 100 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט זיר‬ ‫מאמרים ומילואים‬ ‫אגרות‬ ‫הבעש"ט‬ ‫ביאור דרך קצרה‬ ‫בצק אגרות‬

‫הכנעה הבדלה המתקה‬ ‫הכל הוא זיווגים ויחודים‪ .‬רק שלא יש שם נביעו‪ ,‬האי אות י'‪ ,‬ועם נביע מאין סוף‪ ,‬שהוא‬
‫אות י'‪ ,‬נקרא רבי‪ ,‬והוא בארץ ישראל‪.‬‬
‫רוח שפלה‪ ,‬שלא יהיה גבה רוח‪ ,‬וזהו מדות‬ ‫כלל זה שהוא מעמודי התווך של עבודת‬
‫הנפש‪ ,‬ובמס' אבות פרק בעשרה מאמרות‪,‬‬ ‫ה' מיסודו של הבעש"ט זיע"א' ראוי לביאור‬ ‫איתא בש"ס‪ :‬כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק‪ ,‬וכל הדר בחוץ לארץ‬
‫כל מי שיש בו שלשה דברים הללו מתלמידיו‬ ‫ולהבהרה‪ ,‬שלכאורה לא מצאנו לפניו בכתובים‬ ‫דומה כמי שאין לו אלוק‪ ,‬והקשו הדיוקים אהדדי‪ ,‬וגם יציבא בארעא וכו'‪ .‬וביאור זה על‬
‫של אברהם אבינו ושלשה דברים רעים הללו‬ ‫כלשונו וכסדרו' ונציע בס"ד כמה שניתן לענ"ד‬ ‫פי שביאר על משנה‪ :‬מה בין תלמידי אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע‪ .‬והכי נמי‬
‫מתלמידיו של בלעם הרשע‪ .‬עין טובה ונפש‬ ‫(וגם זה) כך מי שהוא מתלמידי אברהם אבינו‪ ,‬ומתמיד בתורה ובעבודת ה' כל היום‪ ,‬ונקרא‬
‫שפלה ורוח נמוכה מתלמידיו של א"א‪ ,‬ושלשה‬ ‫ממקורות נאמנים וטהורים‪.‬‬
‫דברים רעים הללו מתלמידיו של בלעם הרשע‪.‬‬ ‫דרך קצרה‬
‫מה בין תלמידיו של א"א לתלמידיו של בלעם‬ ‫שלשת הדברים של הכנעה הבדלה המתקה‪,‬‬
‫הרשע‪ ,‬תלמידיו של בלעם הרשע יורדין‬ ‫כל אחד מהם הוא ענין נכבד בפני עצמו‬ ‫בחוץ דומה כמי שאין לו אלו"ה‪ .‬והקשו‬ ‫ששם נעשה הכל ע"י זווגים‪ ,‬שכל מקום שיש‬
‫לגיהנם שנא' (תהלים נה) ואתה אלהים תורידם‬ ‫הדיוקים‪( ,‬ואולי צ"ל הדיוקנים‪ ,‬דהיינו המדקדקים‬ ‫משפיע ומקבל החיבור שביניהם מכונה זווג‪].‬‬
‫לבאר שחת וגו'‪ .‬אבל תלמידיו של א"א אוכלין‬ ‫כדלהלן‪.‬‬ ‫בלשון הג') אהדדי‪[ ,‬שאם נדייק יהיו שניהם‬ ‫ויחודים‪[ ,‬יש כמה פירושים‪ ,‬וכאן נפרש שיש‬
‫בעוה"ז ונוחלין העוה"ב‪ ,‬שנאמר (משלי ח)‬ ‫סותרים זה את זה‪ .‬שעל הדר בארץ נאמר דומה‬ ‫הרבה פעולות של ספירות שפועלות כדי‬
‫הכנעה‬ ‫כמי שיש לו אלו"ה‪ ,‬שזה אצלו רק בדמיון‪ ,‬אבל‬ ‫להגיע לתוצאה אחת‪ ,‬כגון לגלות אור הנשמה‬
‫להנחיל אוהבי יש וגו'‪.‬‬ ‫מובא בספרי מוסר והגות בלשון הכנעה‬ ‫לא בפועל ח"ו‪ ,‬ואילו הדר בחוץ לארץ דומה‬ ‫או חיה ויחידה וכיו"ב‪ ,‬הרי כשמגיעה למטרתה‬
‫כמי שאין לו‪ ,‬שמשמע רק דמיון חיצוני‪ ,‬אבל‬ ‫נקראת התוצאה ייחוד‪ .‬ואכמ"ל‪ .‬ושני אלו‪,‬‬
‫וז"ל חובת הלבבות בשער הכניעה פ"א‪:‬‬ ‫או בלשון ענוה‪ .‬ובחסידות הוסיפו להדגיש‬ ‫למעשה יש לו אלו"ה‪ .‬ובודאי לא התכוון לכך‬ ‫היינו זווגים ויחודים‪ ,‬יש גם בבבל‪ ,‬ומכאן‬
‫ומפני שנתברר לנו עוד‪ ,‬שהיא שורש‬ ‫מדת האין‪ .‬מדה זו העמידו אותה בעלי המוסר‬ ‫בעל המאמר‪ ,‬אבל כיצד מיישבים הדבר לפי‬ ‫השם "רב" שכולל האורות העיקרים חכמה‬
‫העבדות‪ ,‬ובה ייתכן להבדיל העבד ממדות‬ ‫בראש סולם העבודה‪ ,‬וכלשון הראשית חכמה‬ ‫פשוטו של הלשון]‪ .‬וגם [קשה]‪ :‬יציבא בארעא‪,‬‬ ‫ובינה]‪ .‬רק שלא יש שם נביעו‪[ ,‬כלומר המבוע‬
‫האדנות‪ ,‬וההודאה לאלהים בהתייחדו בהן‬ ‫[היינו אזרח מושפל לארץ]‪ ,‬וגיורא [אורח זר]‬ ‫שהוא המקור הנובע החיות הפנימית‪ ,‬שמשם‬
‫לבדו מבלעדי הברואים‪ ,‬כמו שאמר דוד עליו‬ ‫(שער הענוה ריש פ"ב)‪:‬‬ ‫בשמי שמיא‪[ .‬מורם עד לשמי שמים? שלפי‬ ‫זה מתפשט לחכמה ובינה ולכל המקומות‬
‫השלום (דברי הימים א כט יא)‪" :‬לך ה' הגדולה‬ ‫המשתמע מלשון הגמרא נראה שתושב חוץ‬ ‫של המציאות‪( .‬ויש בזה כמה פירושים ועיין כאן‬
‫והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים‬ ‫כשם שהענוה היא מעלה מן המעלות כשם‬ ‫לארץ עולה במעלה על יושבי ארץ ישראל‪.‬‬ ‫בליקוטים וביאורים)]‪[ ,‬שהוא] זאת אות י'‪[ ,‬שהיא‬
‫ובארץ"‪ ,‬ואמר (תהלים פט ז)‪" :‬כי מי בשחק‬ ‫הגדולות שבנפש‪ ,‬עד שלזכות לה צריך שיקדמו‬ ‫מקור השפע‪ ,‬שהוא בבחינת היולי‪ ,‬שאין בו‬
‫יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים"‪ .‬ומטיבה עוד‪,‬‬ ‫אל האדם כמה מדות שביארנו בשער האהבה‬ ‫אתמה]‪.‬‬ ‫שום צורה של התפשטות לא לאורך ולא‬
‫כי היא מרחקת מן האדם הגדולה‪ ,‬והגאון‪,‬‬ ‫בענין מימרת רבי פנחס‪ :‬טהרה מביאה לידי‬ ‫ובאר [מי שביאר‪ ,‬וכאן לא נאמר מי הוא‬ ‫לרוחב]‪[ ,‬וזה אותיות "רב"]‪ ,‬ועם נביע מאין‬
‫והגובה‪ ,‬והתפארת‪ ,‬והשררה‪ ,‬ורדות בכל‬ ‫קדושה‪ ,‬ולדעת רבי יהושע בן לוי ענוה גדולה‬ ‫המבאר]‪ ,‬על פי שבאר על המשנה (אבות‬ ‫סוף שהוא אות י'‪ ,‬נקרא רבי‪ .‬והוא בארץ‬
‫(ושלוט בדל)‪ ,‬וחמוד מה שהוא גדול ממנו‪,‬‬ ‫פ"ה מ' י"ט)‪" :‬מה בין תלמידי אברהם אבינו‬ ‫ישראל‪[ ,‬כי קדושת ארץ ישראל היא גבוהה‬
‫מכולם וכו'‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫לתלמידיו של בלעם הרשע" (כתונת פסים‪,‬‬ ‫מאד‪ ,‬והיא מתחברת לנביע שהוא א"ס‪ .‬ולכן‬
‫והדומה לזה מסעיפי הגאוה‪ .‬וכו'‪.‬‬ ‫ושם הוא בארוכה‪ ,‬וכן כאן בליקו"ב)‪ .‬והיה נראה‬ ‫חכמי בבל‪ ,‬שחכמתם נובעת מחכמה ובינה‪,‬‬
‫אבל הכניעה היא שפלות הנפש ושחותה‬ ‫ובספר כד הקמח (אות ענוה)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫[לתרץ אחת בשניה‪ ,‬כי] כל מי שהוא מתלמידיו‬ ‫מכונים "רב"‪ ,‬שהוא ביטוי לגדולה‪ ,‬שהוא‬
‫ומיעוט ערכה אצלה‪ ,‬והיא מידה ממידות‬ ‫וכדי להפליג על מדת הענוה‪ ,‬ובעבור הראות‬ ‫של אברהם אבינו‪[ ,‬והולך בדרכיו]‪ ,‬ומתמיד‬ ‫מתייחס לאורות הגדולים של חו"ב‪ .‬ולכן חכם‬
‫הנפש‪ ,‬וכאשר תתיישב בה‪ ,‬ייראו אותותיה‬ ‫את יקר תפארת גדולתה‪ ,‬אמר כי המחזיק‬ ‫בתורה ובעבודת ה' כל היום‪ ,‬נקרא "דר בארץ‬ ‫בבל נקרא "גדול"‪" ,‬רב"‪ ,‬ואילו בא"י נקרא‬
‫על האברים‪ :‬מהם הלשון הרכה‪ ,‬והקול הנמוך‪,‬‬ ‫בה הוא מובטח שהוא בן העולם הבא‪ .‬והוא‬ ‫ישראל"‪[ ,‬היינו בארץ ישראל העליונה – קרובה‬ ‫"רבי"‪ ,‬שממנו תצא תורה‪ ,‬כי ה' שהוא הי'‪,‬‬
‫והענוה בעת הכעס‪ ,‬ומיעוט הנקמה אחר‬ ‫שאמרו במסכת סנהדרין (פ"י דף פח ע"ב)‪ ,‬שלחו‬ ‫לקב"ה‪ .‬ומכיון שכל התכונות‪ ,‬גם של א"א וגם‬ ‫שהוא בחינת א"ס‪ ,‬נמצא ומאיר בתוכו‪ ,‬ולכן‬
‫היכולת עליה‪ ,‬כאשר נאמר על אחד המלכים‪,‬‬ ‫מתם אי זהו בן העה"ב‪ ,‬ענותן ושפל ברך מכיך‬ ‫של בלעם‪ ,‬שייכות באדם אחד‪ ,‬ואפשר לנצל‬
‫שאמר למי שנתחייב אצלו‪ ,‬לאחר שהביאו‬ ‫נפשיה שייף ועייל שייף ונפיק לעי באורייתא‬ ‫את כולן לטובה‪ ,‬וכן להיפך (וכמ"ש בליקו"ב)‪].‬‬ ‫נקרא "רבי"‪ .‬ועיין בליקו"ב כאן]‪.‬‬
‫השוט‪ :‬חי ה'‪ ,‬לולא חזקת כעסי עליך הייתי‬ ‫תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה‪ ,‬ויהבי‬ ‫ופעם אחת נזדמן לו [למי שהוא במדרגת "דר‬ ‫איתא בש"ס (כתובות ק"י‪ :):‬כל הדר בארץ‬
‫נוקם ממך נקמה גדולה‪ ,‬ומחל לו‪ .‬ואמרו עליו‪,‬‬ ‫רבנן עיניהו ברב עולא בר אהבה‪ .‬הרי שהקדים‬ ‫בארץ ישראל"] ביטול תורה או תפלה‪ ,‬שאז‬ ‫ישראל דומה כמי שיש לו אלו"ה‪ ,‬וכל הדר‬
‫מדת הענוה שהיא עליונה על כלם‪ ,‬ואח"כ פרט‬
‫מדת הענוה בגוף ובנפש‪ ,‬שפל ברך הוא שיהיה‬
‫שפל עם בני העולם בענין משאו ומתנו בנחת‬
‫עם הבריות‪ ,‬זהו מדות הגוף‪ .‬מכיך נפשיה‪ ,‬הוא‬