Page 97 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST
P. 97

‫הבעש"ט‬  ‫מאמרים ומילואים‬                       ‫רכ אגרות‬

                  ‫שלא יפסק לעולם‪ ,‬גם האדם אפילו אם יחטאו האלה יספיקו להחשיכם‪.‬‬
          ‫כנגדו לא מפני זה ימנע מלהטיב‪ ,‬כמו שנצטוינו הנה החכמה היא המביאה יותר את האדם ‪7‬‬
          ‫לא תקום ולא תטור‪ ,‬וכבר נודע מה שפי' ז"ל לידי התנשאות וגאוה‪ ,‬לפי שכבר היא מעלה‬
          ‫בענין הנקימה והנטירה‪ .‬נמצא כפי דין התורה שבאדם עצמו בחלק הנכבד שלו‪ ,‬דהיינו השכל‪.‬‬
          ‫חייב אדם להיות ענו‪ ,‬ושלא יהיה בלבו שום והנה אין לך חכם שלא יטעה‪ ,‬ושלא יצטרך‬
          ‫ללמוד מדברי חביריו‪ ,‬ופעמים רבות אפילו‬         ‫טינא על חבירו‪ .‬ע"כ‪.‬‬
          ‫מדברי תלמידיו‪ ,‬אם כן איפוא איך יתנשא‬
          ‫בחכמתו‪ .‬ואמנם מי שהוא בעל שכל ישר‪,‬‬            ‫הרי לפניך שמדת ועבודת הענוה‪ ,‬שייכת‬
          ‫אפילו אם זכה להיות חכם גדול ומופלג‪ ,‬באמת‬
          ‫כשיסתכל ויתבונן יראה שאין מקום לגאוה‬          ‫לכל ע"ס ולי"ג מידות הרחמים של הקב"ה‪,‬‬
          ‫וההתנשאות‪ ,‬כי הנה מי שהוא בעל שכל שידע‬        ‫וכמו שמופיע בספר תומר דבורה של רבו של‬

                                                              ‫בעל ראשית חכמה‪ ,‬ה"ה הרמ"ק זיע"א‪.‬‬

 ‫האגרות‬   ‫יותר מהאחרים‪ ,‬אינו עושה אלא שבחק טבעו‬                     ‫וז"ל מסילת ישרים (פרק כ"ב)‪:‬‬
‫עם ביאור‬  ‫לעשות‪ ,‬כעוף שמגביה לעוף לפי שטבעו בכך‪,‬‬        ‫הנה כבר דברנו למעלה מגנות הגאוה‪,‬‬
‫דרך קצרה‬  ‫השור מושך בכחו לפי שחוקו הוא‪ ,‬כן מי שהוא‬      ‫ומכללה נשמע שבח הענוה‪ ,‬אך עתה נבאר‬
          ‫חכם הוא לפי שטבעו מביאו לזה‪ ,‬ואילו אותו‬       ‫יותר בדרך עיקר הענוה‪ ,‬ותתבאר הגאוה‬
          ‫שעכשיו אינו חכם כמוהו היה לו שכל טבעי‬         ‫מאליה‪ .‬הנה כלל הענוה היות האדם בלתי‬
          ‫כמוהו היה מתחכם כמו שנתחכם הוא‪ ,‬א"כ‬           ‫מחשיב עצמו משום טעם שיהיה‪ ,‬וזה הפך‬
          ‫אין כאן להתנשא ולהתגאות‪ ,‬אלא אם יש‬            ‫הגאוה ממש‪ ,‬והתולדות הנמשכות מזה תהיינה‬
          ‫בו חכמה רבה הוא מחויב ללמדה למי שצריך‬         ‫ההפכיות של תולדות הגאוה‪ .‬וכשנדקדק נמצא‬
          ‫אליה‪ ,‬וכמאמר ריב"ז (אבות פ"ב)‪ :‬אם למדת‬        ‫שתלויה במחשבה ובמעשה‪ ,‬כי בתחלה צריך‬
          ‫תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך‬          ‫שיהיה האדם עניו במחשבתו‪ ,‬ואחר כך יתנהג‬
                                                        ‫בדרכי הענוים‪ ,‬כי אם לא יהיה עניו בדעתו‬
                                                ‫נוצרת‪.‬‬

          ‫וירצה להיות עניו במעשה‪ ,‬לא יהיה אלא מן אם עשיר הוא ישמח בחלקו‪ ,‬ועליו הוא‬
          ‫הענוים המדומים והרעים שזכרנו למעלה‪ ,‬לעזור למי שאין לו‪ ,‬אם גבור הוא לעזור‬
          ‫שהם מכלל הצבועים אשר אין בעולם רע מהם‪ .‬לכושלים ולהציל לעשוקים‪ .‬הא למה זה דומה‪,‬‬
          ‫למשרתי הבית‪ ,‬שכל אחד ממונה על דבר‬
          ‫מה‪ ,‬וראוי לו לעמוד במשמרתו לפי פקודתו‪,‬‬        ‫ונבאר עתה החלקים האלה‪ .‬הענוה‬
          ‫להשלים מלאכת הבית וצרכיה‪ ,‬ואין בכאן‬           ‫במחשבה‪ ,‬הוא שיתבונן האדם ויתאמת אצלו‬
          ‫מקום לגאוה לפי האמת‪ .‬והנה זה העיון‬            ‫אשר אין התהלה והכבוד ראויים לו‪ ,‬כל שכן‬
          ‫והתבוננות הראוי לכל איש אשר שכלו ישר‬          ‫ההתנשא על שאר בני מינו‪ ,‬וזה מפני מה שחסר‬
          ‫ולא מתעקש‪ ,‬וכשיתברר זה אצלו‪ ,‬אז יקרא‬          ‫ממנו בהכרח‪ ,‬וגם מפני מה שכבר יש בידו‪.‬‬
          ‫עניו אמתי‪ ,‬שבלבו ובקרבו הוא עניו‪ ,‬והוא‬        ‫מפני מה שחסר ממנו‪ ,‬פשוט הוא כי אי אפשר‬
          ‫כענין דוד שאמר למיכל (שמואל ב' ז')‪ :‬והייתי‬    ‫לאדם באיזה מדריגה שיהיה מן השלימות שלא‬
                                                        ‫יהיו בו חסרונות רבים‪ ,‬או מצד טבעו או מצד‬
                                           ‫שפל בעיני‪.‬‬   ‫משפחתו וקרוביו או מצד מקרים שקרו לו‪ ,‬או‬

          ‫מצד מעשיו שאדם אין צדיק בארץ אשר יעשה ואז"ל (סוטה ה')‪ :‬כמה גדולים נמוכי הרוח‪,‬‬
          ‫טוב ולא יחטא‪ ,‬הן כל אלה מומים באדם שאין שבזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה‬
          ‫מניחים לו מקום התנשאות כלל‪ ,‬אפילו יהיה שכר עולה בידו‪ ,‬מנחה שכר מנחה בידו‪ ,‬אבל‬
          ‫בעל מעלות רבות‪ ,‬כי כבר עניני החסרונות מי שדעתו שפלה עליו מעלה עליו הכתוב‬
   92   93   94   95   96   97   98   99   100   101   102