Page 97 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST
P. 97
הבעש"ט מאמרים ומילואים רכ אגרות
שלא יפסק לעולם ,גם האדם אפילו אם יחטאו האלה יספיקו להחשיכם.
כנגדו לא מפני זה ימנע מלהטיב ,כמו שנצטוינו הנה החכמה היא המביאה יותר את האדם 7
לא תקום ולא תטור ,וכבר נודע מה שפי' ז"ל לידי התנשאות וגאוה ,לפי שכבר היא מעלה
בענין הנקימה והנטירה .נמצא כפי דין התורה שבאדם עצמו בחלק הנכבד שלו ,דהיינו השכל.
חייב אדם להיות ענו ,ושלא יהיה בלבו שום והנה אין לך חכם שלא יטעה ,ושלא יצטרך
ללמוד מדברי חביריו ,ופעמים רבות אפילו טינא על חבירו .ע"כ.
מדברי תלמידיו ,אם כן איפוא איך יתנשא
בחכמתו .ואמנם מי שהוא בעל שכל ישר, הרי לפניך שמדת ועבודת הענוה ,שייכת
אפילו אם זכה להיות חכם גדול ומופלג ,באמת
כשיסתכל ויתבונן יראה שאין מקום לגאוה לכל ע"ס ולי"ג מידות הרחמים של הקב"ה,
וההתנשאות ,כי הנה מי שהוא בעל שכל שידע וכמו שמופיע בספר תומר דבורה של רבו של
בעל ראשית חכמה ,ה"ה הרמ"ק זיע"א.
האגרות יותר מהאחרים ,אינו עושה אלא שבחק טבעו וז"ל מסילת ישרים (פרק כ"ב):
עם ביאור לעשות ,כעוף שמגביה לעוף לפי שטבעו בכך, הנה כבר דברנו למעלה מגנות הגאוה,
דרך קצרה השור מושך בכחו לפי שחוקו הוא ,כן מי שהוא ומכללה נשמע שבח הענוה ,אך עתה נבאר
חכם הוא לפי שטבעו מביאו לזה ,ואילו אותו יותר בדרך עיקר הענוה ,ותתבאר הגאוה
שעכשיו אינו חכם כמוהו היה לו שכל טבעי מאליה .הנה כלל הענוה היות האדם בלתי
כמוהו היה מתחכם כמו שנתחכם הוא ,א"כ מחשיב עצמו משום טעם שיהיה ,וזה הפך
אין כאן להתנשא ולהתגאות ,אלא אם יש הגאוה ממש ,והתולדות הנמשכות מזה תהיינה
בו חכמה רבה הוא מחויב ללמדה למי שצריך ההפכיות של תולדות הגאוה .וכשנדקדק נמצא
אליה ,וכמאמר ריב"ז (אבות פ"ב) :אם למדת שתלויה במחשבה ובמעשה ,כי בתחלה צריך
תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך שיהיה האדם עניו במחשבתו ,ואחר כך יתנהג
בדרכי הענוים ,כי אם לא יהיה עניו בדעתו
נוצרת.
וירצה להיות עניו במעשה ,לא יהיה אלא מן אם עשיר הוא ישמח בחלקו ,ועליו הוא
הענוים המדומים והרעים שזכרנו למעלה ,לעזור למי שאין לו ,אם גבור הוא לעזור
שהם מכלל הצבועים אשר אין בעולם רע מהם .לכושלים ולהציל לעשוקים .הא למה זה דומה,
למשרתי הבית ,שכל אחד ממונה על דבר
מה ,וראוי לו לעמוד במשמרתו לפי פקודתו, ונבאר עתה החלקים האלה .הענוה
להשלים מלאכת הבית וצרכיה ,ואין בכאן במחשבה ,הוא שיתבונן האדם ויתאמת אצלו
מקום לגאוה לפי האמת .והנה זה העיון אשר אין התהלה והכבוד ראויים לו ,כל שכן
והתבוננות הראוי לכל איש אשר שכלו ישר ההתנשא על שאר בני מינו ,וזה מפני מה שחסר
ולא מתעקש ,וכשיתברר זה אצלו ,אז יקרא ממנו בהכרח ,וגם מפני מה שכבר יש בידו.
עניו אמתי ,שבלבו ובקרבו הוא עניו ,והוא מפני מה שחסר ממנו ,פשוט הוא כי אי אפשר
כענין דוד שאמר למיכל (שמואל ב' ז') :והייתי לאדם באיזה מדריגה שיהיה מן השלימות שלא
יהיו בו חסרונות רבים ,או מצד טבעו או מצד
שפל בעיני. משפחתו וקרוביו או מצד מקרים שקרו לו ,או
מצד מעשיו שאדם אין צדיק בארץ אשר יעשה ואז"ל (סוטה ה') :כמה גדולים נמוכי הרוח,
טוב ולא יחטא ,הן כל אלה מומים באדם שאין שבזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה
מניחים לו מקום התנשאות כלל ,אפילו יהיה שכר עולה בידו ,מנחה שכר מנחה בידו ,אבל
בעל מעלות רבות ,כי כבר עניני החסרונות מי שדעתו שפלה עליו מעלה עליו הכתוב
