Page 226 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK
P. 226

‫‪Pg: 226 - 8-Back 21-06-16‬‬                     ‫רלב‬

‫דברי‪ ‬הפוסלי‪ ‬בארבע מיני‪| ‬‬

                ‫סימ‪ ‬תרמט‬

                                                                         ‫פסול גנוב וגזול‬

‫א‪ .‬כל ארבעת המיני‪ ‬א‪ ‬ה‪ ‬גנובי‪ ‬או גזולי‪‬ד בי‪ ‬מישראל ובי‪ ‬מגויה ה‪‬‬
‫פסולי‪ ‬למצוה‪ ,‬דכתיב 'ולקחת‪ ‬לכ‪ '‬וזה אינו 'שלכ‪ '‬שהרי הוא גנובו‪,‬‬

       ‫ואי‪ ‬חילוק א‪ ‬הנגנב לא נתייאש מה‪ ‬עדיי‪ ,‬או שכבר נתייאש מה‪‬ז‪.‬‬

                                                                   ‫כבר עשה קני‪ ‬גזילה‬

‫ב‪ .‬אבל א‪ ‬הגנב כבר עשה מעשה קני‪ ‬וקנה את המיני‪ ‬קוד‪ ‬הנטילה למצוה‪,‬‬
‫ובשעת הנטילה כבר היה קנוי לו‪ ,‬כגו‪ ‬שגנב לולב בלתי מתוק‪ ‬שאי‪ ‬ש‪‬‬
‫לולב עליו )כגו‪ ‬שגנבו כשהוא מחובר יחד ע‪ ‬שאר ענפי האיל‪‬ח(‪ ,‬והוא שיפה אותו‬
‫ותקנו כראוי ועל ידי זה נקרא בש‪' ‬לולב'ט‪ ,‬כשר לצאת בו אפילו שהוא גנובי‪,‬‬

                     ‫אלא שאי‪ ‬לו לבר‪ ‬עליויא‪ ,‬שהרי אינו מבר‪ ‬אלא מנא‪‬יב‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫נשתנה שמו‪ ,‬אבל בשיפוי בעלמא לא קנה‪) ,‬עיי‪‬‬         ‫כבר מבואר בתוס' )ד"ה הא( דאיירי שקנאו על‬
                                  ‫שעה"צ אות א'(‪.‬‬  ‫ידי יאוש ושינוי הש‪ ‬דוקא‪ ,‬ולא על ידי יאוש‬
                                                  ‫בפני עצמו‪ ,‬דקיי"ל דיאוש כדי לא קנה‪ ,‬וכ‪‬‬
‫י‪ .‬כ‪ ‬הוא בתוס' ובר"‪ ‬שהובא לעיל בפתיחה‬           ‫קיי"ל בשו"ע )חו"מ סימ‪ ‬שנ"ג(‪ ,‬וכ‪ ‬כתב בפרישה‬
‫)הערה ב'(‪ ,‬כיו‪ ‬שא‪ ‬בא הנגנב לתבעו על‬
‫גזילתו אינו מחויב להחזיר לו את הלולב עצמו‪,‬‬                        ‫)כא‪ ‬ס"ק א'(‪ ,‬ובמשנ"ב )ס"ק ב'(‪.‬‬
‫אלא נות‪ ‬לו דמי הגזילה שהיה שוה‪ ,‬כמו‬
‫שנתבאר בחו"מ )סימ‪ ‬שנ"ג סעי‪ ‬א'(‪ ,‬נמצא שעצ‪‬‬            ‫ד‪ .‬כ‪ ‬הוא במשנה שהובא לעיל בפתיחה‪.‬‬
‫הלולב קנוי לגזל‪ ‬לגמרי‪ ,‬והרי היא כשלו ממש‬
‫לכל דבר‪ .‬ונתבאר ש‪ ‬שא‪ ‬עדיי‪ ‬לא היה קנוי‬          ‫ה‪ .‬מג"א )סימ‪ ‬תרל"ז ס"ק ג'( לעני‪ ‬סוכה‪,‬‬
‫לו בקניני גזילה קוד‪ ‬עשיית המצוה‪ ,‬ואחר כ‪‬‬         ‫והעתיקוהו האחרוני‪ ‬לדינא כא‪ ‬לעני‪‬‬
‫בעת קיו‪ ‬המצוה הוא נקנה לו על ידי ההגבהה‪,‬‬         ‫ארבעת המיני‪ ,‬עיי‪ ‬שו"ע התניא )סעי‪ ‬א'(‪,‬‬
‫אז לא יצא בזה‪ ,‬כי אפילו שהוא שלו ממש‪,‬‬
‫מכל מקו‪ ‬הרי הוא מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬כי‬                                  ‫ובביאור הלכה )ד"ה בגזול(‪.‬‬
‫המצוה מסייע למעשה העבירה ממש‪ ,‬ולכ‪ ‬צרי‪‬‬
‫להגביהו שנית כדי לצאת בו‪ ,‬כ‪ ‬הוא בלבושי‬                             ‫ו‪ .‬כ‪ ‬הוא בגמ' )ד‪ ‬כ"ט ע"ב(‪.‬‬

            ‫שרד )כא‪ ,(‬והובא במשנ"ב )ס"ק ג'(‪.‬‬     ‫ז‪ .‬כ‪ ‬מבואר בגמ' )ש‪ (‬שבכל אופ‪ ‬הוא נחשב‬
                                                  ‫למצוה הבאה בעבירה א‪ ‬קנאו על ידי‬
‫קני‪ ‬גזילה במעשה המצוה על ידי אחר‪ .‬ולעני‪‬‬         ‫מעשה המצוה‪ ,‬וג‪ ‬שא‪ ‬עדיי‪ ‬לא קנאו אלא‬
‫א‪ ‬הוא נקנה אז בשעת המצוה על ידי אד‪‬‬              ‫שנתייאש בלבד‪ ,‬אינו נחשב לקני‪ ‬על ידי זה‪,‬‬
‫אחר שלא גנב את הלולב‪ ,‬דעת הארחות חיי‪‬‬
‫)סימ‪ ‬ט'( שיכול לצאת בו‪ ,‬כיו‪ ‬שאינו נאסר אלא‬                        ‫כמו שנתבאר לעיל )הערה ג'(‪.‬‬
‫לגנב עצמו אבל לאחרי‪ ‬שלא גזלוהו לא שיי‪‬‬
‫מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬והוא דעת היש מי שאומר‬           ‫ח‪ .‬שאז היה עליו ש‪ ‬ע‪ ‬דקל‪ ,‬ולא היה לו ש‪‬‬
‫בשו"ע‪ ,‬אול‪ ‬במג"א )ס"ק ג'( הביא בש‪‬‬                                          ‫לולב בפני עצמו‪.‬‬

                                                  ‫ט‪ .‬מחצית השקל )ס"ק א'(‪ ,‬והובא במשנה ברורה‬
                                                  ‫לדינא‪ ,‬כי כ‪ ‬מבואר בשו"ע חו"מ )סימ‪ ‬ש"ס‬
                                                  ‫סעי‪ ‬ו'( שאינו קונה אלא באופ‪ ‬של ידי השיפוי‬
   221   222   223   224   225   226   227   228   229   230   231