Page 228 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK

‫‪Pg: 228 - 8-Front 21-06-16‬‬ ‫רלד‬

‫דברי‪ ‬הפוסלי‪ ‬בארבע מיני‪| ‬‬

‫סימ‪ ‬תרמט‬

‫מעשה ושינוי הש‪ ‬כמו שנתבאר לעיל‪ ,‬הרי הוא קנאו לגמרי‪ ,‬ודינו כמו שנתבאר‬
‫לעיל )באות הקוד‪.(‬‬

‫וא‪ ‬כבר נטל לולב גזול או גנוב‪ ,‬מחויב ליטול לולב אחר שאינו גנוב‪ ,‬אבל לא‬
‫יבר‪ ‬עליויח‪.‬‬

‫גנוב וגזול המצוי בזמנינו‬

‫ה‪ .‬סוחרי‪ ‬הקוני‪ ‬אתרוגי‪ ‬מהגוי‪ ‬צריכי‪ ‬לברר שאי‪ ‬השדה כבר נקנה‬
‫לישראל אחר‪ ,‬כי הרבה פעמי‪ ‬כבר קנה ישראל מהגוי את הקרקע עצמה‬
‫להפירות של שנה זו‪ ,‬ואחר כ‪ ‬הגוי )שהוא בעל הפרדס( מוכר את האתרוגי‪‬‬
‫לסוחרי‪ ‬אחרי‪ ‬אשר מעלי‪ ‬עליה‪ ‬בשכר האתרוג‪ ,‬בלא ידיעת הישראל שכבר‬
‫קנה ממנו את האתרוגי‪ ‬של שנה זו‪ ,‬והרי הוא גנוב ממשיט‪ ,‬כי אי‪ ‬לגוי שו‪‬‬
‫בעלות על האתרוגי‪ ,‬שהרי כבר מכר‪ ‬לישראל‪ ,‬והרי הוא כפועל בעלמא‪ ,‬וכל‬

‫האתרוגי‪ ‬שייכי‪ ‬לישראל ששכרו ממנוכ‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫בסמ"ע )ש‪ ‬ס"ק ט'(‪ ,‬וא‪ ‬לדעת הפוסקי‪ ‬שצרי‪‬‬ ‫הלכה ט'( שגנוב וגזול כשרי‪ ‬בשאר ימי‪ ,‬עיי‪‬‬
‫שיביא שליש‪ ,‬מכל מקו‪ ‬כיו‪ ‬שהאחריות הוא‬ ‫ש‪ .‬וכתבתי למעלה רק דעת הרמ"א כי אנו‬
‫על הישראל הקונה‪ ,‬הרי הוא נחשב כבר שלו‪,‬‬ ‫פוסקי‪ ‬כמותו‪ ,‬וכ‪ ‬הוא בשו"ע התניא )סעי‪ ‬ד'(‬
‫ואסור לגזול ממנו‪ ,‬והגוזל ממנו נחשב לגזילה‪,‬‬
‫והאתרוג הוא אתרוג הגזול‪ ,‬כ‪ ‬שמעתי ממורי‬ ‫שלא הביא כלל דעת הרמב"‪.‬‬

‫הגאו‪ ‬ר' נפתלי נוסבוי‪ ‬שליט"א‪.‬‬ ‫יח‪ .‬כי אנ‪ ‬קיי"ל כדעת הרמ"א שלא יצא כלל‬
‫בלולב גזול אפילו בשאר ימי‪ ,‬אבל לדעת‬
‫כ‪ .‬והוא דבר המצוי מאוד בעוה"ר‪ ,‬והרבה‬ ‫השו"ע יצא בדיעבד‪ ,‬ואכ‪ ‬לדעת הרמ"א כשחוזר‬
‫פעמי‪ ‬באתרוגי‪ ‬אלו הישראל עצמו קוט‪‬‬ ‫ונוטל לולב שאינו גזול צרי‪ ‬לחזור ולבר‪ ,‬אבל‬
‫את האתרוג מהאיל‪ ,‬ואז נעשה מעשה הגניבה‬ ‫מכיו‪ ‬שלדעת השו"ע אי‪ ‬צרי‪ ‬לחזור ליטול‪ ,‬כי‬
‫על ידי הישראל ממש‪ ,‬ולכ‪ ‬הקונה מאתרוגי‪‬‬ ‫כבר יצא בנטילה ראשונה‪ ,‬לכ‪ ‬ספק ברכות‬
‫אלו יש לו לברר שהסוחר ירא שמי‪ ‬ויודע‬ ‫להקל ולא יבר‪ ,‬כ‪ ‬הוא בפרי מגדי‪) ‬משבצ"ז‬
‫הלכה זו )כי בעלי ההשגחה אינ‪ ‬משגיחי‪ ‬על דבר‬
‫זה(‪ ,‬כי אפילו שלעני‪ ‬מעשה אי‪ ‬בזה חשש גנוב‬ ‫ס"ק ו'(‪ ,‬ושעה"צ )אות כ"ח(‪.‬‬
‫כי כבר עשה בו שינוי מעשה ויש ש‪ ‬ייאוש‪,‬‬
‫מכל מקו‪ ‬כבר נתבאר לעיל )הערה י"א( שאי‪‬‬ ‫יט‪ .‬כיו‪ ‬שהישראל עושה הסכ‪) ‬חוזה( על הקני‪‬‬
‫לבר‪ ‬עליו‪ ,‬ואפילו לעני‪ ‬אחר שלא גנבו בעצמו‬ ‫שהוא מקובל בדיניה‪ ,‬הלא עשה קני‪‬‬
‫נחלקו בזה הפוסקי‪ ,‬ולפעמי‪ ‬הבעלי‪ ‬אינו‬ ‫סיטומתא שהוא קונה בזה‪ ,‬כמבואר בחו"מ סימ‪‬‬
‫יודע מזה כלל ואז אי‪ ‬ייאוש כלל‪ ,‬והרי הוא‬ ‫ש"א‪ ,‬ואפילו שה‪ ‬קוני‪ ‬אותו כאשר לא גדל‬
‫עדיי‪ ‬של הבעל הבית והוא פסול ביו‪ ‬הראשו‪,‬‬ ‫עדיי‪ ‬שליש מהפרי‪ ,‬אלא שכבר פרח מעט‬
‫כי אינו 'שלכ‪ '‬כמו שהזהיר בביאור הלכה )ד"ה‬ ‫מהפרח‪ ,‬הרי הוא קונה ואינו נחשב לקני‪' ‬דבר‬
‫שלא בא לעול‪ ,'‬כיו‪ ‬שכבר חנטו הפירות‪ ,‬וכמו‬
‫שלא( לעני‪ ‬ערבה‪.‬‬ ‫שכתב הרמ"א )חו"מ סימ‪ ‬ר"ט סעי‪ ‬ד'(‪ ,‬ועיי‪‬‬