Page 230 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK
P. 230

‫‪Pg: 230 - 8-Back 21-06-16‬‬                  ‫רלו‬

‫דברי‪ ‬הפוסלי‪ ‬בארבע מיני‪| ‬‬

                ‫סימ‪ ‬תרמט‬

‫]ב[ אינו נוטלו בקביעות לכל יו‪ ‬אלא פע‪ ‬אחת‪ ,‬כי לכל שבעה ימי‪ ‬אפשר‬
                                                                  ‫שמקפיד ואסורכו‪.‬‬

‫]ג[ וכ‪ ‬רק מי שמצאו יכול ליטלו לעצמו לקיי‪ ‬המצוה בו‪ ,‬ולא יעבירנו לחבר‬
                                                                              ‫אחר כז‪.‬‬

‫]ד[ א‪ ‬יודע שהבעלי‪ ‬מקפידי‪ ‬על המיני‪ ‬שלו‪ ,‬אסור מדינא ליטול שלא‬
                                                                           ‫מדעתו כח‪.‬‬

‫]ה[ א‪ ‬האתרוג מונח בקופסא יקרה מכס‪ ,‬יש לומר שחבירו מקפיד שלא יוציא‬
‫מש‪ ‬את האתרוג כי הקופסא יכול ליפג‪ ‬בהוצאה והכנסה‪ ,‬ולכ‪ ‬לא יטלנו‬
‫מש‪‬כט‪ ,‬וא‪ ‬נטלו יצא‪ ,‬כי אינו מקפיד אלא על הקופסא ולא על האתרוג עצמול‪.‬‬

                                                   ‫קציצת ארבע מיני‪ ‬בקרקע של גוי‬

‫ח‪ .‬מי שרוצה ליקח ארבע מיני‪ ‬משדה של גוי יש לו ליזהרלא שלא יקצ‪‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

                         ‫כח‪ .‬משנ"ב )ס"ק ל"ד(‪.‬‬  ‫חבירו‪ ,‬והביאו במג"א )סימ‪ ‬י"ד ס"ק ז'(‪ ,‬וכ‪ ‬הוא‬
                                               ‫בשו"ע התניא )כא‪ ‬סעי‪ ‬ג'‪ ,‬ובסימ‪ ‬י"ד סעי‪ ‬י'( 'דלא‬
‫כט‪ .‬כ‪ ‬נראה‪ ,‬כי הוא דומה לספר שעל ידי‬          ‫ניחא ליה לאיניש שיטלטלו חפציו במקו‪ ‬שאי‪‬‬
‫השימוש בו יכול להתקלקל‪ ,‬ובני אד‪‬‬
                                                                                  ‫מיוחדי‪ ‬לו'‪.‬‬
                              ‫מקפידי‪ ‬על זה‪.‬‬
                                               ‫כו‪ .‬פרי מגדי‪) ‬משבצ"ז ס"ק ז'(‪ ,‬כי לכל שבעה‬
‫ל‪ .‬אלא א‪ ‬כ‪ ‬ידוע שהבעלי‪ ‬קונה אתרוג יקר‬       ‫ימי‪ ‬אפשר שהוא מקפיד‪ ,‬ואסור‪ ,‬וכ‪ ‬כתב‬
‫מאוד‪ ,‬ואז הוא מקפיד עליו שלא יתקלקל‬            ‫הב"ח )סימ‪ ‬י"ד ד"ה וליטול(‪ ,‬והביאו במג"א )ש‪‬‬
                                               ‫ס"ק ז'( שמה שאמרו שמותר ליטול את טליתו‬
     ‫או שישבר הפיט‪ ‬וכדו'‪ ,‬והכל לפי העני‪.‬‬     ‫של חבירו בלא רשותו הוא דוקא באקראי‪ ,‬אבל‬
                                                ‫בקביעות אסור‪ ,‬והובא במשנ"ב )כא‪ ‬ס"ק ל"ד(‪.‬‬
‫לא‪ .‬כ‪ ‬כתב הרמ"א בש‪ ‬תשובת הרשב"א )סימ‪‬‬
‫תתנ"ב( והובא בהגהות אשר"י )סוכה פרק ג'‬         ‫כז‪ .‬הוא דעת המשנ"ב )ס"ק ל"ד בסוגר(‪ ,‬וביאר‬
‫סימ‪ ‬ג'(‪ ,‬וביאור העני‪ ‬דכיו‪ ‬שהעכו"‪ ‬ה‪‬‬        ‫טעמו בשעה"צ )אות ל'( דכיו‪ ‬שעיקר הטע‪‬‬
‫בחזקת גוזלי קרקעות יש לחשוש שמא גזל את‬         ‫שאנו מתירי‪ ‬ליטול את של חבירו שלא‬
‫הקרקע הזה מישראל‪ ,‬וכיו‪ ‬ש'קרקע אינה‬            ‫מדעתו הוא משו‪ ‬שאנו תולי‪ ‬לומר דניחא‬
‫נגזלת'‪ ,‬פירוש שאי‪ ‬מועיל לה להיות נקנה‬         ‫ליה‪ ,‬וזה שיי‪ ‬רק כשהוא עצמו יטלנו ויחזירנו‬
‫לגנב בשו‪ ‬יאוש‪ ,‬דלעול‪ ‬הוא נשארת ברשות‬         ‫למקומו שאז אי‪ ‬חשש קלקול‪ ,‬אבל באופ‪ ‬זה‬
‫בעליה הראשוני‪ ,‬וג‪ ‬הפירות כל זמ‪ ‬שה‪‬‬          ‫שיתננו לחבירו וחבירו לחבירו‪ ,‬אי‪ ‬גבול לדבר‬
‫מחוברי‪ ‬לה הרי ה‪ ‬כמות‪ ,‬שהרי ה‪ ‬כקרקע‪,‬‬        ‫ובודאי מצוי שיתקלקל הלולב והאתרוג‪ ,‬והוא‬
‫לכ‪ ‬הרי הוא בחזקת גזול כל זמ‪ ‬שלא נתלש‬         ‫דומה ללומד בספר דאפילו מעט אסור‪ ,‬מטע‪‬‬
‫מהקרקע‪ ,‬שאז שוב אי‪ ‬עליו ש‪ ‬מחובר‬              ‫שאי‪ ‬גבול לדבר‪ ,‬כמו שכתב בתרומת הדש‪‬‬
‫לקרקע והוא נקנה בקניני גזילה‪ ,‬ולכ‪ ‬א‪‬‬
‫הישראל יקצצנו מקרקע העכו"‪ ‬יש לחשוש‬                                                   ‫)סימ‪ ‬ק'(‪.‬‬
‫שהקרקע גזולה ועל ידי גזילה הוא בא לידו‪,‬‬
   225   226   227   228   229   230   231   232   233   234   235