Page 234 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK

‫‪Pg: 234 - 8-Back 21-06-16‬‬ ‫רמ‬

‫דברי‪ ‬הפוסלי‪ ‬בארבע מיני‪| ‬‬

‫סימ‪ ‬תרמט‬

‫זהירות בקציצת ערבה‬

‫יב‪ .‬אלו הקוצצי‪ ‬ערבות משדה של אחרי‪‬מט‪ ,‬יש לה‪ ‬ליזהר לבקש רשות‬
‫מבעל השדה לקצו‪ ‬את הערבות‪ ,‬או ליקח ממקו‪ ‬הידוע שה‪ ‬הפקרנ‪.‬‬

‫ובזמנינו ברוב המקומות מוכרי‪ ‬ערבות שעומדי‪ ‬תחת פיקוח רב ומו"צ ואי‪‬‬
‫צרי‪ ‬לחשוש שבאו ממקו‪ ‬גנוב או גזול‪ ,‬אול‪ ‬אות‪ ‬הקוני‪ ‬ממוכרי‪ ‬יחידי‪‬‬
‫או שמשי‪ ‬שקצצו בעצמ‪ ‬את הערבות‪ ,‬יש לברר אצל‪ ‬א‪ ‬לא לקחוהו ממקו‪‬‬

‫שיש לו בעלי‪ ‬בלא רשותונא‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫הסוכות וקוצצי‪ ‬ערבות הרבה לצור‪ ‬הקהילה‪,‬‬ ‫דברי‪ ‬חשובי‪ ‬לבעל הג‪ ‬כי יכול למכר‪ ‬והוא‬
‫ומצוי שאפילו רשות אי‪ ‬נוטלי‪ ‬מ‪ ‬בעל השדה‪,‬‬ ‫מקפיד עליה‪ ,‬אלא א‪ ‬הוא במקו‪ ‬שאי‪ ‬לו‬
‫וכתב ש‪ ‬דכיו‪ ‬שבעל השדה אינו יודע מזה ואינו‬ ‫חשיבות כלל ואי‪ ‬העכו"‪ ‬מוכרי‪ ‬אותו למצוה‪,‬‬
‫מתייאש‪ ,‬אי‪ ‬להקל בזה‪ ,‬כי אי‪ ‬ש‪ ‬יאוש כלל‪.‬‬ ‫אבל אינו מצוי‪ ,‬והביאו בביאור הלכה )ד"ה אלא(‪.‬‬

‫נא‪ .‬שאלה‪ .‬מעשה באבר‪ ‬אחד שהכי‪ ‬לעצמו‬ ‫מח‪ .‬דביו‪ ‬הראשו‪ ‬אינו 'לכ‪ ,'‬ובשאר ימי‪‬‬
‫בהושענא רבה את בדי הערבות ‪‬‬ ‫הרי הוא מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬דגזל נכרי‬
‫ההושענות ‪ ‬על מקומו‪ ,‬וג‪ ‬חבירו היושב על‬
‫ידו הכי‪ ‬לעצמו‪ ,‬ובעת לקיחת הערבה למצות‬ ‫אסור‪ ,‬ביאור הלכה )ש‪.(‬‬
‫היו‪  ‬מנהג הנביאי‪ ,‬טעה אחד מה‪ ‬ולקח‬
‫את של חבירו וכבר חבט אות‪ ‬בקרקע‪ ,‬ואז‬ ‫מט‪ .‬והוא הדי‪ ‬שאר מיני‪ ‬שג‪ ‬ה‪ ‬פסולי‪‬‬
‫הבחי‪ ‬שלקח את של חבירו‪ ,‬ואמר לו בעל‬ ‫בגזול‪ ,‬ומה שיש להזהיר על ערבות יותר‪,‬‬
‫הערבות שהוא מוחל לו למפרע‪ ,‬והוא נת‪ ‬לו‬ ‫כי ע‪ ‬הערבה הוא נראה כאיל‪ ‬סרק‪ ,‬ודעת‬
‫את הערבה שלו‪ ,‬ושאלה בפיו א‪ ‬יצא ידי‬ ‫הקוצ‪ ‬ממנו נוטה שאי‪ ‬הבעלי‪ ‬מקפיד על זה‪,‬‬
‫חובתו‪ ,‬וא‪ ‬צרי‪ ‬ליקח אחר‪ ,‬כי כל הפוסל‬ ‫כמו שהדר‪ ‬לפעמי‪ ‬לקצו‪ ‬איזה ענ‪ ‬או עלה‬
‫בערבה שבלולב פוסל בערבה של הושענא רבה‬ ‫מאיל‪ ‬סרק של חבירו שאינו עשוי לנוי‪ ,‬כי אי‪‬‬
‫הבעלי‪ ‬מקפידי‪ ‬על איל‪ ‬סרק‪ ,‬ולכ‪ ‬מצוי יותר‬
‫)כמבואר ברמ"א סימ‪ ‬תרס"ד סעי‪ ‬ד'(‪.‬‬ ‫שיקחו ממנו בלא מתכוי‪ ‬לגזול‪ ,‬משא"כ בשאר‬
‫מיני‪ ,‬שלא יל‪ ‬לגזול משדה חבירו דבר שיש‬
‫תשובה‪ .‬הנה זה פשוט שערבה גזולה פסולה‬ ‫לו שוויות‪ ,‬כגו‪ ‬אתרוג או לולב‪ ,‬כי הוא מבי‪‬‬
‫בהושענא רבה‪ ,‬וערבה זו אפילו שלקחה בטעות‬ ‫שהבעלי‪ ‬מקפידי‪ ‬על זה‪ ,‬וג‪ ‬שהאיל‪‬‬
‫מחבירו הרי הוא נחשב לערבה גזולה ואינו יכול‬ ‫שגדלי‪ ‬בו הערבות מתפשט הרבה לצדדי‪,‬‬
‫לצאת בו ידי חובתו‪ ,‬אול‪ ‬כיו‪ ‬שחבירו מחל לו‬ ‫והרבה פעמי‪ ‬נופו יוצא מחצירו של חבירו‬
‫לאחר שכבר לקחו למצותו‪ ,‬יש לומר שיצא‬ ‫לרשות הרבי‪ ,‬ולכ‪ ‬הוא מורה לעצמו היתר‬
‫למפרע‪ ,‬עיי‪ ‬בזה בשערי תשובה )סימ‪ ‬תרנ"ח ס"ק‬ ‫ליקח מהערבות היוצאי‪ ,‬כי נראה לו כאיל‪‬‬
‫ו'( שהביא דברי הברכי יוס‪) ‬ש‪ ‬ס"ק ז'( שהביא‬ ‫סרק שברשות הרבי‪ ,‬ולכ‪ ‬יש להזהיר על זה‬
‫בש‪ ‬משאת משה )חלק א' סימ‪ ‬ד'( שכתב‬ ‫ביותר‪ ,‬ובפרט כשהמוכרי‪ ‬ה‪ ‬נערי‪ ‬שקצצו‬
‫במעשה באחד שנכנס לגינת חבירו וגנב אתרוג‬ ‫בעצמ‪ ‬ואינ‪ ‬יודעי‪ ‬את ההלכה‪ ,‬ויש לברר‬
‫ונטלו ביו‪ ‬טוב‪ ,‬בתו‪ ‬המועד חזר בתשובה‬
‫והל‪ ‬לבעל הגינה וסיפר לו את מעשהו ופייסו‬ ‫אצל‪ ‬מאי‪ ‬באו הערבות שמוכרי‪.‬‬
‫ונתפייס ומחל לו ושב ורפא לו‪ ,‬שלעני‪ ‬א‪ ‬יצא‬
‫נ‪ .‬עיי‪ ‬בביאור הלכה )ד"ה שלא( שהזהיר הרבה‬
‫על השמשי‪ ‬שהולכי‪ ‬בעצמ‪ ‬לפני חג‬