Page 235 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK

‫‪Pg: 235 - 8-Back 21-06-16‬‬

‫סעי‪ ‬א | גזול וגנוב בארבע מיני‪ ‬רמא‬

‫סימ‪ ‬תרמט‬

‫אגודת הלולב על ידי גוי‬

‫יג‪ .‬מעיקר הדי‪ ‬יכול לעשות את איגוד הלולב והמיני‪ ‬יחד על ידי גוי‪ ,‬ואי‪‬‬
‫בכ‪ ‬פסולנב‪ ,‬מכל מקו‪ ‬לכתחילה יש ליזהר שלא יאגדנו גוינג‪ ,‬דמכיו‪ ‬שאינו‬

‫מחוייב בדבר אינו רשאי לתקנונד‪ .‬וא‪ ‬אגדו גוי יתירנו ויאגדנו שניתנה‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫ועל פי הדברי‪ ‬האלו נראה שיש להקל כא‪‬‬ ‫ידי חובתו ביו‪ ‬הראשו‪ ,‬פשוט לו על פי דברי‬
‫שאינו צרי‪ ‬ליקח ערבה אחרת‪ ,‬כיו‪ ‬שמחל לו‬ ‫שו"ת מהרשד"‪) ‬או"ח סימ‪ ‬כ"א( שכתב ש‪ ‬מכר‬
‫מיד הרי אינו נחשב לגזול‪ ,‬ואפשר שג‪ ‬הרב‬ ‫לולב לחבירו על מנת שלא יטלו בו הקהל‪,‬‬
‫גבעת פנחס יודה לזה‪ ,‬כיו‪ ‬שעיקר השגתו על‬ ‫ונטלו הוא והקהל כול‪ ,‬שלא יצאו‪ ,‬כי לא נקנה‬
‫המשאת משה הוא שאי‪ ‬להחשיבו שלו למפרע‪,‬‬ ‫לו למפרע‪ ,‬אבל א‪ ‬הלוקח חזר ופייס את‬
‫אבל כא‪ ‬אי‪ ‬צרי‪ ‬שיהיה שלו‪ ,‬כי די במה שאינו‬ ‫המוכר בדמי‪ ,‬יצאו למפרע‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬ומזה הוכיח‬
‫נחשב לגזול‪ ,‬ולכ‪ ‬א‪ ‬אומר שלמפרע הוא מוחל‬ ‫שג‪ ‬לעני‪ ‬גזול מועיל א‪ ‬חזר ופייסו למפרע‪.‬‬
‫לו על לקיחתו את שלו‪ ,‬אפילו א‪ ‬נאמר שלא‬ ‫והברכי יוס‪ ‬עצמו הביא ראיה מדברי הארחות‬
‫היה שלו‪ ,‬אבל גזול בודאי לא היה‪ ,‬והרי הוא‬ ‫חיי‪) ‬הלכות לולב סימ‪ ‬ל"א( והכלבו )סימ‪ ‬ע"ב(‬
‫כמו שאול וכדומה שיכול לצאת בו ידי חובתו‪,‬‬ ‫שכתבו שהראב"ד היה נוהג לקנות אתרוג משלו‬
‫והסברא לחלק בזה הוא דכיו‪ ‬שמוחל לו עכשיו‬ ‫ונותנו לכל הקהל במתנה על מנת להחזיר‪,‬‬
‫על לקיחתו הרי נתגלה למפרע שאילו היה יודע‬ ‫וביומא דערבה היה מבקש לכל אחד שיפרע‬
‫מכ‪ ‬קוד‪ ‬נטילתו היה ג‪ ‬כ‪ ‬נות‪ ‬לו רשות‬ ‫דמי אתרוג‪ ,‬שמא היה בה‪ ‬מי שינהג סלסול‬
‫ליטלו‪ ,‬אבל לעני‪ ‬שיחשב שהיה 'שלכ‪ '‬אי‪‬‬ ‫בעצמו‪ ,‬או שיהיה רוחו גסה ולא ירצה לצאת‬
‫מועיל במה שנתגלה למפרע )לדעת המחמירי‪,(‬‬ ‫אלא בשלו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬הרי מעשה רב מגדול המורי‪‬‬
‫כי במה קנה אותו למפרע‪ ,‬ואי‪ ‬מועיל גילוי דעת‬ ‫מרבוואתא קמאי‪ ,‬שקוד‪ ‬היו יוצאי‪ ‬בו על ידי‬
‫שהיה מקנהו לו קוד‪ ‬הנטילה‪ ,‬כי למעשה לא‬ ‫מתנה‪ ,‬ואלו שלא רצו לסמו‪ ‬על מתנה על מנת‬
‫קנאו‪ ,‬כ‪ ‬נראה‪) ,‬עיי‪ ‬ישמח משה פרשת אמור בפסוק‬ ‫להחזיר‪ ,‬יצאו למפרע על מה שפרעו מעות‬
‫אתרוג ביומא דערבה‪ ,‬והוא נחשב 'משלכ‪,'‬‬
‫ולקחת‪ ‬לכ‪ ‬וגו'‪ ,‬בהחילוק בי‪' ‬שלכ‪ ,'‬לאינו גזול(‪.‬‬ ‫אול‪ ‬סיי‪ ‬שיש לדחות ראיה זו‪ ,‬והביא ראיה‬
‫אחרת מהחול‪) ‬יבמות ד‪ ‬ל"ה ע"ב( עיי"ש‪ ,‬ועיי‪‬‬
‫נב‪ .‬כ‪ ‬כתב הרמ"א כא‪ ‬בש‪ ‬המרדכי‪ ,‬והטע‪‬‬ ‫בשיורי ברכה )ש‪ (‬שחיזק את דברי המשאת‬
‫דהוי כמו סוכת כותי שכשר‪.‬‬ ‫משה להקל בזה‪ ,‬וסתר את דברי שו"ת גבעת‬
‫פנחס )חלק ג' סימ‪ ‬כ'( שחלק על המשאת משה‬
‫נג‪ .‬כ‪ ‬כתב במג"א )ס"ק ח'( לדייק בדברי הרמ"א‬ ‫ורצה להחמיר בזה‪ ,‬דשאני נדו‪ ‬של מהרשד"‪‬‬
‫שכתב רק לשו‪ ‬בדיעבד‪.‬‬ ‫שהוא בדר‪ ‬מקח וממכר‪ ,‬משא"כ בגזל ונטלו‪,‬‬
‫לא נעשה שלו למפרע‪ ,‬ולכ‪ ‬הסיק לדינא שיש‬
‫נד‪ .‬וא‪ ‬דקיימא ל‪) ‬לקמ‪ ‬סימ‪ ‬תרנ"א סעי‪ ‬א'(‬ ‫להקל בזה‪ ,‬וכ‪ ‬הוא במחזיק ברכה )ס"ק ד'(‪,‬‬
‫דלולב אי‪ ‬צרי‪ ‬אגד‪ ,‬וא‪ ‬כ‪ ‬האגד אינו מ‪‬‬ ‫אול‪ ‬ש‪ ‬הביא דעת מורו בספר גט מקושר‬
‫המצוה‪ ,‬ומה איכפת ל‪ ‬במה שיעשה על ידי‬ ‫שהרבה להשיב ולדחות את דברי הרב משאת‬
‫עכו"‪ ‬שאינו מחוייב בדבר‪ ,‬צרי‪ ‬לומר שכיו‪‬‬ ‫משה והסכי‪ ‬להפר את דבריו‪ ,‬אבל לא הכריע‬
‫שהוא לנוי המצוה הוא נחשב כמצוה עצמו‪ ,‬כ‪‬‬ ‫ש‪ ‬להחמיר כמותו‪ ,‬עיי‪ ‬בביאור הלכה )כא‪ ‬ד"ה‬

‫כתב במג"א )ס"ק ח'(‪.‬‬ ‫בגזול( שציי‪ ‬לדברי השערי תשובה ש‪.‬‬

‫נה‪ .‬כ‪ ‬כתב במחצית השקל לעני‪ ‬אשה‪) ,‬וכתב‬

‫ש‪' ‬א‪ ‬אפשר'‪ ,‬ולא כתבתי זה לעני‪ ‬גוי‪ ,‬כי אולי‬