Page 240 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK

‫‪Pg: 240 - 8-Front 21-06-16‬‬ ‫רמו‬

‫דברי‪ ‬הפוסלי‪ ‬בארבע מיני‪| ‬‬

‫סימ‪ ‬תרמט‬

‫אתרוג של ערלה‬

‫כא‪ .‬אתרוג של ערלה פסול‪ ,‬כיו‪ ‬שאסור באכילה ובהנאהפב והרי הוא עומד‬
‫לשריפהפג‪ ,‬ואינו נחשב שיש לו שיעור‪ ,‬ולכ‪ ‬הוא פסול אפילו בשאר ימי‪.‬‬

‫וכל זה דוקא באר‪ ‬ישראלפד‪ ,‬אבל בחו‪ ‬לאר‪ ‬כשר אפילו ביו‪ ‬הראשו‪‬פה‪) ,‬ויש‬
‫כמה אחרוני‪ ‬המפקפקי‪ ‬בהיתר זה‪ ,‬וכתבו שלא לסמו‪ ‬על זה לכתחילה רק כשאי‪ ‬לו אחר פו(‪,‬‬

‫וכל שכ‪ ‬ספק ערלת חו‪ ‬לאר‪ ‬שמותר אפילו לכתחילהפז‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫מדברי הרמב"‪ ‬והטור שאסור להאכיל לישראל‬ ‫שעה"צ )אות מ"א(‪ .‬אבל דעת התוס' )ד‪ ‬ל"ה ע"א‬
‫ערלת חו‪ ‬לאר‪ ‬אפילו שאינו יודע‪ ,‬מכל מקו‪‬‬ ‫ד"ה לפי( שכל שמותר בהנאה כשר ביו‪ ‬טוב‬
‫כיו‪ ‬שיש מי שסובר כ‪ ,‬וכ‪ ‬הוא פשטא‬
‫דתלמודא בקידושי‪ ‬ש‪ ,‬יש לסמו‪ ‬על דבריה‪‬‬ ‫שני‪.‬‬
‫להכשיר את האתרוג אפילו ביו‪ ‬ראשו‪ ,‬וכ‪‬‬
‫הסכימו האחרוני‪ ‬לעני‪ ‬מעשה‪ ,‬מג"א )ס"ק כ'‬ ‫פב‪ .‬וא‪ ‬שהוא מותר לחולה שיש בו סכנה‬
‫ד"ה אתרוג(‪ ,‬אליה רבה )ס"ק י"ד(‪ ,‬שו"ע התניא‬ ‫להתרפאות בו‪ ,‬מכל מקו‪ ‬אינו נחשב‬
‫מחמת זה היתר אכילה‪ ,‬דהוי כמו דברי‪ ‬מרי‪‬‬
‫)סעי‪ ‬ט"ו(‪ ,‬משנ"ב )ס"ק מ"ה(‪.‬‬ ‫שאינ‪ ‬ראויי‪ ‬לאכילה ומרפאי‪ ‬את החולה‪ ,‬כ‪‬‬

‫פו‪ .‬כ‪ ‬החיי‪) ‬ס"ק ל"ח( שפקפק בדברי המג"א‪,‬‬ ‫כתב בשו"ת חת‪ ‬סופר )או"ח סימ‪ ‬קפ"ד(‪.‬‬
‫וכ‪ ‬הביא בש‪ ‬שו"ת בית יהודה )חלק ב' סימ‪‬‬
‫ל'( שהשיג על המג"א‪ ,‬וכ‪ ‬הורה הלכה למעשה‬ ‫פג‪ .‬הוא פשוט במשנה )ד‪ ‬ל"ד ע"ב(‪ ,‬וג‪ ‬התוס'‬
‫לאסור אתרוג של ערלה אפילו בחו‪ ‬לאר‪ ,‬עיי‪‬‬ ‫)ש‪ (‬מודי‪ ‬לזה‪ ,‬כמבואר בדבריה‪ ‬ש‪‬‬
‫ש‪ ,‬וכיו‪ ‬שגדולי הפוסקי‪ ‬הסכימו לדעת‬ ‫)עיי‪ ‬שעה"צ אות מ"ג(‪ ,‬אבל השו"ע השמיט הדי‪‬‬
‫המג"א כ‪ ‬יש לפסוק‪ ,‬מכל מקו‪ ‬לעני‪‬‬ ‫של אתרוג של ערלה‪ ,‬וכבר תמה עליו בבאר‬
‫לכתחילה בודאי ראוי ליקח אתרוג שאינו יודע‬ ‫הגולה )אות ז'(‪ ,‬ועיי‪ ‬במג"א )ס"ק כ' ד"ה אתרוג(‬
‫בודאי א‪ ‬הוא ערלה‪ ,‬אלא שהוא ספק ערלה‪,‬‬ ‫שכתב ליישב שכיו‪ ‬שאנו בגולה בעוה"ר בחוצה‬
‫לאר‪ ,‬והוא ספק‪ ,‬לכ‪ ‬יש מתירי‪ ‬להאכילו‬
‫וכמו שיתבאר‪.‬‬ ‫לאחר שאינו מכיר באיסור‪ ,‬כמו שיתבאר לקמ‪,‬‬

‫וכדי להבי‪ ‬את דברי המג"א והפוסקי‪‬‬ ‫ולכ‪ ‬השמיט הלכה זו‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪.‬‬
‫הנמשכי‪ ‬אחריו דלכאורה יש לעיי‪ ‬בזה היטב‪,‬‬
‫שהרי למעשה אינו ראוי לאכילה‪ ,‬כיו‪ ‬שלא‬ ‫פד‪ .‬שהערלה אסור ש‪ ‬מ‪ ‬התורה ואי‪ ‬לו שו‪‬‬
‫קבלנו היתר זה‪ ,‬צרי‪ ‬לומר דלעני‪ ‬לפסול‬ ‫צד היתר‪.‬‬
‫האתרוג מחמת שהוא איסור הנאה הוא רק‬
‫כאשר אי‪ ‬לו שו‪ ‬צד היתר בשו‪ ‬אופ‪ ‬ואסור‬ ‫פה‪ .‬אפילו שאסור באכילה‪ ,‬מכל מקו‪ ‬כיו‪‬‬
‫בהנאה לעול‪ ,‬אבל בזה כיו‪ ‬שיש מי שפוסק‬ ‫שיש לו איזה צד היתר אכילה‪ ,‬כי יש‬
‫להתיר‪ ,‬נמצא שיתכ‪ ‬היתר זה באיזה מקו‪‬‬ ‫אומרי‪ ‬שמותר לית‪ ‬לאכול ערלת חו‪ ‬לאר‪‬‬
‫שפוסקי‪ ‬כדיעה זו‪ ,‬לכ‪ ‬אינו נחשב לאיסור‬ ‫למי שאינו יודע שהוא ערלה‪) ,‬כ‪ ‬מבואר בקידושי‪‬‬

‫הנאה לגבי זה‪.‬‬ ‫ד‪ ‬ל"ט ע"א‪ ,‬וכ‪ ‬דעת השלטי גבורי‪ ‬סוכה ד‪ ‬י"ז ע"א‬

‫פז‪ .‬עיי‪ ‬שו"ע )יו"ד סימ‪ ‬רצ"ד סעי‪ ‬ט'( שספק‬ ‫אות ב' בש‪ ‬הריא"ז(‪ ,‬וא‪ ‬שהבית יוס‪) ‬יו"ד סימ‪‬‬
‫ערלה בחו‪ ‬לאר‪ ‬מותר‪ ,‬כיו‪ ‬שכ‪ ‬היתה‬ ‫רצ"ד סעי‪ ‬ט' ד"ה ואיכא( חולק על זה וביאר את‬
‫דברי הגמ' בקידושי‪ ‬לדעת הפוסקי‪ ‬שערלת‬
‫חו‪ ‬לאר‪ ‬דרבנ‪ ,‬אבל לדיד‪ ‬דקיי"ל שהוא‬
‫הלכה למשה מסיני אסור‪ ,‬וכתב ש‪ ‬לדייק‬