Page 243 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK

‫‪Pg: 243 - 8-Back 21-06-16‬‬

‫סעי‪ ‬ג | ערלה‪ ,‬טבל ונוי סוכה רמט‬

‫סימ‪ ‬תרמט‬

‫וכתבו האחרוני‪ ‬שכיו‪ ‬שבזמנינו הרבה לוקחי‪ ‬את האתרוגי‪ ‬אחר החג‬
‫ומבשלי‪ ‬אות‪ ‬ועושי‪ ‬מה‪ ‬מרקחתצז‪ ,‬נחשב הנטיעה והלקיטה ג‪ ‬לאכילה‪,‬‬

‫ולכ‪ ‬חייב במעשרצח‪ ,‬וכ‪ ‬נוהגי‪ ‬לעשר‪ ‬בברכהצט‪.‬‬

‫מוקצה באתרוג של טבל וערלת חו‪ ‬לאר‪‬‬

‫כה‪ .‬אתרוג של טבל‪ ,‬וכ‪ ‬של ערלת חו‪ ‬לאר‪ ,‬אי‪ ‬עליה‪ ‬איסור מוקצה ביו‪‬‬
‫טוב סוכות‪ ,‬ואפילו שאינ‪ ‬ראויי‪ ‬לשו‪ ‬תשמיש‪ ,‬מכל מקו‪ ‬כיו‪ ‬שאפשר‬
‫לצאת בה‪ ‬ידי חובת המצוהק‪ ,‬הרי הוא מ‪ ‬המוכ‪ ,‬כמו הלולב והערבה שאי‪‬‬

‫לה‪ ‬תשמיש מלבד המצוהקא‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫צח‪ .‬דר‪ ‬אמונה )תרומות פרק ב' הלכה ב' ביאורי‪‬‬ ‫בלי מעשר‪ ,‬שאי‪ ‬זה טבל‪ ,‬שאי‪ ‬חייב במעשר‪,‬‬
‫ד"ה זרע‪ ,(‬ועיי‪ ‬ש‪ ‬שמה שכתב בשו"ת‬ ‫והנה בכפות תמרי‪) ‬ד‪ ‬ל"ד ע"ב( הקשה על‬
‫מהרשד"‪) ‬ש‪ (‬שאסור לאכול את האתרוגי‪‬‬ ‫המהרשד"‪ ,‬והוכיח מדברי הירושלמי )ריש ערלה‪,‬‬
‫בטבל‪ ,‬פירושו שא‪ ‬אוכל את האתרוגי‪ ‬אחר‬ ‫הובא בהערה הקודמת( שאפילו נטעו למצוה חייב‬
‫כ‪ ‬איגלאי מילתא דדעתו היה ג‪ ‬על האכילה‪,‬‬ ‫בערלה‪ ,‬וכ‪ ‬הקשה באור שמח )פרק ח' מלולב‬
‫והוי ליה טבל למפרע‪ ,‬וג‪ ‬לא יצא ידי חובתו‪.‬‬ ‫הלכה ב'(‪ ,‬אבל בשו"ת אמרי בינה )יו"ד סימ‪ ‬י"א(‬
‫כתב לישב את דעת המהרשד"‪ ,‬אבל לעני‪‬‬
‫צט‪ .‬דר‪ ‬אמונה ש‪.‬‬ ‫מעשה הסיק לחוש לדעת הכפות תמרי‪ ,‬ועיי‪‬‬
‫בשו"ת דובב מישרי‪) ‬חלק א' סימ‪ ‬קל"ד בסוגר(‬
‫ק‪ .‬היינו באופני‪ ‬שנזכרו לעיל )אות כ"א וכ"ג(‪.‬‬ ‫שהביא ש‪ ‬את קושיית האור שמח‪ ,‬וכתב‬
‫ליישב שיש לחלק מדי‪ ‬ערלה שש‪ ‬כיו‪‬‬
‫קא‪ .‬כ‪ ‬כתב בבית מאיר )סו‪ ‬הסימ‪ ,(‬שהרי הוא‬ ‫שבמציאות הוא צרי‪ ‬לפריו‪ ,‬ממילא נחשב לע‪‬‬
‫כמו הלולב שאינו מוקצה‪ ,‬אבל בכפות‬ ‫מאכל וחייב בערלה‪ ,‬אבל לעני‪ ‬מעשר כתוב‬
‫תמרי‪) ‬ד‪ ‬ל"ד ע"ב סו‪ ‬ד"ה של דמאי( לעני‪ ‬טבל‪,‬‬ ‫)דברי‪ ‬י"ד‪ ,‬כ"ג( 'ואכלת'‪ ,‬וצרי‪ ‬שיהיה גומר‬
‫כתב שאי‪ ‬לטלטלו כי הוא מוקצה‪ ,‬וכבר השיגו‬ ‫פירותיו לאכילה‪ ,‬ולפיכ‪ ‬כשדעתו לקחתו‬
‫עליו האחרוני‪ ,‬כמו שהביא בשדי חמד )מערכת‬ ‫למצוה ולא לאכילה‪ ,‬שפיר פסק הרשד"‪‬‬
‫ל' כלל קמ"א אות ל"ד( בש‪ ‬שו"ת רבינו חיי‪ ‬הכה‪‬‬ ‫דפטור ממעשר‪ ,‬וכ‪ ‬כתב בשו"ת שבט הלוי )חלק‬
‫מלבוב שכתב שמותר לטלטל מוקצה כדי לצאת‬
‫בו ידי חובת ארבעה מיני‪ ,‬ועוד שיש לומר‬ ‫ג' סו‪ ‬סימ‪ ‬קנ"ה(‪.‬‬
‫שאינו מוקצה כלל כי הוא ראוי לצאת בו לא‬
‫צו‪ .‬ומה שנתבאר בפוסקי‪ ‬של טבל פסול‬
‫אקצי דעתיה מיניה‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪.‬‬ ‫למצוה‪ ,‬היינו כשנטעו לאכילה ולקחו‬
‫למצוה קוד‪ ‬שעשרו‪) ,‬דר‪ ‬אמונה תרומות פרק ב'‬
‫ואולי יש ליישב דעת הכפות תמרי‪ ‬דאיירי‬
‫באתרוג שלא חשב עליו מערב יו‪ ‬טוב ליטלו‬ ‫הלכה ב' ביאורי‪ ‬ד"ה זרע‪.(‬‬
‫למצוה‪ ,‬ולכ‪ ‬יש עליו ש‪ ‬מוקצה‪ ,‬אבל הבית‬
‫מאיר ושאר פוסקי‪ ‬החולקי‪ ‬עליו מיירי‬ ‫צז‪ .‬כמבואר ביפה ללב )חלק ב' סימ‪ ‬תרס"ד אות‬
‫באתרוג שכבר יחדו לצור‪ ‬מצוה מערב שבת‪,‬‬ ‫ט"ו( שנוהגי‪ ‬לעשות עמו מעשה מרקחת‬
‫לכ‪ ‬לא הסיח דעתו ממנו‪ ,‬ואי‪ ‬להקשות שלא‬ ‫אחר החג‪ ,‬ועיי‪ ‬לקמ‪) ‬סימ‪ ‬תרמ"ח הערה קל"ג(‬
‫מצאנו בפוסקי‪ ‬שצרי‪ ‬לייחד מערב יו‪ ‬טוב‬
‫את הלולב והערבה כדי לצאת בה‪ ‬ביו‪ ‬טוב‪,‬‬ ‫שהובא לשונו‪.‬‬