Page 246 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK

‫‪Pg: 246 - 8-Back 21-06-16‬‬ ‫רנב‬

‫דברי‪ ‬הפוסלי‪ ‬בארבע מיני‪| ‬‬

‫סימ‪ ‬תרמט‬

‫אתרוג שהיה תלוי לנוי סוכה‬

‫כז‪ .‬מי שהיה לו אתרוג כשר מיותר ותלאו על הסוכה לנוי‪ ,‬ובאמצע החג רוצה‬
‫ליטלו מהסוכה כדי לצאת בו ידי מצוה‪) ,‬ולא התנה בערב החג שאינו בודל ממנו‬
‫כל בי‪ ‬השמשות(‪ ,‬ביו‪ ‬טוב ראשו‪ ‬אסור לו ליטלו למצוה‪ ,‬כיו‪ ‬שהוא מוקצה‬
‫ואסור לטלטלו‪ ,‬וג‪ ‬שכיו‪ ‬שאסור באכילה כי הקצה למצות נוי סוכהקז‪ ,‬הרי‬

‫אינו 'לכ‪  ‬לכל צרכיכ‪.'‬‬

‫אבל בחולו של מועד מותר לו ליטלו למצוה‪ ,‬ואפילו שאסור באכילה‪ ,‬אינו‬
‫מעכב‪ ,‬כי בשאר ימי‪ ‬אינו צרי‪' ‬לכ‪'‬קח‪.‬‬

‫ויש מי שכתבקט שית‪ ‬בעל האתרוג את האתרוג לחבירו ויאמר לו שג‪ ‬הוא‬
‫יתלהו בסוכתו‪ ,‬ואז ישאר עליו ש‪' ‬נוי סוכה'‪ ,‬ובכל יו‪ ‬יטלנו מהסוכה כדי‬

‫לקיי‪ ‬המצוה‪ ,‬ואחר כ‪ ‬יחזור ויתלנו על הסוכה לנוי‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫שאיסורו תלוי בגופו‪ ,‬ולכ‪ ‬הוא נחשב לכ‪,‬‬ ‫אתרוגי‪ ‬נכו‪ ‬שיקח אחר למצוה‪ ,‬וכ‪ ‬שמעתי‬
‫עיי‪ ‬ש‪.‬‬ ‫מרבותי בעלי הוראה לעני‪ ‬שמ‪ ‬זית שהניחו‬
‫תחת המטה שיש‪ ‬ש‪ ,‬לעני‪ ‬להדליק בו נר‬
‫קח‪ .‬שו"ת חת‪ ‬סופר )חאו"ח סימ‪ ‬קפ"ד( בשאלה‬ ‫חנוכה‪ ,‬שא‪ ‬יש לו שמ‪ ‬אחר בודאי לא ישתמש‬
‫שבא לפניו‪ ,‬ועיי‪ ‬ש‪ ‬שעל פי זה יכול ג‪‬‬
‫בעל האתרוג ליקח את מחיר האתרוג א‪ ‬חבירו‬ ‫בו למצוה‪.‬‬
‫מבקש ממנו שית‪ ‬לו את אתרוגו התלוי בסוכה‪,‬‬
‫עיי‪ ‬ש‪ ,‬ועיי‪ ‬בשו"ת שיבת ציו‪) ‬סימ‪ ‬ט"ז( שג‪‬‬ ‫קז‪ .‬שו"ת חת‪ ‬סופר )חאו"ח סימ‪ ‬קפ"ד(‪ ,‬והיינו‬
‫מטע‪ ‬שאינו 'שלכ‪ ,'‬אבל מטע‪ ‬הרמב"‪‬‬
‫העלה כ‪.‬‬ ‫שמה שאסור באכילה אינו פרי כלל ואסור כל‬
‫שבעה‪ ,‬אי‪ ‬לאסור מחמת זה אפילו ביו‪‬‬
‫קט‪ .‬בשו"ת י ‪‬ש ‪‬מח לב )למו"ז הג"ר משה שמעו‪ ‬הלוי‬ ‫הראשו‪ ,‬כיו‪ ‬שאתרוג זה הוא פרי כיו‪ ‬שראוי‬
‫זצ"ל אב"ד פרויקירכע‪ ,‬סימ‪ ‬כ"ט( שפלפל‬ ‫לדבר מצוה‪ ,‬כי א‪ ‬יזדמ‪ ‬שלא יהיה לו מה‬
‫בתשובת החת"ס‪ ,‬ובסו‪ ‬דבריו העלה שלא היה‬ ‫יאכל ביו‪ ‬טוב כלל כי א‪ ‬אתרוג זה‪ ,‬יהיה‬
‫אומר להתיר לתת אתרוג זה לצור‪ ‬ד' מיני‪,‬‬ ‫מותר לאכלו אפילו שהוקצה למצותו‪ ,‬שאי‪‬‬
‫ויעקר ש‪ ‬נוי סוכה ממנו‪ ,‬אלא שיעשה באופ‪‬‬ ‫בזה ביזוי מצוה‪ ,‬וכ‪ ‬לכל דבר מצוה שאפשר‬
‫זה שעדיי‪ ‬יהיה עליו ש‪ ‬נוי סוכה‪ ,‬והביא ראיה‬ ‫שיצוייר‪ ,‬וכ‪ ‬כתב הגאו‪ ‬בעל שער המשפט‬
‫מדברי הגמ' )מגילה ד‪ ‬כ"ו ע"ב( לגבי השתמשות‬ ‫בשו"ת נחלת אבות )או"ח סימ‪ ‬ג'( דכיו‪ ‬שעכשיו‬
‫ע‪ ‬הארו‪ ‬הקודש לסתו‪ ‬חלל לצור‪ ‬כהני‪‬‬ ‫אינו ראוי אינו נחשב לכ‪ ,‬ולכ‪ ‬מטע‪ ‬זה לבד‬
‫כדי שלא יעבור הטומאה‪ ,‬ולא אמרינ‪ ‬שנפקע‬ ‫לא היה נפסל למצוה‪ ,‬אבל מטע‪ ‬שאינו‬
‫קדושתו‪ ,‬כיו‪ ‬שעדיי‪ ‬נשאר עליו קדושתו כי‬ ‫'שלכ‪ '‬אי‪ ‬ליטלו למצוה ביו‪ ‬הראשו‪ ,‬אבל‬
‫עדיי‪ ‬הוא משמש לכ‪ ,‬ומעשי‪ ‬בכל יו‪ ‬שאד‪‬‬ ‫באור שמח )פרק י"ז מהלכות מאכלות אסורות הלכה‬
‫נסמ‪ ‬על התיבה שקורי‪ ‬ש‪ ‬בספר תורה ולא‬ ‫כ"ז ד"ה ה‪ ,‬בסוגר( כתב דכיו‪ ‬שאיסור מוקצה‬
‫אמרינ‪ ‬דנפקע קדושתו מקדושה לחול‪ ,‬כי לא‬ ‫בנוי סוכה הוא איסור דרבנ‪ ‬ותלוי בזמ‪ ,‬דרק‬
‫נחשב הפקעה א‪ ‬נשאר בו תשמישו לקדושה‬ ‫לשבעת ימי‪ ‬איקצאי‪ ,‬אינו דומה לדמאי‬

‫כבראשונה‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪.‬‬