Page 242 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK

‫‪Pg: 242 - 8-Back 21-06-16‬‬ ‫רמח‬

‫דברי‪ ‬הפוסלי‪ ‬בארבע מיני‪| ‬‬

‫סימ‪ ‬תרמט‬

‫ובחו‪ ‬לאר‪ ‬יכול ליטלו לכתחילה‪ ,‬כי אי‪ ‬תרומות ומעשרות נוהג בחו‪ ‬לאר‪‬‬
‫בזמ‪ ‬הזהצג‪.‬‬

‫ערלה וטבל באתרוגי‪ ‬שנטע‪ ‬רק למצוה‬

‫כד‪ .‬פרדס אתרוגי‪ ‬שנטעו רק לצור‪ ‬קיו‪ ‬מצות נטילת אתרוג‪ ,‬חייב בערלהצד‪,‬‬
‫ויש מי שאומרצה שהוא פטור מ‪ ‬המעשרצו‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫רק איסור מדרבנ‪ ,‬מכל מקו‪ ‬הרי למעשה יש‬ ‫מ"ה( החמיר בטבל לפסול אפילו בשאר ימי‪,‬‬
‫עליו איסור אכילה בגו‪ ‬הדבר שהוא עצמו‬ ‫וא‪ ‬שכתב ש‪ ‬לפרש דעת השו"ע שהוא‬
‫מוקצה למצוה‪ ,‬ואי‪ ‬לומר שכיו‪ ‬שהמצוה גר‪‬‬ ‫כהרמב"‪ ,‬מכל מקו‪ ‬היה לפרש שלעני‪ ‬הלכה‬
‫לו האיסור אינו מעכב‪ ,‬כי מה החילוק יש בזה‪,‬‬ ‫אינו כ‪ ,‬אלא על כרח‪ ‬שדעתו היה להחמיר‬
‫אלא ודאי שכיו‪ ‬שאחר יו‪ ‬טוב הוא ראוי‬ ‫בזה‪ ,‬אלא מה שכתב ליטלו בלא ברכה היינו‬
‫לאכילה‪ ,‬ג‪ ‬עכשיו הוא נחשב 'לכ‪ ,'‬כי יבוא‬
‫היו‪ ‬ויוכל להשתמש בו לכל צרכו‪ ,‬כ‪ ‬הדבר‬ ‫כשאי‪ ‬לו אחר‪.‬‬
‫לעני‪ ‬טבל שכיו‪ ‬שאחר יו‪ ‬טוב יוכל לתקנו‪,‬‬
‫אינו מעכב מה שעכשיו אינו ראוי לאכילה‪ ,‬אלא‬ ‫ועיי‪ ‬בפרי מגדי‪) ‬א"א ס"ק כ'( שצדד להתיר‬
‫שיש לחלק קצת‪ ,‬שאתרוג שהוקצה למצוה כבר‬ ‫ליטול אתרוג של טבל למצוה‪ ,‬כיו‪ ‬שיש לומר‬
‫היה ראוי קוד‪ ‬יו‪ ‬טוב ממילא קל הוא לעני‪‬‬ ‫שלצור‪ ‬מצוה שאי‪ ‬לו אחר מותר להפריש ביו‪‬‬
‫להיות עליו ש‪' ‬פרי מאכל'‪) ,‬עכשיו ראיתי באור‬ ‫טוב‪ ,‬ומיגו דאי בעי מפריש יצא ידי חובתו אפילו‬
‫שעדיי‪ ‬לא הפריש‪ ,‬ועיי‪ ‬בשו"ת השיב משה )סו‪‬‬
‫שמח פרק י"ז מהלכות מאכלות אסורות הלכה כ"ז ד"ה‬ ‫או"ח( מה שכתב נכד המחבר‪ ,‬בביאור דברי הגמ'‬
‫שמותר להפריש ביו‪ ‬טוב לצור‪ ‬מצוה‪ ,‬ועוד‬
‫א‪ ,‬שנגע בסברא זו(‪ ,‬אבל מדברי החת"ס )או"ח סימ‪‬‬ ‫כתב ש‪ ‬לצדד להכשיר אתרוג של טבל למצוה‪,‬‬
‫קפ"ד( נראה דלא ס"ל סברא זו‪ ,‬כי כתב להקל‬ ‫כי בשער המל‪ ‬בהלכות לולב כתב על מה‬
‫ליטול אתרוג שהיה תלוי בסוכה לנוי‪ ,‬מטע‪‬‬ ‫שאמרו בגמרא )סוכה ד‪ ‬ל"ה ע"ב( שמותר ליטול‬
‫שהוא ראוי לאכילת דבר מצוה‪ ,‬ולפי זה יש‬ ‫אתרוג של דמאי‪ ,‬כיו‪ ‬שהוא ראוי לו‪ ,‬דאי בעי‬
‫לומר ג‪ ‬באתרוג שהוקצה למצותו גופיה שראוי‬ ‫מפקיר נכסיו והוי עני ומותר בדמאי‪ ,‬וכתב‬
‫בשעה"מ‪ ,‬דא‪ ‬על גב שאסור להפקיר ביו‪ ‬טוב‪,‬‬
‫לאכילה לדבר מצוה‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪.‬‬ ‫סבירא ליה לש"ס דקרא לא קפיד אלא שיהיה‬
‫ראוי לכ‪ ‬באיזה זמ‪ ‬שיהיה‪ ,‬ולא בעינ‪ ‬שיהיה‬
‫צג‪ .‬כמבואר ביו"ד סימ‪ ‬של"א סעי‪ ‬א'‪.‬‬ ‫ראוי דוקא ביו‪ ‬טוב עצמו‪ ,‬ועל פי זה כתב דכיו‪‬‬
‫שיכול לתק‪ ‬את הטבל אחר יו‪ ‬טוב‪ ,‬הרי הוא‬
‫צד‪ .‬פשוט בשו"ע )יו"ד סימ‪ ‬רצ"ד סעי‪ ‬כ"ד( והוא‬
‫מדברי הירושלמי )ערלה פרק א' הלכה א'( 'רב‬ ‫נחשב שראוי לאכילה‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪.‬‬
‫הונא שאל‪ ,‬אתרוג שנטעו למצותו מהו שחייב‬
‫בערלה‪ ,‬חזר רב הונא ואמר‪ ,‬אתרוג שנטעו‬ ‫ולענ"ד להביא ראיה למוח"ז הרה"ק שו"ת‬
‫למצותו חייב בערלה‪ ,‬לא כ‪ ‬תנינ‪ ,‬ולקחת‪ ‬לכ‪‬‬ ‫אבני צדק )בעל היטב לב( זי"ע בסברתו‪ ,‬כי‬
‫ולא מ‪ ‬המצוה‪ ,‬תמ‪ ,‬ולקחת‪ ‬בדמי‪ ‬ולא מ‪‬‬ ‫לכאורה יש לעיי‪ ‬על כל אתרוג אי‪ ‬אפשר‬
‫לצאת בו הרי הוא אסור באכילה מדרבנ‪ ‬שהרי‬
‫המצוה‪ ,‬וכו'‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪.‬‬ ‫הוקצה למצותו‪ ,‬ויש עליו איסור אכילה בחג‪,‬‬
‫ונמצא שאינו 'לכ‪  ‬לכל צרכיכ‪ '‬וא‪ ‬שהוא‬
‫צה‪ .‬כ‪ ‬כתב בשו"ת מהרשד"‪) ‬יו"ד סימ‪ ‬קצ"ב(‬
‫דהנוטע אתרוג למצוה יוצא בו ידי חובתו‬