Page 344 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK

‫‪Pg: 344 - 11-Front 21-06-16‬‬ ‫שנ‬

‫הידור מצוה בקניית האתרוג |‬

‫סימ‪ ‬תרנו‬

‫לחלוק כבוד לגדול בהידור מצוה‬

‫י‪ .‬מי שרוצה לקנות לולב ואתרוג ואחר רוצה לקנותו בעד חכ‪ ‬גדול הדור‪,‬‬
‫ויש ש‪ ‬אתרוג אחד שהוא מהודר‪ ,‬ומי שמעלה יותר בדמי‪ ‬יזכה באתרוג‪,‬‬
‫מותר לו להעלות בדמי‪ ‬הרבה ואי‪ ‬צרי‪ ‬להניחו לפני הגדול‪ ,‬שבמה שצונו‬
‫השי"ת אי‪ ‬חולקי‪ ‬כבוד לרבלב‪ ,‬דיותר קרוב אצל עצמו לעשות המצוה שצונו‬

‫הקדוש ברו‪ ‬הואלג‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫להדליק הביאו לו שמ‪ ‬זית‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪ ‬שהארי‪‬‬ ‫עבור היופי הוא מפסיד את המצוה מידי יו‪‬‬
‫בזה והעלה להלכה שכיו‪ ‬שהתחיל כבר במצוה‬ ‫ביומו‪ ,‬אבל לעני‪ ‬חיפוש ארבע מיני‪ ‬מהודרי‪‬‬
‫אי‪ ‬מפסיקי‪ ‬כדי לעשותו בהידור יותר‪ ,‬וכ‪‬‬ ‫שנוהגי‪ ‬לחפש קוד‪ ‬ימי החג‪ ,‬שאז עדיי‪ ‬אינו‬
‫לעני‪ ‬אתרוג מה שאמרו בהידור מצוה עד‬ ‫מחוייב במצוה‪ ,‬נמצא שאינו מפסיד את המצוה‬
‫שליש איירי כשעדיי‪ ‬לא התחיל במצוה‪ ,‬אבל‬ ‫על ידי ההמתנה‪ ,‬לכ‪ ‬בודאי יהדר לחפש אחר‬
‫א‪ ‬כבר התחיל במצוה אינו מפסיק להידור‬ ‫המהודר ביותר‪ ,‬וא‪ ‬לא ימצא במקו‪ ‬זה יל‪‬‬
‫מצוה‪ ,‬אבל בשו"ת חכ‪ ‬צבי )סימ‪ ‬מ"ה( הארי‪‬‬
‫לסתור את כל דבריו‪ ,‬וכתב שמה שהכי‪ ‬את‬ ‫למקו‪ ‬אחר‪.‬‬
‫הנרות במנורה אינו נחשב להתחלת המצוה‪,‬‬
‫וג‪ ‬לעני‪ ‬אתרוג א‪ ‬לקח אתרוג בידו ועדיי‪‬‬ ‫לא‪ .‬כי א‪ ‬אי‪ ‬אתרוגי‪ ‬מצויי‪ ‬בשוק לקנות‬
‫לא התחיל מצותו ואחר כ‪ ‬נתנו לו מהודר‬ ‫ועל ידי השהייה אפשר שיפסיד את‬
‫וגדול יותר‪ ,‬צרי‪ ‬להדר אחר היפה יותר‪ ,‬ועיי‪‬‬ ‫המצוה לגמרי‪ ,‬בודאי לא ימתי‪ ‬לקנות את‬
‫שערי תשובה )סימ‪ ‬תרע"ג ס"ק א'( שכתב שא‪‬‬ ‫המהודר אלא יקח מה שיבוא לידו כשר למצוה‪.‬‬
‫כבר לקחו בידו לבר‪ ‬ובתו‪ ‬כ‪ ‬בא חבירו‬ ‫עיי‪ ‬בשו"ת שבות יעקב )חלק א' או"ח סימ‪ ‬ל"ד(‬
‫ורוצה לית‪ ‬לו מהודר יותר במתנה על מנת‬ ‫לעני‪ ‬מי שהביאו לו בשעת ההלל אתרוג ולולב‬
‫להחזיר‪ ,‬יש לסמו‪ ‬על השבות יעקב שלא יקח‬ ‫שהיו כשרי‪ ‬מעיקר הדי‪ ,‬ולא רצה לצאת בה‪‬‬
‫את של חבירו‪ ,‬אלא יבר‪ ‬על שלו‪ ,‬ואולי ג‪‬‬ ‫כי היה רוצה להמתי‪ ‬שעה או שתי‪ ‬שיביאו‬
‫לו אתרוג מהודר ויותר נאה‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪ ‬שהארי‪‬‬
‫החכ‪ ‬צבי מודה בכהאי גוונא‪.‬‬ ‫בזה‪ ,‬והסיק לעני‪ ‬הלכה‪ ,‬שא‪ ‬בודאי יובא לו‬
‫אתרוג מהודר יותר‪ ,‬יש להמתי‪ ‬על מצוה מ‪‬‬
‫ונראה פשוט שאחר שכבר קיי‪ ‬המצוה‬ ‫המובחר‪ ,‬אבל אי‪ ‬בודאי שיביאו לו אחר‪ ,‬לא‬
‫באתרוג אחד‪ ,‬יכול ליקח אתרוג אחר יותר‬ ‫ימתי‪ ,‬כדי שלא להחמי‪ ‬את המצוה‪ ,‬עיי‪ ‬עוד‬
‫מהודר כדי לנענע בו ליתר שאת‪ ,‬וכ‪ ‬אנו רואי‪‬‬ ‫בחלק ב' סימ‪ ‬ל'‪ ,‬ובשו"ת אגרות משה )או"ח‬
‫אפילו גדולי‪ ‬וחשובי‪ ‬שיש לפניה‪ ‬הרבה‬
‫אתרוגי‪ ‬שאינ‪ ‬שוי‪ ‬בדרגת ההידור ‪ ‬לא ראי‬ ‫חלק ב' סימ‪ ‬ל"ז(‪.‬‬
‫זה כראי זה ‪ ‬ואחר שכבר קיימו המצוה באחד‬
‫מה‪ ,‬שוב נוטלי‪ ‬לנענע באחרי‪ ‬שלפניה‪,‬‬ ‫א‪ ‬כבר התחיל לקיי‪ ‬המצוה באינו מהודר‪,‬‬
‫א‪ ‬מותר לסלק ידיו ולקיי‪ ‬במהודר‪ ,‬עיי‪‬‬
‫ואי‪ ‬בזה פג‪ ‬לאתרוג הראשו‪.‬‬ ‫שו"ת שבות יעקב )חלק א' או"ח סימ‪ ‬ל"ז( שכתב‬
‫לדו‪ ‬במי שהיה רגיל להדליק נרות חנוכה‬
‫לב‪ .‬שיירי כנסת הגדולה )סימ‪ ‬תר"ס( שכתב‬ ‫בשמ‪ ‬זית‪ ,‬ופע‪ ‬אחת כשבא לביתו מצא רק‬
‫'ומעיד אני עלי שראיתי לא"א ז"ל שהעלה‬ ‫נרות שעוה והתחיל להכי‪ ‬עצמו ע‪ ‬נרות של‬
‫בדמי‪ ‬לולב שקנאו גביר אחד מהקהל להרב‬ ‫שעוה‪ ,‬ותחבו כבר במנורה‪ ,‬ובתו‪ ‬כ‪ ‬כשרצה‬