Page 345 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK
P. 345

‫‪Pg: 345 - 11-Front 21-06-16‬‬

‫סעי‪ ‬א | פרטי הידור מצוה בקניית האתרוג שנא‬

                                                       ‫סימ‪ ‬תרנו‬

‫וכ‪ ‬הדי‪ ‬מי שבא לקנות אתרוג לעצמו ולאביו‪ ,‬ומצא אתרוג אחד נאה‪ ,‬ואחד‬
‫אינו נאה כל כ‪ ,‬אינו צרי‪ ‬לקנות את הנאה לאביו כדי לכבדו בזה‪ ,‬כי אי‪‬‬
‫חייב לכבדו משל עצמו אלא משל אביו‪ ,‬וכל שכ‪ ‬שאי‪ ‬חייב לכבדו במצוה של‬

                                                                           ‫הקב"ה לד‪.‬‬

‫ונראה שכל זה הוא דוקא כשאינ‪ ‬עומדי‪ ‬בפניו בעת הקניה‪ ,‬אבל א‪ ‬בעת‬
‫הקניה ה‪ ‬עומדי‪ ‬לפניו‪ ,‬אי‪ ‬נאה ליקח את היפה לעצמו ולהניח לרבו או לאביו‬

                                                                ‫ליקח את הפחותלה‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫תרנ"ח ס"ק י"ב( בש‪ ‬מטה משה )סימ‪ ‬תתקל"ט(‬         ‫החסיד כמהר"ר דוד הכה‪ ‬זלה"ה‪ ,‬ואמרו לו‬
                   ‫ומעגלי צדק )סו‪ ‬דיני אתרוג(‪.‬‬  ‫לאדוני אבי שלא היה לו להעלות בדמי‪ ‬אותו‬
                                                 ‫לולב שקנאו הגביר הנזכר להרב החסיד הנזכר‬
‫לג‪ .‬עיי‪ ‬בהערה הקודמת‪ ,‬והנה ה‪ ‬איירי לעני‪‬‬       ‫מפני כבודו‪ ,‬והשיב א"א ז"ל הרב החסיד גדול‬
‫קניית המצוה שמוכרי‪ ‬מי שיקיימו‪ ,‬וכמו‬             ‫כבודו‪ ,‬אמנ‪ ‬במה שצוה ה' מצוה מ‪ ‬התורה‬
‫שרגילי‪ ‬אצלנו למכור את המצות בספר תורה‬           ‫אי‪ ‬חולקי‪ ‬כבוד לרב‪ ,‬דיותר קרוב אצל עצמו‬
‫היו רגילי‪ ‬למכור את מצות לולב מי שיזכה‬           ‫לעשות המצוה שצונו הקב"ה משו‪ ‬אד‪,‬‬
‫בקיו‪ ‬המצוה‪ ,‬ובזמנינו אי‪ ‬מצוי עני‪ ‬זה‪ ,‬ולכ‪‬‬     ‫ושבחוהו חכמי‪ ‬על התשובה הזאת'‪ ,‬עיי‪‬‬
‫כתבתי באופ‪ ‬זה ששני‪ ‬באו לקנות‪ ,‬ובזה‬             ‫בשו"ת לב חיי‪) ‬חלק א' סימ‪ ‬צ"א( שהארי‪‬‬
‫בודאי שאי‪ ‬צרי‪ ‬לחלוק כבוד‪ ,‬כיו‪ ‬שהרב יהיה‬       ‫אריכות גדולה בכל עני‪ ‬זה‪ ,‬ודעתו ברור שאי‪‬‬
‫לו אתרוג אלא שהוא קונה את המהודר יותר‪.‬‬           ‫לכבד שו‪ ‬אד‪ ‬במצוה שיכול הוא עצמו לקיי‪‬‬
                                                 ‫אפילו מפני כבודו‪ ,‬ועיי‪ ‬ש‪ ‬במעשה שהיה‬
‫לד‪ .‬בכורי יעקב )סו‪ ‬הסימ‪ (‬שהביא את דברי‬         ‫בקהל אחד שהיה לה‪ ‬אתרוג ולקהל סמו‪ ‬לו‬
‫השכה"ג‪ ,‬וכתב דלפי זה אי‪ ‬צרי‪ ‬לנהוג‬              ‫לא היה אתרוג והתחננו קהילת בני העיר‬
                                                 ‫הסמוכה לשלוח לה‪ ‬האתרוג ליו‪ ‬אחד מימי‬
                         ‫כבוד לאביו לעני‪ ‬זה‪.‬‬    ‫החג‪ ,‬והורה ש‪ ‬שלא לשלוח לה‪ ,‬כי אפילו‬
                                                 ‫שרצונ‪ ‬עז לקיי‪ ‬מצות ארבע מיני‪ ‬מכל מקו‪‬‬
‫לה‪ .‬עיי‪ ‬בשו"ת חות יאיר )סימ‪ ‬קפ"ו באמצע‬         ‫אי‪ ‬לה‪ ‬להפסיד את המצוה המוטלת עליה‪‬‬
‫התשובה( שכתב הטע‪ ‬במעשה דרבי‬                     ‫באותו היו‪ ‬וליתנה לקהילה של העיר הסמוכה‪,‬‬
‫גמליאל )ד‪ ‬מ"א ע"ב( שלקח בספינה את האתרוג‬        ‫ויש בזה חיבוב במצוה להראות שאינו מוותר‬
‫באל‪ ‬זוז‪ ,‬למה לא לקחו רבי אלעזר ב‪ ‬עזריא‬         ‫עליה‪ ,‬ועיי‪ ‬ש‪ ‬באריכות נפלאה בכל עני‪ ‬זה‪,‬‬
‫שהיה עשיר גדול‪ ,‬שכיו‪ ‬שהיו בספינה ולא היה‬        ‫וסתר את כל דברי האומרי‪ ‬שצריכי‪ ‬לשלוח‬
‫בנמצא רק אתרוג אחד חלקו כבוד לנשיא שהוא‬          ‫לה‪ ‬ליו‪ ‬אחד‪ ,‬אול‪ ‬כל זה איירי א‪ ‬יש רק‬
‫יקחהו‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪ ,‬ואינו סתירה למה שכתב‬             ‫אתרוג אחד בעיר וזולת אתרוג זה לא יוכלו‬
‫בכנסת הגדולה )ש‪ ,(‬שדייק בלשונו וכתב 'ואחד‬       ‫לקיי‪ ‬המצוה כלל‪ ,‬אבל א‪ ‬יש אתרוג של‬
‫רצה לקנותו בעד חכ‪ ‬גדול הדור'‪ ,‬דהיינו שאי‪‬‬       ‫ציבור ואחד מבני הקהילה יש לו אתרוג מיוחד‬
‫החכ‪ ‬לפניו‪ ,‬כי אילו היה לפניו בודאי שאי‪‬‬         ‫לו‪ ,‬ובעיר אחרת אי‪ ‬לה‪ ‬אתרוג כלל‪ ,‬מוטב‬
‫לבזות החכ‪ ‬וליקח את הנאה יותר‪ ,‬אמנ‪ ‬לפי‬          ‫שישלחנו לעיר ההוא כדי שיצאו בו ידי חובת‪,‬‬
‫הנתבאר בשו"ת לב חיי‪) ‬ש‪ (‬ג‪ ‬בזה אי‪ ‬צרי‪‬‬        ‫והוא יבר‪ ‬על של הקהל‪ ,‬כ‪ ‬כתב במג"א )סימ‪‬‬
‫לכבד את הרב‪ ,‬כי בכל אופ‪ ‬שיוכל לקיי‪ ‬את‬
‫המצוה כתיקונה יותר אינו צרי‪ ‬לכבד את‬

                                    ‫הגדול בזה‪.‬‬
   340   341   342   343   344   345   346   347   348   349   350