Page 362 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK

‫‪Pg: 362 - 12-Back 21-06-16‬‬ ‫שסח‬

‫דיני לולב ביו‪ ‬טוב ראשו‪| ‬‬

‫סימ‪ ‬תרנח‬

‫ולכ‪ ‬א‪ ‬השאירו על השולח‪ ‬מערב שבת‪ ,‬וצרי‪ ‬למקו‪ ‬השלח‪ ,‬אסור לו לסלקו‬
‫מש‪ ‬ז‪.‬‬

‫טלטול האתרוג בשבת‬

‫ד‪ .‬אתרוג שאינו יקר המיועד לש‪ ‬מצוה‪ ,‬מותר לטלטלו בשבת‪ ,‬שהרי ראוי‬
‫להריח בוח‪ ,‬וא‪ ‬למי שנוהג להחמיר שלא להריח בו ג‪ ‬בשבת שבתו‪ ‬המועד‪,‬‬

‫מכל מקו‪ ‬הוא ראוי לאחרי‪ ‬שנוהגי‪ ‬להקל בזהט‪.‬‬

‫אבל אתרוג יקר שמקפיד עליו שלא יפג‪ ,‬יש עליו ש‪' ‬מוקצה מחמת חסרו‪‬‬
‫כיס' בשבת שקוד‪ ‬החג‪ ,‬כיו‪ ‬שהוא מקפיד עליו ובודאי לא יריח בוי‪ ,‬וחל עליו‬

‫ש‪ ‬מוקצהיא‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫החג יש להקל‪ ,‬כיו‪ ‬שא‪ ‬בחול המועד א‪ ‬אינו‬ ‫ותוספת שבת )סימ‪ ‬ש"ח ס"ק כ"ב(‪ ,‬ומשנ"ב )ס"ק‬
‫נוטלו לש‪ ‬מצוה דעת המג"א )ש‪ (‬שמותר‬ ‫ד'(‪ .‬אבל הט"ז )ס"ק ג'( כתב להקל לטלטלו‬
‫להריח בו‪ ,‬לכ‪ ‬בשבת שבודאי אינו נוטלו לש‪‬‬ ‫לצור‪ ‬גופו ומקומו כמו שופר‪ ,‬וכבר תמהו עליו‬
‫מצוה‪ ,‬כולי עלמא מודי‪ ‬שאפשר להקל‪ ,‬וכ‪ ‬כתב‬ ‫הפוסקי‪ ,‬שאינו דומה לשופר‪ ,‬כי שופר כלי‬
‫באליה רבה )ס"ק א'(‪ ,‬ובשלח‪ ‬שלמה )סעי‪ ‬א'(‪,‬‬ ‫שמלאכתו לאיסור הוא‪ ,‬וראוי לאיזה תשמיש‬
‫ובחיי אד‪) ‬כלל קמ"ח סעי‪ ‬כ'(‪ ,‬וא‪ ‬שהט"ז )ש‪‬‬ ‫לשאוב בו וכדומה‪ ,‬אבל לולב אינו ראוי לשו‪‬‬
‫ס"ק א'( חולק על זה‪ ,‬וסובר שא‪ ‬כשאינו נוטל‬ ‫תשמיש‪) ,‬הנה בזמנינו ג‪ ‬השופר אינו ראוי לשו‪‬‬
‫לש‪ ‬מצוה אסור להריח בו‪ ,‬וכ‪ ‬הסכימו בחמד‬
‫משה )סימ‪ ‬תרנ"ג ש‪ (‬ובמטה יהודה )ש‪ ‬ס"ק א'(‪,‬‬ ‫תשמיש‪ ,‬כי לעול‪ ‬לא ישתמשו בו לשאוב‪ ,‬מכל מקו‪‬‬
‫שיש למנוע מלהריח ג‪ ‬בשבת‪ ,‬מכל מקו‪‬‬
‫הרוצה לנהוג כדעת המג"א להריח בו בשבת‪ ,‬אי‪‬‬ ‫כלי הוא כי הוא עשוי להשמיע בו קול‪ ,‬אלא שאסור‬

‫מוחי‪ ‬בידו‪ ,‬כי יש לו הרבה על מי לסמו‪.‬‬ ‫להשמיע קול בשבת ולכ‪ ‬הוא כלי שמלאכתו לאיסור‪ ,‬כמו‬

‫ט‪ .‬כמבואר לעיל בהערה הקודמת שהנוהג‬ ‫שכתב הרמ"א סימ‪ ‬ש"ח סעי‪ ‬ד'‪ ,‬והוא תלוי במחלוקת‬
‫להקל בזה יש לו על מי לסמו‪.‬‬
‫הראשוני‪ ‬לעני‪ ‬כלי שמלאכתו לאיסור שאי‪ ‬לו תשמיש‬
‫י‪ .‬וא‪ ‬שהאתרוג הוא פרי מאכל ומלאכתו‬
‫להיתר וג‪ ‬אפשר להריח בו‪) ,‬שהרי הוא עומד‬ ‫היתר בשבת‪ ,‬ועיי‪ ‬מה שכתבנו בסימ‪ ‬ש"ח סעי‪ ‬ג' בדעת‬
‫לפני החג ועדיי‪ ‬לא הוקצה למצותו(‪ ,‬מכל מקו‪ ‬כיו‪‬‬
‫שמקפיד עליו לא יאכל ממנו‪ ,‬ולא יריח בו כלל‪,‬‬ ‫המשנ"ב בזה‪ ,‬ועדיי‪ ‬לא נדפס(‪ .‬וא‪ ‬שאמרו‬
‫נמצא שאי‪ ‬לו תשמיש היתר בשבת‪ ,‬ולכ‪ ‬חל‬ ‫בירושלמי )סוכה פרק ג' הלכה י"א( 'רבנ‪ ‬דקסרי‪‬‬
‫עליו ש‪ ‬מוקצה על ידי מה שמקפיד עליו‪ ,‬ואי‪‬‬ ‫אמרי‪ ,‬ערבה מותר להני‪ ‬בה לחולה בשבת'‪,‬‬
‫מועיל לו מה שמלאכתו להיתר‪ ,‬כיו‪ ‬שלמעשה‬ ‫ולכאורה הוא מוקצה כמו הלולב‪ ,‬יש לומר‬
‫דלצור‪ ‬חולה התירו‪ ,‬כעי‪ ‬מה שאמרו בסימ‪‬‬
‫אי‪ ‬לו תשמיש היתר‪.‬‬ ‫שכ"ח סעי‪ ‬י"ז‪) ,‬שעה"צ אות ג'(‪ ,‬או יש לומר‬
‫שאיירי שיחדו מבעוד יו‪ ‬להני‪ ‬בו לחולה‪ ,‬כמו‬
‫יא‪ .‬כ‪ ‬נראה‪ ,‬וכ‪ ‬שמעתי מהגאו‪ ‬ר' אליהו‬
‫פאלק זצ"ל בעמח"ס שו"ת מחזה אליהו‬ ‫שאמרו בסימ‪ ‬ש"ח סעי‪ ‬כ"ג‪.‬‬

‫ז‪ .‬כדי‪ ‬מוקצה מחמת גופו‪ ,‬שנתבאר בסימ‪‬‬
‫ש"ח סעי‪ ‬ו' ז'‪.‬‬

‫ח‪ .‬רמ"א‪ ,‬וא‪ ‬שנתבאר לעיל סימ‪ ‬תרנ"ג שיש‬
‫למנוע מלהריח בו‪ ,‬מכל מקו‪ ‬בשבת שבתו‪‬‬