Page 52 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK

‫‪Pg: 52 - 2-Front 21-06-16‬‬ ‫נח‬

‫דיני הלולב |‬

‫סימ‪ ‬תרמה‬

‫את לחותו לכל מש‪ ‬ימי החג‪ ,‬ויתייבש באמצע ימי החג‪ ,‬כתבו הפוסקי‪ ‬שהוא‬
‫כשר בעודו לחקטו‪.‬‬

‫שרו‪ ‬קצת למעלה בתיומת‬

‫לז‪ .‬לולב שיש לו קצת מראה חו‪) ‬ברוי‪ (‬למעלה על עלה העליונה התיומה‪,‬‬
‫שנשר‪ ‬מעט מהעלה העליונה מכח זריחת השמש על הלולב‪ ,‬כשר‪ ,‬ואי‪‬‬
‫בזה פסול יבשקטז‪ .‬והמהדרי‪ ‬לוקחי‪ ‬לולב אחר א‪ ‬הוא מצוי ש‪ ‬תחת יד‪‬קיז‪.‬‬

‫מראה לב‪ ‬על הלולב‬

‫לח‪ .‬לולב שיש עליו מראה לב‪ ,‬אפילו א‪ ‬הוא על העלה העליו‪ ‬אינו פוסל‪,‬‬
‫א‪ ‬רואה שהוא לח ורטוב ואינו יבש‪ ,‬כי אי‪ ‬מראה לב‪ ‬פוסל בלולבקיח‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫)סוכה ד‪ ‬מ"ו ע"ב( הפריש שבעה אתרוגי‪ ‬וכו'‪,‬‬ ‫קטו‪ .‬בספר ארחות חיי‪) ‬ספינקא‪ ,‬אות ד'( הביא‬
‫הלכ‪ ‬אי‪ ‬ל‪ ‬בו אלא שעתו‪ ,‬וכששיערו חכמי‪‬‬ ‫בש‪ ‬שו"ת דברי שאול ויוס‪ ‬דעת )סימ‪‬‬
‫שיעור האתרוג שיערו שיכול לצאת בו מיד‬ ‫נ"ג( שכתב לדו‪ ‬בזה א‪ ‬יש לדמותו להא‬
‫בשיעור זה‪ ,‬ועיי‪ ‬ש‪ ‬עוד‪ ,‬ולפי זה בודאי‬ ‫שכתב הרמ"א )סימ‪ ‬תרכ"ט סעי‪ ‬י"ב( לעני‪ ‬סכ‪,‬‬
‫שאפשר לצאת בלולב שעומד להתיבש באמצע‬ ‫שכל מה שדרכו ליבש תו‪ ‬שבעה מיד דיינינ‪‬‬
‫ליה כאילו הוא יבש‪ ,‬ועל פי זה כתב שיש‬
‫ימי החג‪ ,‬כי אינו דומה לסכ‪.‬‬ ‫לעיי‪ ‬א‪ ‬בלולב שעומד להתייבש באמצע ימי‬
‫החג דינינ‪ ‬ליה כאילו הוא יבש אפילו בעודו‬
‫קטז‪ .‬כ‪ ‬כתב בחזו‪ ‬איש )סימ‪ ‬קמ"ה אות י"א(‬ ‫לח‪ ,‬וכתב ש‪ ‬להוכיח דאי‪ ‬לדמותו לסוכה‪,‬‬
‫שמצוי הדבר שהחמה שורפת ראש העלה‬ ‫ועיי‪ ‬בשערי תשובה )סימ‪ ‬תרמ"ח סעי‪ ‬כ"ב(‬
‫בחודה ממש ומראהו אדו‪ ,‬אבל הוא עומד‬ ‫שהביא בש‪ ‬ברכי יוס‪) ‬ש‪ ‬ס"ק ד'( שכתב‬
‫שנסתפק באתרוג שיש בו כשיעור כביצה‬
‫בקשיותו‪ ,‬ואינו בכלל יבש‪.‬‬ ‫בצמצו‪ ,‬ובודאי בימי‪ ‬האחרוני‪ ‬של חג‬
‫יתקט‪ ‬שיעורו‪ ,‬אי נפיק בימי‪ ‬שיש בו כשיעור‪,‬‬
‫קיז‪ .‬כ‪ ‬ראיתי אצל בעלי הוראה כאשר‬ ‫וכתב לדמותו להא דסכ‪ ‬סוכה שעומד‬
‫שואלי‪ ‬על שני לולבי‪ ‬ואחד שרו‪‬‬ ‫להתיבש‪ ,‬וכתב שיש דוחי‪ ‬שאינו דומה‪ ,‬ועיי‪‬‬
‫למעלה ואחד אינו שרו‪ ,‬שמציעי‪ ‬ליקח את‬ ‫בשערי תשובה ש‪ ‬שדחה הדמיו‪ ‬לסכ‪ ,‬שאי‪‬‬
‫שאינו שרו‪ ,‬ובספר ארבעת המיני‪ ‬השל‪‬‬ ‫הנידו‪ ‬דומה לראיה‪ ,‬דהת‪ ‬הדר‪ ‬לסכ‪ ‬כדי‬
‫)מילואי‪ ‬אות כ"ב( כתב ששמע שהגרי"ז מבריסק‬ ‫שיהיה ראוי לכל שבעה‪ ,‬וכיו‪ ‬שעתיד להתיבש‬
‫היה מהדר בזה‪ ,‬שלא ליקח לולב ששרו‪ ‬העלה‬ ‫דני‪ ‬על ש‪ ‬סופו‪ ,‬וא‪ ‬שבידו לסכ‪ ‬כל פע‪‬‬
‫בסכ‪ ‬אחר‪ ,‬מכל מקו‪ ‬אזלינ‪ ‬בתר אורחא‬
‫מלמעלה‪.‬‬ ‫דמילתא שמסככי‪ ‬פע‪ ‬אחת שיהיה ראוי לישב‬
‫כל שבעה‪ ,‬משא"כ בזה שהרבה פעמי‪ ‬הוא‬
‫קיח‪ .‬כי אינו דומה לאתרוג שמראה לב‪ ‬פוסל‬ ‫מניח אתרוג זה ולוקח אחר‪ ,‬וכדאמרינ‪ ‬בגמ'‬
‫בו‪ ,‬כי מה שאמרו שכשכלה מראה‬
‫הירקות ונעשה לב‪ ‬הוא סימ‪ ‬יבשות‪ ,‬רק לעני‪‬‬
‫סימ‪ ‬אמרו דבר זה‪ ,‬אבל א‪ ‬רואה בחוש שאינו‬
‫יבש כלל‪ ,‬אי‪ ‬מראה לב‪ ‬פוסל בו‪ ,‬כ‪ ‬כתב‬
‫באשל אברה‪) ‬בוטשאטש‪ ,‬מהדו"ת כא‪ ,(‬ובאמת‬