Page 175 - machon ben guryon-betoch marbolet hyamim.machon ben guryon-betoch marbolet hyamim.1A
P. 175
Pg: 175 - 6-Back 21-11-21
סופר ,היסטוריון והיסטוריוגרף חרדי 175
ועל ידי מוסדותיה׳ 206.לדידו ׳הקבוצה׳ מפרנסת ומזינה את תכניו הסמויים
והגלויים של הזיכרון הקיבוצי בהתאם לצרכיה ולערכיה בהווה.
בזיכרון השואה החרדי בולט הניסיון לכנס את אירועי השואה בתבניות
היסטוריות מוכרות; לכן המושג ׳קידוש השם׳ הוא אחד היסודות הדומיננטיים
בזיכרון השואה החרדי .הספרות החרדית שעוסקת בשואה נוצרה ,לדברי
הסופר החרדי אהרן סורסקי ,׳לא מלכתחילה כי אם בדיעבד ,כמשקל נגדי
לספרות פסולה׳ 207.ספרות השואה החרדית מעצבת ׳זיכרון נגדי׳ לזה של
החברה הלא־חרדית ,ומבוססת על דימויי עבר של אמונות ,דעות ואינטרסים
שחוברים ליצירת ׳זיכרון אלטרנטיבי לזיכרון הרשמי הדומיננטי והשליט של
החברה׳ 208.החרדים טוענים שכותבים לא־דתיים אינם מכירים בכוח מטפיזי
שמניע את ההיסטוריה ולכן תפיסתם שגויה .הנחה זו רווחת באופן סמוי או
גלוי בכתיבה החרדית חדורת השליחות לתיקון המעוות 209.האם המאמרים
שפרסם פראגר בבית יעקב ייצגו את תפיסת ההיסטוריוגרפיה החרדית?
הנצחת השואה ב׳בית יעקב׳
רשת החינוך החרדית לבנות ׳בית יעקב׳ נוסדה בקרקוב ב־ 1917בידי שרה
שנירר .שנירר הייתה למדנית ותופרת במקצועה ,ששאפה לתקן את החינוך
הלקוי לנערות יהודיות .היא הקימה קבוצות לימוד לבנות בפולין 210.הקבוצות
הללו התפשטו וגדלו ובהדרגה התפתחו לרשת של בתי ספר ,סמינרים
למורות ותנועת נוער (בתיה) .בשנת 1923נוסד בלודז׳ ביטאון הרשת ,בית
יעקב זשורנ ַאל; מטרתו – להפיץ את רעיון החינוך לבנות .בשנת 1924הכירה
אגודת ישראל ברשת ואימצה אותה .מוסדות בית יעקב נפוצו בהדרגה ברחבי
מזרח אירופה ,וב־ 1937הם כללו 250בתי ספר ובהם 38,000תלמידות211.
לאחר הכיבוש הנאצי ואף לאחר שנסגרו שעריהם של בתי הספר המשיכו
2 06מצוטט אצל פונקנשטיין ,תדמית ותודעה היסטורית ,עמ׳ .18
2 07אהרון סורסקי ,׳חבלי היצירה של סופרים חרדים בימנו׳ ,המודיע ,16.4.1986 ,עמ׳ .8
208גולדברג ,׳השואה בעיתונות החרדית׳ ,עמ׳ .161
209קפלן ,׳השואה בהיסטוריוגרפיה ובתודעה ההיסטורית החרדית האשכנזית בישראל׳,
עמ׳ .258
2 10על שרה שנירר ובית יעקב ראו :אלאור ,משכילות ובורות ,עמ׳ ;89-85בקון ,פוליטיקה
ומסורת ,עמ׳ ;144-133מנקין ,׳משהו חדש לגמרי׳ ,עמ׳ ;85-63פרידמן ,האישה
החרדית ,עמ׳ ;8-7פרל ,חייה ומורשתה של שרה שנירר.
Weissman, ‘Bais Yaacov: A Historical Model for Jewish Feminists’, p. 143 2 11