Page 233 - machon ben guryon-betoch marbolet hyamim.machon ben guryon-betoch marbolet hyamim.1A

‫‪Pg: 233 - 8-Front 21-11-21‬‬

‫התגבשות תודעת השואה בחברה החרדית ‪233‬‬

‫מיגור הנאצים בכוח הנשק‪ ,‬אולם כאשר התבררה עצמת המשימה היו אישים‬
‫מראשי היישוב שנתפסו לייאוש‪ .‬בהאשמת ׳החילונים׳ אשר לא נזדעקו‬
‫מתוקף ׳כל ישראל ערבים זה לזה׳ ובהיאחזות ב ִמקסם שווא של אמצעים‬
‫מדיניים וצבאיים‪ ,‬הייתה ביקורת סמויה (או גלויה) על מוסדות היישוב‪ .‬עם‬
‫זאת פראגר נמנע מלמתוח ביקורת על דוד בן־גוריון שהיה מראשי התומכים‬
‫במימוש האמצעים המדיניים והצבאיים‪ ,‬ובמקום זאת הדגיש כי איננו רוצה‬

‫למתוח ביקורת אישית‪ .‬על כך כותב פרילינג‪:‬‬

‫על פי תפיסתו של בן־גוריון‪ ,‬ההתנדבות לצבא הבריטי חשובה מתרומת‬
‫היישוב לגולה בזמן השואה‪ .‬כשלושים אלף בחורים ובחורות ארץ־‬
‫ישראלים נענו לקריאת בן־גוריון‪ ,‬שרת ועמיתיהם להנהגה והתנדבו‬
‫לצבא הבריטי [‪ ]...‬זה היה גילוי חשוב של תפיסתו האינטגרטיבית של‬
‫בן־גוריון‪ .‬המתנדבים התגייסו כדי להגן על הישוב הארץ־ישראלי מפני‬
‫התקפה נאצית וכדי לסייע ליהודים באירופה‪ .‬הם נשלחו ללחום בהיטלר‬
‫ויחד עם זאת הוליכו את העם היהודי צעד נוסף אל מחוץ למעגל האין־‬

‫אונות‪52.‬‬

‫ייתכן שעקב קשרי הידידות עם בן־גוריון נמנע פראגר מלמתוח עליו ביקורת‪.‬‬
‫לעומת זאת הוא מתח ביקורת על יצחק גרינבוים באומרו כי ׳תכניות ההצלה‬
‫של הרב וויסמנדל הגיעו לארץ־ישראל‪ ,‬אך יצחק גרינבוים‪ ,‬יו״ר ועד ההצלה‬

‫התייאש מכל סיכוי להצלה׳‪ 53.‬ואילו‬

‫כל אלה השלווים והאדישים שלא נזדעזעו ולא נתגייסו למאמץ בלתי‬
‫רגיל ובלתי שגרתי למען ההצלה‪ ,‬נאחזו למען נוחיותם באותו תירוץ‬
‫של התחמקות ושאננות‪ ,‬כי ׳בין כה וכה הכל אבוד ואין בכלל מה‬

‫ראו‪ :‬פרילינג‪ ,‬חץ בערפל‪ ,‬עמ׳ ‪.927-926‬‬ ‫‪ 52‬‬
‫על האשמה זו שגרינבוים ׳התייאש׳ כותבת דינה פורת‪ :‬׳לאלה שתבעו כי חבריו‬ ‫‪5 3‬‬
‫לנשיאות ״ועד ההצלה״ יקדישו אף הם את כל זמנם להצלה‪ ,‬ענה [גרינבוים] שהם‬
‫״ישתגעו מחוסר הזדמנות לפעולה״ ובכך ביטא שוב‪ ,‬באופן בוטה כדרכו‪ ,‬את השקפתו‬
‫שלא היה סיכוי להצלה‪ .‬מאמריו הרבים בהעולם ובהזמן משקפים ניתוח מעמיק של‬
‫המצב‪ :‬הגרמנים השמידו‪ ,‬בעלות הברית עסקו בנושאים עדיפים לדעתם‪ ,‬התושבים‬
‫המקומיים שיתפו פעולה עם הגרמנים או התנכרו – וליהודים לא נותר סיכוי‪ .‬כתולדה‬
‫מהניתוח לא האמין גרינבוים בסיכויי ההצלה ולפיכך טען וחזר וטען שיש להתרכז‬
‫בבניין הארץ ובטיפוחה [‪ ]...‬עם זאת מפתיעה העובדה‪ ,‬שלמרות הכרזותיו החוזרות‬
‫ונשנות של גרינבוים עד ‪ 1943‬שהציונות היא מעל לכול ושהתקוות להצלה הן אפסיות‪,‬‬
‫הוא השקיע אחר כך יותר ויותר מזמנו ומכוחותיו בהצלה׳‪ .‬ראו‪ :‬פורת‪ ,‬׳יצחק גרינבוים‪,‬‬

‫פעילותו והתבטאויותיו בתקופת השואה׳‪ ,‬עמ׳ ‪.465 ,462‬‬