Page 237 - machon ben guryon-betoch marbolet hyamim.machon ben guryon-betoch marbolet hyamim.1A
P. 237

‫‪Pg: 237 - 8-Front 21-11-21‬‬

‫התגבשות תודעת השואה בחברה החרדית ‪237‬‬

    ‫ניסיונות ההצלה במזיד‪ .‬בכך נקט פראגר גישת אמצע‪ .‬ייתכן שהסיבה לכך‬
    ‫היא שהוא היה בארץ ישראל ודיווח על הנעשה בזמן אמת‪ .‬הוא גם פעל‬

           ‫תקופה ארוכה בעולם החילוני‪ ,‬ולפיכך ׳האשמת הישוב׳ כוונה גם נגדו‪.‬‬
    ‫מאיר סומפולינסקי מעלה את הסברה כי יחסו המתון של פראגר למוסדות‬
    ‫הציוניים נבע מקרבתו לחצר חסידות גור אשר בא כוחה‪ ,‬הרב יצחק מאיר‬
    ‫לוין‪ ,‬ייצג את אגודת ישראל בוועד ההצלה ושיתף פעולה גם עם גרינבוים‪,‬‬
    ‫ראש הוועד‪ 65.‬ייתכן כמובן שפראגר‪ ,‬שהגדיר פעם את לוין כפטרונו מצעדיו‬
    ‫הראשונים בפעילות הציבורית‪ ,‬חש אי־נוחות לתקוף את ועד ההצלה שעמו‬
    ‫נמנה גם לוין‪ .‬זה לא מנע אותו מלבקר בחריפות את גרינבוים שעמד בראש‬

                                                                         ‫הוועד‪.‬‬

                                        ‫בין משה למשה‪ :‬פראגר ושנפלד‬

    ‫אל מול ביקורתו המסויגת של פראגר עמד משה שנפלד‪ ,‬ממקימי תנועת‬
    ‫צעירי אגודת ישראל (צא״י)‪ ,‬האופוזיציונית לאגודת ישראל וממקורביו של‬
    ‫הרב אברהם ישעיהו קרליץ‪ ,‬החזון איש‪ .‬במחצית השנייה של שנות החמישים‬
    ‫החל שנפלד לגבש עמדה אנטי־ציונית ובתחילת שנות השישים פרסם‬
    ‫בגיליונות דגלנו‪ ,‬הביטאון הרדיקלי של צעירי אגודת ישראל‪ ,‬כתב אשמה‬
    ‫חריף ללא כל הסתייגות ונעדר סלחנות נגד המנהיגים הציונים תחת הכותרת‬
    ‫׳אני מאשים – מן המיצר׳ (רמז לספרו של וייסמנדל)‪ .‬מאמריו קובצו ב־‪1965‬‬

                                  ‫בספר שכותרתו שרופי הכבשנים מאשימים‪66.‬‬
    ‫תפיסתו התבססה על הסברו ההיסטורי־תיאולוגי של הרב אלחנן וסרמן‬
    ‫לרדיפות היהודים באירופה בפוגרומים של שלהי מלחמת העולם הראשונה‬
    ‫וגורל היהודים בברית המועצות‪ ,‬בחיבורו עקבתא דמשיחא (‪ .)1929‬הוא‬
    ‫ראה בהן תגובה לסטיית היהודים מהמסורת היהודית‪ .‬לפי וסרמן ביקשו‬
    ‫המתבוללים וחברי התנועות המהפכניות לטשטש את הזהות היהודית ובכך‬
    ‫גם את המחיצה בין שתי החברות‪ ,‬אך על כך הייתה תגובה אלימה מצד‬

                ‫הגויים‪ .‬על טענה זו הוסיף שנפלד‪ ,‬לפי ניתוחו של מנחם פרידמן‪,‬‬

    ‫את אשמתה הכמעט בלבדית של הציונות‪ ,‬תוך שהוא מרחיב את‬
    ‫האשמה לאספקטים נוספים‪ ,‬עד כדי הפיכתה של הציונות ל׳בעלת־‬

                             ‫‪ 6	 5‬סומפולינסקי‪ ,‬׳המוסדות היהודיים בעולם וביישוב׳‪ ,‬עמ׳ ‪.500‬‬
     ‫‪ 6	 6‬מהדורות נוספות של הספר יצאו במחצית השנייה של שנות השבעים‪ ,‬ראו‪ :‬קפלן‪,‬‬

                                                             ‫בסוד השיח החרדי‪ ,‬עמ׳ ‪.150‬‬
   232   233   234   235   236   237   238   239   240   241   242