Page 235 - machon ben guryon-betoch marbolet hyamim.machon ben guryon-betoch marbolet hyamim.1A

‫‪Pg: 235 - 8-Back 21-11-21‬‬

‫התגבשות תודעת השואה בחברה החרדית ‪235‬‬

‫לאחר מכן‪ ,‬במארס ‪ ,1983‬טען הרב יקותיאל יהודה הלברשטם‪ ,‬האדמו״ר‬
‫מקלויזנבורג (קלוז׳)‪ ,‬כי ׳דרושה חקירה מהימנה והוגנת על החורבן‪ ,‬שתלמד‬
‫כמה שונים מנהיגי התורה׳; ׳להם [למנהיגי התורה] מסירות נפש והם חשים‬

‫ערבות הדדית ואחריות לכלל ישראל׳‪57.‬‬
‫פראגר‪ ,‬כנראה עקב הזדהותו עם הרעיון הציוני‪ ,‬בחר להאשים את‬
‫החילוניות ולא את הציונות‪ ,‬להבדיל ממשה שנפלד ואחרים אשר מתחו קו‬
‫ישיר בין החילוניות ללאומיות היהודית ויצאו נגדה בהאשמה חריפה‪ .‬למשל‪:‬‬
‫׳המנהיגים הציונים‪ ,‬שבתקופת השואה חלשו לא רק על דעת הקהל‪ ,‬אלא‬
‫גם על מקורות הכסף והאינפורמצי׳[ה] ויצגו למעשה את העם היהודי בפני‬
‫השלטונות ואומות העולם‪ ,‬הם בלבד אחראים על מה שנתן הי׳[ה] להעשות‬
‫בידי כלל ישראל למען ההצלה ולא נעשה׳‪ 58.‬ועוד‪ :‬׳התברר לי שהמנהיגות‬
‫הציונית נקטה עמדה חד־משמעית‪ ,‬העדיפה את נושא בניין הארץ על פעולות‬
‫הצלה של יהודים שרוכזו במחנות והובלו למשרפות׳‪ 59.‬דינה פורת ניסחה‬
‫את התפיסה החרדית הזאת‪ :‬׳החילוניות‪ ,‬אם כל חטאת‪ ,‬מוליכה ללאומיות‪.‬‬
‫והשאיפה למדינה מובילה להתרת דמם של יהודים שאינם נחוצים לה‪ .‬זהו‬

‫הבסיס התיאולוגי המהותי לאשמתה של הציונות בשואה׳‪60.‬‬
‫אפשר שלמרות התבטאותו של פראגר כאילו פתרון קל הוא לנקוב‬
‫בשמות של אשמים‪ ,‬קל יותר היה לו להאשים את התפיסה הרעיונית מאשר‬
‫להפנות אצבע מאשימה אל אישים‪ ,‬שכן עם חלקם קיים קשרי ידידות‪ .‬מנגד‬
‫בולטת ההימנעות מביקורת על המנהיגות החרדית‪ ,‬שגם עליה היה אפשר‬
‫למתוח ביקורת‪ ,‬כפי שהראה חיים שלם בספרו עת לעשות להצלת ישראל‪61.‬‬
‫בולט אפוא השימוש בסוגיית ההצלה בשואה כדי להתוות את הגבולות בין‬
‫החילוניות לדתיות ולחרדיות‪ ,‬ו׳אהבת ישראל׳ הייתה בתהליך זה עניין רגשי‬

‫מרכזי‪ .‬פראגר היה חצוי בשאלה זו‪ ,‬אך נמשך אט־אט לכיוון החרדי‪.‬‬
‫יחסו ליצחק גרינבוים היה שונה‪ .‬הוא תקף אותו באומרו כי ׳הזקן עומד‬

‫‪ 5 7‬שם‪.‬‬
‫‪ 5 8‬שנפלד‪ ,‬שרופי הכבשנים מאשימים‪ ,‬עמ׳ ‪.5‬‬
‫‪ 59‬וולף‪ ,‬חטא המנהיגות‪ ,‬עמ׳ ‪ .3‬מנחם גרילק ייחד לכך פרק בספרו אות קין‪ ,‬עמ׳ ‪.95-62‬‬

‫‪ 60‬פורת‪ ,‬׳שותפיו של עמלק׳‪ ,‬עמ׳ ‪.64‬‬
‫‪ 6 1‬בנימין מינץ לרב יצחק מאיר לוין‪ :‬׳לפני הגעת הידיעות‪ ,‬בכל תל אביב ובכלל בארץ‬
‫ישראל לא היה שום איש מעסקנינו ומרבנינו שיתעניין בכל דבר ההצלה‪ ,‬וגם אחרי‬
‫הגעת הידיעות הקרירות והאדישות השתלטו בקרב שורותינו‪ ,‬גם בקרב השורות של‬
‫עסקנינו האחראים כביכול‪ ,‬גם בקרב הרבנים הגאונים׳‪ ,22.7.1943 ,‬ראו‪ :‬שלם‪ ,‬עת‬

‫לעשות להצלת ישראל‪ ,‬עמ׳ ‪.67-66‬‬